בערב הפסח, בין טיל לטיל, בעודנו בדרך לחגוג את ליל הסדר, מנסים לאמוד את האפשרויות לצידי הכביש אם נאלץ לקפוץ מהמכונית כדי להשתרע בבגדי החג על האדמה הרטובה, הרהרתי בהצהרה המוקלטת שנשא נתניהו ערב קודם, ובין היתר מנה בה את המכות שהונחתו על ציר הרשע מתחילתה של המלחמה.
ראש הממשלה נתניהו בנאום עשר המכות
(צילום: לע"מ)
קשה להגיד שנתניהו היה זחוח בנאומו. מנותק – כן, ועוד איך. לי הוא לא נראה זחוח כבר הרבה זמן, אבל הוא עשה ככל יכולתו כדי להיות מוכן מראש להחלטתו של טראמפ: אם יחליט הנשיא המתזז, כפי שהוכיח שוב בנאומו אתמול לפנות בוקר, לסיים את המלחמה - הרי שאנחנו ניצחנו ונתניהו אמר את זה ראשון. ואם יחליט ההיפך - להעצים את המלחמה ולהאריך אותה - תמיד אפשר לראות את הנאום הזה כעוד נאום צ'רצ'יליאני של מנהיג בעיצומה של מלחמה. טראמפ לא אכזב. הוא אמר גם וגם.
קשה לשמוע נאומי ניצחון, כשתוך כדי מופיעות הכתוביות של הישובים המטווחים בצידי המסך, כשלשליש מאיתנו אין מחסה ולעשרות אלפים אין אפילו זמן כדי למצוא כזה. קשה גם לשמוע שוב על ההישגים הגדולים של נתניהו בשנתיים וחצי האחרונות, ועל יכולת עמידתו בפני החלטות גורליות, כשחלקן שנויות במחלוקת, וחלקן רחוקות מהמציאות, כמו התעקשותו, כביכול, להחזיר את כל חטופינו עד האחרון שבהם ולא לעלות עסקאות חלקיות.
נדמה לי שמה שמצופה ממנהיג בעת הזאת, שיישא נאום מלכד, שעיקרו עידוד וחיזוק העם, נאום שמתרחק מכל סוג של הסתה, פלגנות או התלהמות, גם אם לא כולו מרכין ראש בהכנעה אל מול עשר המכות שהנחתנו על אויבינו, ומעז לשאול את השאלות המתבקשות כמו: לאן כל זה הולך – הסכמה או הסלמה, מתי זה יסתיים, מהי נקודת היציאה, והאם השגנו את מטרתנו או שאנחנו נידונים לצאת למהדורה נוספת ומורחבת של אותה מערכה בעוד כמה חודשים, כפי שקרה אחרי המלחמה האחרונה שבה ניצחנו, השמדנו וריסקנו, ובעיקר הרחקנו את אויבנו אחורה בעשרות שנים.
אבל נתניהו לא יכול היה להתאפק. זה פשוט גדול ממנו. ובסוף ההצהרה פנה אל התקשורת, כדי לשאול את "יושבי האולפנים ודוברי האופוזיציה" את השאלה הנוקבת: "מה קרה לכם"? את זה שאל תוך שהוא מטלטל את גופו בתיאטרליות, בזעזוע, כשהמשמעות היא שקרה לתקשורת משהו נורא, משהו שלא מתאים לגודלו של הרגע, שמשהו השתבש עליה.
במילים אחרות: אתם, אנשי התקשורת, שהיה צפוי מכם בימים של מערכה קיומית להרים את המורל של העם ולא של האויב, אתם הייתם צריכים להתחבר ל"רוח העם, רוח הגבורה, לרוח הניצחון של הלוחמים האדירים שלנו". כלומר, ראש הממשלה קובע שהתקשורת אינה עושה את תפקידה כמי שצריכה להרים את מורל העם אלא להיפך, והיא אינה מחוברת לרוח העם, שרץ למקלטים בחדווה, שמוסר את בניו באהבה ורצון למען עוד מלחמה בלבנון שתסתיים כמו קודמותיה. לא צריך להיות מופתעים. אלה המסרים שמועברים כבר תקופה ארוכה דרך ערוצי הבית והשופרות של ראש הממשלה. המלחמה הזאת היא יופי-טופי, יש לה רק הישגים, ועכשיו רוצו בגיל ובשמחה כל הדרך למקלט.
