ראש הממשלה פנה השבוע לראשי הרשויות בצפון, ובשיחת וידאו נרגשת ביקש מהם לעשות את כל מה שניתן כדי למנוע את עזיבת התושבים מהיישובים. או במילים אחרות: חוץ מלכבול אותם באזיקים לידיות ביתם, אתם רשאים לעשות כל דבר שיחזיק אותם בזירה המדממת הזאת. איך להגיד? זה הזכיר איך במלחמת העולם הראשונה, ברוסיה הצארית, השלטון ניסה למנוע מהאיכרים לברוח מהחזית, עד כדי כך שלעיתים אפילו ירו בהם.
הפנייה באה אחרי תקופה שבה יישובי הצפון ספגו בכל יום מאות טילים, ומדובר בתושבים שגם אם יש אמצעי מיגון בסביבתם - לא יכולים להספיק ולהגיע אליהם בגלל הזמן המועט בין אזעקה לנפילה. בשיחה הצטרף נתניהו למנכ"לי משרדי הממשלה ולראשי הרשויות, ומתבונן מהצד עשוי היה לחשוב שמדובר במנהיג צ'רצ'יליאני, שפונה לבני עמו בשיחת שמטרתה להפיח בהם אומץ לב ועמידה נחושה בימים הקשים שעוברים עליהם. אלא שתמונה אחרת כבר נצרבה בתודעה, וזאת תמונתו של אותו צרצ'יל מגיע כמה ימים קודם לעיר ערד, כשמאחוריו נגרר ממ"ד אישי. כי הרי ערד כבר הוכיחה את עצמה כעיר לא ממוגנת, שפגיעה של טיל עושה בה שמות. ואיך אפשר לתת לראש הממשלה להסתובב במקום כזה מבלי למגן אותו קומפלט, באופן שלא יותיר לשום טיל סיכוי.
אז מה זה חשוב שתושבי העיר, שקיבלו אותו בהערצה, חשופים לגמרי למתקפות הטילים, ושעל מבנה ממוגן, כמו זה שנסע בעקבותיו של ראש הממשלה, הם יכולים רק לחלום. הם כנראה ימשיכו לחלום, כי המבנה חזר עם ראש הממשלה עד לביתו ולשכתו הממוגנים, ולא נשאר בזירה המופגזת אפילו כמחווה של הזדהות ואכפתיות. אי אפשר שלא לבטא את הבוז והסלידה שחשו מי שראו את התמונות מערד. וזה לא משנה אם שב"כ או היחידה לאבטחת אישים דרשו מנתניהו להתחבר למרחב מוגן. רק שערו בנפשכם שהיו דורשים מאריק שרון לנסוע לאזור לא ממוגן שהופגז ונהרס, עם ממ"דו האישי. מישהו מעלה על דעתו ששרון היה מסכים? או רבין. הרי אפוד מגן הוא לא הסכים ללבוש כנגד אפשרות של טרור, תחשבו עליו נוסע עם ממ"ד כמו האפיפיור בכרכרתו הממוגנת.
כמה עלוב זה היה לראות את נתניהו עומד שם, בין ההריסות, ברקע הבתים הקרועים והמפויחים והמנוף שהתחיל בעבודות הפינוי, מוגן מכף רגל עד לשערות ראשו, כשתושבי העיר חשופים לפגיעות נפש ורכוש בגלל המחדלים של ממשלתו. זה רק מגדיל את החוצפה בפנייה שלו לתושבי הצפון. כן, חוצפה, לא פחות. דרישתו שאימהות לתינוקות יישארו בבתיהם כשביישוב אין אפילו טיפת חלב; שילדים יבלו במקלטים דחוסים ונטולי אור ימים ולילות; שזקנים ונכים יאלצו לעשות את הדרך למרחב מוגן תוך סכנת נפשות - היא חצופה ומנותקת. בטח כשהוא אישית יוצא מהמרחב המוגן שלו רק כשזה מתאים לאינטרסים שלו (בחירות) וגם אז רק כשהוא שמור ומוגן. כל העם חזית, הוא אמר בערד, אבל כנראה שיש עם ויש עם.
