לפי שעה לא ברור אם הליגה הערבית - 22 מדינות ערביות והרשות הפלסטינית, שזוכה למעמד של חברה מלאה - תתכנס למושב שנקבע ל-17 במאי בבגדד. שם אמור להיות, בנוסף לדיונים על "מצב האומה הערבית" בעקבות המלחמה באיראן, גם אירוע הפרידה מהמזכ"ל המכהן אחמד אבו-אלגייט, שיפרוש ביוני אחרי עשר שנות כהונה.
מחליפו בעל הקריירה המרשימה כבר התמנה: נביל פהמי המצרי, שכיהן כשגריר בוושינגטון וביפן וכשר החוץ, וכיום מכהן כראש בית הספר לעניינים ציבוריים שאותו ייסד באוניברסיטה האמריקאית בקהיר. אין מי שלא מכיר את פהמי בדרגים הגבוהים ברחבי העולם הערבי, וגם אצלנו. בעוד פחות מחודשיים הוא ייכנס לתפקיד המזכ"ל התשיעי של הליגה. כהונתו אמורה להימשך חמש שנים, אך ניתן להכפיל את התקופה לעשר שנים - שבסיומן ייצא עם בונוס שמן של מיליון דולר לכל שנה.
רק מעטים אצלנו יזכרו כי הליגה הערבית הוקמה בקהיר במארס 1945, כמחסום לקראת כינון "המדינה היהודית בלב העולם הערבי". מוסד האו"ם הוכרז שישה חודשים אחריה. מרבית המזכ"לים, כמו היוצא והנכנס, כיהנו כשרי החוץ של מצרים. רק פעם אחת, בעקבות חתימת מצרים על הסכמי השלום עם ישראל, הועתקה בירת הליגה לתוניס, וכמזכ"ל נבחר הפוליטיקאי והדיפלומט התוניסאי שאזלי קלייבי. הוא התפטר ב-1990 בעקבות מלחמת עיראק-כווית, והליגה חזרה לקהיר.
שתי נקודות מעניינות בביוגרפיה של פהמי יכולות למשוך לכיוונים שונים: הוא בנו של איסמעיל פהמי, שהיה שר החוץ המצרי בתקופת סאדאת והתפטר במחאה על כוונת ה"בוס" לבקר בירושלים. פהמי הלך בזעם גדול, ובמקומו נבחר איברהים כאמל שכיהן במהלך הביקור. העניין השני קשור ביחסים שהצליח פהמי הבן לכונן עם סעודיה: לאורך הקריירה, בעיקר בוושינגטון, עסק בתיאום האסטרטגי בין קהיר לריאד, ושמו הוזכר בדיווחים על קידום כוח ימי משותף למצרים וסעודיה בים האדום.
בינתיים סעודיה מבוצרת בצד הפלסטיני, ופהמי, שנמצא עמוק בעניין הפלסטיני מאז שהשתתף במשלחת לוועידת מדריד ב-91', לא חשף עמדה אחרת
על סמך פגישותינו אני יכולה להעיד שהוא אדם משכיל, נעים ופתוח - אבל לישראל לא יהיה קל איתו, אלא אם כן יתחולל מהפך בעמדת יורש העצר בן סלמאן לטובת ישראל. בינתיים סעודיה מבוצרת בצד הפלסטיני, ופהמי, שנמצא עמוק בעניין הפלסטיני מאז שהשתתף במשלחת לוועידת מדריד ב-91', לא חשף עמדה אחרת. קשה להפריד בין עמדת מזכ"ל הליגה הערבית לבין עמדותיה של מצרים. כך היה עד היום וכך יהיה בהמשך. מצרים זקוקה לגז הישראלי ומסרבת לשיתופי פעולה כלכליים, לא רוצה (מסיבות של אבטחה) תיירים ישראלים אבל מוכרת אישורי כניסה לסיני במחיר מופקע לכל ישראלי שייצא לחו"ל דרך טאבה. כבר שנים אסור לאזרחי מצרים להגיע לישראל. הליגה הערבית תומכת באיסור.
ביוני האחרון התפרסם תצלום מעניין: שלושה שרי חוץ מצריים לשעבר - עמרו מוסא, מוחמד אל-עורבי ופהמי - אירחו את שר החוץ האיראני עבאס ערקצ'י במקום היסטורי ציורי, מסעדת נגיב מחפוז בשוק הסואן של חאן אל-חלילי. הארבעה נועדו לארוחת ערב והקהל הורחק. מצרים מתאמצת לשמור מרחק מהעימות עם איראן, אבל לאחרונה סילקה דיפלומטים המזוהים עם משמרות המהפכה וכוח הטרור של אל-קודס. איך יעצב המזכ"ל החדש את מדיניות הליגה כלפי ישראל? תלוי, אומר מקורבו, מי יהיה ראש הממשלה שלכם, תלוי מה תהיה מידת הפתיחות הישראלית בנושא הפלסטיני. אל תצפו למהפכים. השינוי הגדול צריך להגיע, לפי תפיסתנו, מהצד הישראלי.
