לפני שלוש שנים בדיוק, באפריל 2023, התיישבו שופטי בג"ץ לדיון בעתירה נגד מינוי איתמר בן גביר. הממשלה הייתה בת שלושה חודשים בסך הכל. בן גביר, עבריין מורשע, לא היה בטוח שמעמדו החדש, בקצה השפיץ של אכיפת החוק במדינה, יתקבל בהבנה בבית המשפט העליון. הוא בא ללקק. מחרתיים ישוב בג"ץ לדון בכהונתו. השחקנים יהיו אותם שחקנים: אותו ראש ממשלה, אותה יועמ"שית, אותו שר לביטחון לאומי ואותו בג"ץ. אבל המדינה התהפכה, והם התהפכו איתה. נתניהו אחר; בהרב-מיארה אחרת; בן גביר אחר ובג"ץ אחר. מובטח לנו דיון מרתק.
"העבר שלי מאחורי", הבטיח בן גביר בבג"ץ לפני שלוש שנים. "בחרתי ללכת בנתיב שונה. אני נאמן לבית המשפט. חברי בשמאל ואני אחים אנחנו. גם בית משפט זה אחים שלי. אני שומע על הפחד מפני משטרת מחשבות או איסור הפגנות ומזכיר לכם שמי שנאבק יותר מכל ארגוני זכויות האזרח על חופש הביטוי וזכות ההפגנה היינו אנחנו. אני לא הבן גביר של לפני שש, שבע, שמונה שנים. אני לא ממשיך דרכו של הרב כהנא".
נתניהו כתב לשופטים בחצי התנצלות: הוא מודע לבעיה שמציג המינוי אבל הוא חייב להתחשב בתוצאות הבחירות: הבוחרים של בן גביר רוצים לראות אותו במשטרה. יהיה בסדר.
השופטים נתנו לבן גביר זיכוי על תנאי. הוא ימשיך בכהונתו, אבל הוא וראש הממשלה יתחייבו שלא יחרוג מסמכויותיו. בהרב-מיארה נתנה את הסכמתה.
הפר כל התחייבות שנתן
מסמך העקרונות - כך הוא נקרא - מזכיר ניירות שהורים מודאגים מגישים לחתימה לילד ההיפר-אקטיבי שלהם. בן גביר מתחייב לציית לחוק, ונתניהו חותם כנאמן. כפי שמפרטת ההודעה שהגישה הפרקליטות לקראת הדיון בבג"ץ השבוע, בן גביר הפר כל התחייבות שנתן. הוא התחייב לא להתערב בחקירות אבל התערב; הוא התחייב לא להתערב בהפגנות ובפעולות מחאה אבל התערב; הוא התחייב לא להתערב במינוים מאחורי גבו של המפכ"ל אבל התערב. כמו בסיפור הישן על ג'ורג' ברנרד שו וליידי אסטור, הוויכוח איננו על המהות אלא על הכמות. בן גביר טוען באמצעות פרקליטיו ש(1) הפר את ההתחייבות רק במקרים מעטים ו(2) נכון שהתחייב אבל ההתחייבות שלו לא מחייבת.
במילים אחרות, תקפצו לי. נגמר עידן הליקוקים: אתם לא אחים שלי ואני לא נאמן שלכם. מי אתם שתגידו לי מה לעשות. לפני שלוש שנים אמרתי לכם שהעבר שלי מאחורי. שכחתי להגיד לכם שאני קוסם: העבר שהיה מאחורי קפץ, והופ, הוא עכשיו לפני. ועוד משהו: אני לא ממשיך דרכו של כהנא. הדרך של כהנא הייתה מטומטמת. היא הובילה אותו לנידוי ולמוות. אני ממשיך דרכו של בן גביר: תראו איפה הוא ואיפה אני.
הנורמות החדשות זולגות מהמשטרה לצבא, לשב”כ ולפיקוד העורף. נתניהו הוא היום בן גביר: אין סדק ביניהם
אי לכך, המבחן שבפניו עומדים שופטי בג"ץ לא עוסק בבן גביר אלא בהם. שופטים שונאים לעמוד במצב הזה, אבל אין מנוס. אומנם לא מבקשים מהם לסלק שר מהממשלה, רק להעביר אותו מהמשרד לביטחון לאומי למשרד אחר. אבל אם יחליטו לעשות זאת הם יקימו נגדם את השלטון ונבחריו וחלק גדול מדעת הקהל. שר המשפטים יציע לראש הממשלה לא לציית; יתכן מאוד שראש הממשלה ינהג על פי עצתו. תהיה כאן מהומת אלוהים.
צדק לא יהיה
המשקל כבד עוד יותר על הכף השנייה של המאזניים: השלמה עם הפרת חוק גסה, יומיומית, בנושאי ליבה של אכיפת חוק וזכויות אזרח, ועוד בגלוי, מהמקפצה, מבשרת, בסופו של יום, על סיום הפרק של ישראל כמדינת חוק. מוסד שייקרא בית דין גבוה לצדק ימשיך להתקיים; צדק לא יהיה בו. נורמות בן גביר יקרינו על השירות הציבורי כולו. הן כבר מקרינות. צריך לראות בדאגה, אולי אפילו בחלחלה, את זרימת הנורמות מהמשטרה לצבא ולשב"כ. הצבא עומד חסר אונים, ולעיתים קרובות, בשטח, גם משתף פעולה עם מהלכים לגירוש אוכלוסייה משטחי C ו-B, חלקם בכפייה, חלקם באלימות רצחנית. הצבא, באמצעות פיקוד העורף, זורם עם ההעדפות הפוליטיות של המשטרה. הצטופפות המונית בלי מרחב מוגן בחוף הים או בעיר חרדית כן, הפגנת שמאל מעל למרחב מוגן לא.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזיבכל מה שנוגע להצהרות שלו בנושאי פנים, נתניהו הוא היום בן גביר: אין סדק ביניהם. ההודעה שהעבירו פרקליטיו לבית המשפט לקראת הדיון מחרתיים מלמדת על ממדי השינוי: בעיניו בן גביר כבר איננו בעיה שדורשת טיפול, בג"ץ הוא בעיה דורשת טיפול. הוא לא רק בחר צד - הוא התמזג בתוכו.
בצמתים כאלה בג"ץ מעדיף בדרך כלל פשרה מוסכמת או דחייה. בתוך חצי שנה אמורות להתקיים בחירות. בעקבותיהן אולי יתמנה למשטרה שר אחר. למה לקרב את הקץ, לחדד את הריב, לסכן את הבית.
יתכן שאין להם פריבילגיה כזאת: כשם שאין חצי הריון אין חצי בן גביר, אין בן גביר דיאט. שר לאכיפת חוק שפורע חוק הוא דוגמה ומופת לממשלה כולה, למשטר כולו. אם הכל כשר גם ביטול הבחירות כשר, גם עצמאות בית המשפט. הראשונים שצריכים להזדעק הם השופטים באגף השמרני של בית המשפט העליון. המבחן הוא קודם כל שלהם.