זה לא שונה בהרבה ממופע האטימות והניתוק של רעייתו, שבעיצומה של המלחמה הגיעה לבית הלבן לכנס בינלאומי ראשון של ה"גברות הראשונות", שאליו הצליחה הגברת הלא-ראשונה שלנו להשתחל, כנס שנקרא, כמה אירוני, "מעצבים עתיד ביחד", שבמהלכו נשאה נאום שנושאו היה כנראה עתידם של הילדים מרחבי העולם והמחויבות של כולנו אליהם, ובנאום עצמו הזכירה שני ילדים, הילדים שלה, יאיר ואבנר, שחוו לדבריה בילדותם שיימינג ואלימות. אלה היו בעיניה ראויים לציון יותר ממאות אלפי ילדי ישראל שממש בזמן שבו היא נואמת בבית הלבן על עתידם, הם רוצים לדעת מה יקרה איתם עוד חמש דקות ואם יוכלו לצאת מהמקלט. ואף מילה על הילדים שנאנסו ונשחטו ונשרפו לפני שנתיים וחצי.
מותר לנו לחזור ולהציף את השאלות שרחוקות עדיין מלבוא על פתרונן. כאילו שאם היינו מקבלים תשובות, מישהו היה מאמין להן, אחרי כל השקרים שנאמרו לנו במלחמה הקודמת
אחרי שבוע כמו זה שמסתיים היום, ברקע הירי הרצוף אתמול מאיראן ומלבנון, בסוף השבוע הרביעי למלחמה שתחילתה נראתה ברורה ואחריתה הרבה פחות, מותר לנו לחזור ולהציף את השאלות שרחוקות עדיין מלבוא על פתרונן. כאילו שאם היינו מקבלים תשובות, מישהו היה מאמין להן, אחרי כל השקרים שנאמרו לנו במלחמה הקודמת.
אלא שלשאלות שנשאלו כבר, כמו מהן המטרות, מהי התכלית, מה ייחשב ניצחון ומה ייחשב הפסד, מהי נקודת היציאה, על מה לא נוותר, נוספה השבוע השאלה שמצדיקה כשלעצמה ועדת חקירה: איך זה שאין מיגון תקני לתושבי הצפון. איך זה שלפני 20 שנה, בתום מלחמת לבנון השנייה, הוחלט שגבול הצפון שקט, עד שזה התפוצץ לנו בפרצוף ב-7 באוקטובר. חייבים להגיד שהיחיד שניסה לקדם משמעותית את נושא המיגון היה ליברמן כשהיה שר הביטחון. אבל פה הרי עד שאין שריפה לא דואגים לכבאי.
מי שאומר שהוא יודע מה הולך לקרות בימים הקרובים - כולל טראמפ עצמו - מוטב לא לבנות על זה. הכל יכול לקרות. מספר הפעמים ששיניתי אתמול את דעתי ביחס למה שהנשיא האמריקאי רוצה - גדול ממספר הפעמים שחיפשתי מרחב מיגון, וזה הרבה מאוד. גם כשמקשיבים לפרשנים, קשה להשתכנע שמישהו יודע אם הולכים להפסקת אש או מרחיבים את המערכה. אם פניו של טראמפ לעסקה, או לשליחתם של 100 אלף חיילים למערכה. איך אומרים? כל האופציות על השולחן. ההערכה בישראל, אם יש בכלל דבר כזה, זה שטראמפ עומד להכריז על הפסקת אש ל-30 יום כדי לתת זמן למשא ומתן. מצד שני - יש גם סימנים שמראים את ההפך. וכך, ממערכה שהתחילה במחשבה שאפשר להפיל את השילטון תוך כמה ימים, התחלפו המטרות. לא עריפת ראשי השילטון, לא הוצאת האורניום המועשר, לא חיסול הטילים ולא הקרסת הפרוקסי של איראן, חיזבאללה.
תסמכו על נתניהו שאויב אחד, מלחמה אחת לפחות, איראן או חיזבאללה, הוא ישאיר לנו. אז בואו נקרא לזה בשמו: ממלחמה שהיעד שלה היה חילופי משטר, הגענו למצב שבו אנחנו מתפללים שטראמפ יגיע עם האיראנים להסדר שישרת גם את האינטרס הישראלי.
פורסם לראשונה: 00:00, 27.03.26