מיותר לפרט עד כמה מופרכת הדרישה הזאת של נתניהו, בפרט כשברור שאם היה עכשיו באופוזיציה לא היה מפסיק לבקר, להקטין, להתווכח, למצוא פגמים, לקרוא להתפטרות ולהכריז מה הוא היה עושה אם הוא היה במקום ראש הממשלה.
פוליטיקה קטנה
אבל מה שקומם במיוחד הוא המשפט: "במקום להתפתות לפוליטיקה קטנה". כלומר עומד ראש ממשלה, שגם בזמן מלחמה עוסק כל רגע מזמנו בפוליטיקה קטנה, שכמעט כל החלטה שלו נגועה בפוליטיקה, קטנה או גדולה, העיקר שהיא תשאיר אותו על כיסא ראש הממשלה, ומאשים את מי שזה לא יהיה, עיתונאים, פרשנים, דוברים, פאנליסטים - בעשיית פוליטיקה, כשלילה קודם עשתה הקואליציה מחטף מכוער, כשבזזה סכום של 800 מיליון שקלים לטובת המפלגות החרדיות בניגוד לדעתן של היועצות המשפטיות ומתחת לאף של חברי האופוזיציה. כאילו הם לא קיבלו מיליארדים בתמורה להצבעה שלהם על התקציב, ובכך הבטיחו את סיום הקדנציה הרביעית של ממשלת האימים הזאת.
אתה, נתניהו, מדבר על הטייסים? אתה מטיף לנו על יחסנו לגיבורים? אתה חושב ששכחנו מה אמרתם עליהם בממשלה שלך? "סרבנים", "אנרכיסטים", "מוגלה", "תלכו לעזאזל", ואפילו אתה, נתניהו, שאמרת שהמדינה יכולה להסתדר בלי כמה טייסות, אבל לא בלי ממשלה. עכשיו אתה נזכר?
בסיום ההצבעה, לא התביישו חברי הקואליציה להצטלם בסלפי יהיר, מנותק, שמח לאידם של מיליוני ישראלים, ולהתהדר במחטף שעשו על גבם של הלוחמים ומשפחותיהם, שקורסים תחת הנטל. סלפי שהזכיר סלפי אחר, מנותק ויהיר, שנעשה לאחר העברת החוק של ביטול עילת הסבירות, לפני ה-7 באוקטובר, כשקציני צבא בכירים חיכו בפאתי המליאה כדי להסביר לבכירי המערכת הפוליטית את משמעותו ההרסנית של החוק והם סירבו לדבר איתם.
האם אפשר בכלל להעריך מה זה עושה מורלית, אדוני ראש הממשלה, למילואימניקים, לאנשי הקבע, לבני משפחותיהם, לאזרחי המדינה העובדים שמתקשים עכשיו בכלכלת משפחתם, לאנשי הצפון שעוד לא שבו לביתם, שרואים את כספי המחטף הזה שנועדו כדי לאפשר השתמטות, ולכל אזרחי ישראל שמרגישים שיורקים להם בפרצוף? אז אתה מדבר על מורל? אתה מעז לדרוש מאיתנו להתחבר לרוח הניצחון של "הלוחמים האדירים שלנו, מלוחם החי"ר שמסתער קדימה בעזה ובלבנון, ועד הטייס שחוצה את שמי טהרן"?
סימה קדמוןצילום: אביגיל עוזי אתה, נתניהו, מדבר על הטייסים? אתה מטיף לנו על יחסנו לגיבורים? אתה חושב ששכחנו מה אמרתם עליהם בממשלה שלך? "סרבנים", "אנרכיסטים", "מוגלה", "תלכו לעזאזל", ואפילו אתה, נתניהו, שאמרת שהמדינה יכולה להסתדר בלי כמה טייסות, אבל לא בלי ממשלה. עכשיו אתה נזכר?
והתועבה הזאת מגיעה זמן קצר אחרי שהרמטכ"ל מודיע לקבינט שחסרים לו 15 אלף חיילים. בתמורה הוא מקבל בפרצופו העברת כספים למי שמעודדים השתמטות, ולמעשה עושים כל דבר כדי שגם חרדים שרוצים להתגייס – לא יהיה כדאי להם. וכדי לא לקפח אף שר, אחרי ההצבעה הנבזית הזאת, נתניהו בכבודו ובעצמו מיהר למליאה כדי להעביר את החוק הגזעני, הנחות, הפרימיטיבי, זה שעושה איפה ואיפה, שמבדיל בין דם יהודי לדם ערבי, של חוק עונש המוות.
אלו הם פני הממשלה שלנו. אלה הם הפנים שלנו בעולם.
פורסם לראשונה: 00:00, 03.04.26
