רק אדם אחד, אדולף אייכמן שמו, הוצא להורג בתום הליך משפטי חוקי במדינת ישראל. רק אחד. אייכמן הציב לנו במותו רף פשיעה גבוה: רצח שישה מיליון יהודים. מותר לכן להניח, שהתלייה של המחבל הראשון, על פי החוק שאמור לעבור היום בכנסת, תהיה כרוכה בוויכוח. התלייה של השני תהיה הרבה יותר קלה: לא ישוו אותו לאייכמן - ישוו אותו לקודמו. אחמד בהשוואה למוחמד. ואחר כך השלישי, הרביעי, החמישי, ה-150. יש לנו 300 נוח'בות בכלא, אמר אחד מבכירי משרד המשפטים לחנמאל דורפמן, ראש המטה של בן גביר. תאר לך 300 עמודי תלייה, ניצבים זה לצד זה. דורפמן היה משועשע. באמת, זה לא ייראה אסתטי, אמר.
מהומה ועימות פיזי בכנסת בזמן הדיון על חוק עונש מוות למחבלים
(צילום: ערוץ כנסת )
בשעת כתיבת שורות אלה אישור החוק תלוי על בלימה: החרדים האשכנזים לא ששים להצביע בעד עונש מוות. לש"ס אין בעיה, אבל לרבנים האשכנזים יש. הישועה הייתה אמורה לבוא מהאופוזיציה, מסיעת ישראל ביתנו של ליברמן. ליברמן תומך בכל ליבו, אבל מציב תנאי: שנתניהו יתחייב להגיע לכנסת ולהרים את ידו בעד החוק. נתניהו מעדיף להיעדר: הצבעה שלו בעד החוק תהפוך אותו בעיני חלק גדול מהעולם לפושע מלחמה על מלא. זאת בדיוק הסיבה שבגללה ליברמן מתעקש. תגידו מה שתגידו על דעותיו - האיש לא פראייר.
זהו חוק צמא דם. מי שהגה אותו ראוי לכינוי וולדמורט, גונב מוות, כשמו של האיש הרע בספרי הארי פוטר. הוא לא מתיישב עם ההתחייבויות הבינלאומיות של ישראל ועם החוק במדינות שמתקיים בהן עונש מוות. הוא מסכן יהודים ורע לביטחון. כל מי שיצביע בעדו במליאת הכנסת יודע את הדברים האלה. אף על פי כן, אם החוק יעלה להצבעה הוא יזכה לרוב.
לחצים בינלאומיים
ליבי לא נכמר על מחבלים רוצחים: בעיני הם בני מוות. אבל מצבם משתנה כאשר הם נעצרים. אין לירות בהם בעודם כפותים וחסרי ישע, כפי שעשה אלאור אזריה. מעמידים אותם לדין, כחוק. ממשלות ישראל לדורותיהן נמנעו מחקיקה שתחייב אותן להוציא את הרוצחים להורג: הן הבינו שהוצאות להורג יחשפו אותן ללחצים בינלאומיים, יועילו לארגוני הטרור, יסכנו ישראלים שיילקחו בשבי ויקשו על עסקאות חטופים. הנזק ברור; התועלת מפוקפקת.
"כל הארץ לי גרדום", כתב חיים נחמן ביאליק בשירו "על השחיטה". ביאליק ניבא ובן גביר יבצע
החוק הוא חלק מההתבהמות הכללית במערכות השלטון. ממשלה יש לנו, ועבריין טרור נוהג בה.
החוק קובע ש"תושב יהודה ושומרון הגורם בכוונה למותו של אדם והמעשה הוא מעשה טרור, דינו מוות ועונש זה בלבד".
רגע, ישאל הקורא. הרי היו ויהיו טרוריסטים יהודיים תושבי יהודה ושומרון, ביניהם גם רוצחים. האם גם הם ייתלו בחצר הכלא?
לא ולא: "תושב האזור הוא מי שמתגורר באזור, למעט אזרח או תושב ישראלי". בשפה פחות משפטית: טרוריסטים יהודיים פטורים מתלייה.
גזר הדין חלוט
הבנתי, יאמר הקורא. אבל מה פירוש עונש מוות, ועונש זה בלבד? הנידון למוות לא יוכל לערער על גזר דינו, לא יוכל לבקש חנינה, הקלה, עיכוב, המרה? בכל מדינה שנהוג בה עונש מוות יש מנגנון שמאפשר את הדברים האלה.
לא במדינת ישראל, לא לפי החוק הזה. החוק קובע שהרשעה בבית הדין הצבאי היא סופית. לא יעזור אם התביעה לא דרשה עונש מוות או אם אחד השופטים זיכה אותו, בדעת מיעוט. הוא יכול להגיש ערעור לבית-הדין הצבאי לערעורים, אבל על ההרשעה, לא על גזר הדין. גזר הדין חלוט: מפקד כוחות צה"ל באזור לא יוכל לחון אותו, גם לא נשיא המדינה. הסייג היחיד שהוכנס ערב ההצבעה, מפחד בג"ץ או בית-הדין בהאג, אומר ש"מנימוקים מיוחדים שיירשמו ובנסיבות מיוחדות שיתקיימו" רשאי בית-הדין להסתפק במאסר עולם. פעמיים מיוחדים: בית-דין צבאי שמורכב משלושה סגני-אלופים (!) לא יעז להשתמש בסעיף הזה.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזי"זה חוק הזוי", אמר לי אתמול ח"כ גלעד קריב. "הוא מנוגד להתחייבות שנתנה ישראל לסעיפים הרלוונטיים באמנת ג'נבה הרביעית. הוא גוזר עונש מוות לא רק על מי שעשה מעשה טרור, אלא גם על מי ש'גרם למותו של אדם מתוך מטרה לשלול את קיומה של מדינת ישראל', ניסוח מרחיב, מעורפל. והעיקר, החוק הזה מונע עסקאות לשחרור שבויים וחטופים. מחבל שנידון למוות לא ייכלל בעסקה".
"כל הארץ לי גרדום", כתב חיים נחמן ביאליק בשירו "על השחיטה". ביאליק ניבא ובן גביר יבצע.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.03.26
