אחד המשפטים השגורים ביותר בפוליטיקה הישראלית הוא "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה". צועקים אותו בהפגנות, שרים אותו, רוקדים אותו, פותחים בו מאמרים ונאומים אופטימיים, שופעי חוסן לאומי, בכל עיתון ובכל פאנל. הפסוק הזה היה תמיד חשוד בעיני: הוא נשמע תנ"כי, אבל הוא לא. אי לכך, קראתי לעזרה את החבר האינטרנטי שלי, ד"ר גוגל. הוא לא ידע לומר לי מי המציא את המשפט אבל ידע לומר איפה הוא לא מופיע: לא בתנ"ך, לא בפיוטים, לא בתפילות. הגה אותו כנראה אחד מתלמידי הרב קוק. העיתוי, קרוב לוודאי, היה מתישהו בשנות ה-40 של המאה שעברה, בתקופת השואה, כשלעם היהודי היו הרבה סיבות לפחד והדרך הייתה ארוכה להחריד.
במלחמה הנוכחית הוא הפך, אצלי לפחות, לכלי יעיל להבנת מצבנו. כל פעם שאחד משרי הממשלה ודובריה שולף את המשפט אני יודע שאנחנו בצרות. מה שהתחיל בהבטחה לניצחון מזהיר, מיידי, הפך בהדרגה להבטחה לדרך ארוכה.
יש כאן בעיה: מלחמה, גם אם היא צודקת, חייבת להתבסס על תחזיות ריאליות. לא פחות מזה, היא זקוקה למטרות מגובשות, ברורות, שלא משתנות אחת לכמה שעות, על פי מצב הרוח או מצב הבורסה. נתניהו חוזר ומספר לנו ששודרגנו: היינו מעצמה אזורית ועכשיו אנחנו מעצמה עולמית. האם זה מה שמרגיע את התושבים בערד, דימונה, ראשון-לציון, קריית-שמונה? לא בטוח.
אני לא מתיימר לדבר בשם עם הנצח, רק בשמי. אני לא מפחד מאיראן, גם לא מדרך ארוכה. מנהיגים מגלומניים, נרקיסיסטיים, צמאים עד כלות לתהילה, מפחידים אותי. אין לי ביטחון בשיקול הדעת שלהם.
אפשר להיתלות בבן-גוריון. לאחר שבן-גוריון החליט על מהלך צבאי, והוא החליט הרבה, הגוף שלו מרד בו. שוב ושוב נפל למשכב, במה שהוגדר כשפעת: המחיר הילך עליו אימים. הנשיא טראמפ, לעומת זאת, מפגין זחיחות. המלחמה היא בשבילו משחק בפלייסטיישן. ובנימין שלנו, שלאורך רוב הקריירה שלו נודע כמי שלא שש אלי הדק, נוהה אחריו.
מלחמה בארבע חזיתות
ישראל שקועה כרגע במלחמה בארבע חזיתות. החזית הראשית היא איראן, המשנית לבנון, השלישית עזה והרביעית הגדה. גם באיראן, גם בלבנון וגם בעזה, אין בהירות לגבי התוצאות. לרע, לא השגנו עדיין אף לא אחת מהמטרות שהציב נתניהו בראשית הדרך; לטוב, עדיין לא הסתבכנו במלחמות שאין להן תכלית ואין להן סוף. האופציות פתוחות.
החזית הרביעית, יהודה ושומרון, מתחבאת בשוליים, אבל קורה בה יותר ממה שאומרות הכותרות. ביום רביעי הרמטכ"ל הוזעק לשם, אירוע חריג בעיצומה של מלחמה. ביום שישי נקרא נתניהו לשיחה סגורה עם מפקדי הצבא באזור, מדרג מח"ט ומעלה, אירוע עוד יותר חריג. אם אינני טועה גם כ"ץ הוזמן וגם בן גביר. הנושא הבוער היה היהודים, לא הערבים: צה"ל מול המיליציות היהודיות.
אני לא מתיימר לדבר בשם עם הנצח, רק בשמי. אני לא מפחד מאיראן, גם לא מדרך ארוכה. מנהיגים מגלומניים, נרקיסיסטיים, צמאים עד כלות לתהילה, מפחידים אותי. אין לי ביטחון בשיקול הדעת שלהם.
הטרור היהודי בגדה, מה שמכונה נוער הגבעות, איננו נושא חדש. הבהילות קשורה לתסיסה שנרשמה אצל המפקדים בשטח. נתניהו נקרא להרגיע. לא החוק והסדר בשטחים אמורים להטריד אותו, אלא שני חששות מנוגדים: החשש מהתפרקות הקואליציה מול החשש מהתפרקות בצבא. לאנרכיה יש מחיר כבד - בעיקר כשהיא באה מלמעלה.
קצינים וחיילים שלחמו בלי מגבלות בעזה, ירו והרגו וגירשו, הופכים ללעג ולקלס כשהם מגיעים ליהודה ושומרון. פורעים במדים ובלי מדים מיידים בהם אבנים, שורפים להם את הרכבים, יורקים להם בפנים, פוצעים והורגים פלסטינים בלתי-מעורבים - והם לא יכולים לעשות דבר.
כאשר נתניהו, בתיווכו של יריב לוין, העניק את המשטרה לבן גביר, את המנהל האזרחי לסמוטריץ' ואת ההתיישבות לסטרוק, היה ברור שהפיצוץ יגיע. המינוי של ישראל כ"ץ לשר הביטחון סגר את הפינה האחרונה: המיליציות הכהניסטיות קיבלו את חסות המדינה; מצה"ל ושב"כ נשללו הכלים לרסן אותן.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזילא רק לקצינים מתנגדי כיבוש נמאס - גם לקצינים דתיים, בוגרי מכינות חרד"ליות. הם נאחזים בטענה שמדובר בכמה מאות עבריינים, זה הכל, שרוב מכריע של התושבים היהודים מתנגד לטרור היהודי, שבהטפה של רבנים ועסקנים ואנשי חינוך ניתן לרסן את התופעה. הטענה הזאת נכונה רק בחלקה. הבעיה שלהם איננה הנער שמתעלל בהם אלא השר שנתן בידם נשק וכסף וספר הדרכה. הפורעים שיוצאים בלילות לפגוע בכוחות הצבא, להצית בתי פלסטינים, לגרש עדרים, להבריח חקלאים, בטוחים שהם פועלים ברשות ובסמכות, בשליחות המדינה. הם צודקים. עובדה: איש לא מעניש אותם.
הרמטכ"ל נסע לשטח ונתן גיבוי למפקדים. אלוף הפיקוד כתב מכתב לראשי המתנחלים. אבל הם בשלהם: בין מוצאי שבת לבוקר יום ראשון נעשו למעלה מעשרים פעולות טרור יהודי, מג'נין בצפון עד חברון בדרום. אם מישהו בצבא ציפה לגיבוי פומבי מראש הממשלה ושר הביטחון הוא טעה. "(אלוף פיקוד המרכז אבי) בלוט וחבורתו מבעירים את השטח", התלוננה לימור סון הר מלך, חברת הכנסת מהקואליציה.
