זו הייתה שעת בוקר מאוחרת, שני נערים טיפסו במעלה הגבעה והתקרבו אלינו. האחד, רחב גוף וגבוה, כבן 16 שזקן בלונדיני החל לבצבץ על סנטרו ולחייו, והאחר ילד צנום ונמוך כבן 12-11, בלונדיני גם הוא. שניהם חבשו כיפות גדולות סרוגות שמתחתיהן השתלשלו פאות עבות וארוכות, תפילין היו קשורים למצח ולזרוע שמאל של כל אחד מהם, ובידיהם היו מקלות עבים.
היינו שם על הגבעה ארבעה אלופים (במיל'), ראש שב"כ לשעבר ועיתונאי אחד. יצאנו לשטח לראות במו עינינו אם - ועד כמה - יש אמת בדיווחים על גל הפשיעה לאומנית-יהודית ביהודה ושומרון.
הסיור התקיים ביוזמת האלוף ומתאם הפעולות בשטחים לשעבר יעקב (מנדי) אור, וקבוצת אנשי ביטחון שמונה כבר יותר ממאה בכירים לשעבר של מערכת הביטחון, המשטרה וקהיליית המודיעין. ארגוני זכויות האדם מסייעים בהובלה ובמידע מתועד. הסיור נערך בשטח באזור כביש אלון במורד המזרחי של הרי השומרון, בואכה בקעת הירדן.
במאהל הבדואי בוואדי שמתחתינו פעו עיזים וכלב נבח. היינו בחברתם של שלושה ישראלים, פעילי זכויות אדם שהתנדבו לשהות בלילה במתחם הרועים הבדואים כדי שנוכחותם אולי תרתיע פורעים יהודים, שכבר התנפלו על המתחם באחד הלילות בחודש שעבר. הם שם גם כדי לצלם ולתעד כדי שצה"ל והמשטרה לא יוכלו לטעון שאינם יכולים לפעול מחוסר ראיות. אחד הפעילים סיפר שבלילה ראה את אחד הנערים מסתובב בתוך מאהל הרועים ואף נכנס לכמה דירים כבעל בית לכל דבר. הפלסטינים לא העזו לעמוד בדרכו, בידיעה ברורה שמדובר בפרובוקציה שנועדה לגרות אותם לאיים או להגיב באלימות.
הניסיון שצברו אנשי אבו-טאוויל וקהילות רועים פלסטיניות אחרות בבקעה בשנתיים האחרונות לימד אותם שאפילו דחיפה שנועדה להרחיק פרובוקטור צעיר, לא כל שכן אגרוף או יידוי אבן, היא עילה להתנפלות לילית של עשרות מתנחלים על המאהל ויושביו.
בדרך כלל צה"ל מגיע די מהר לאירועים כאלה ביום וגם בלילה, אבל הטיפול באירוע שונה מיחידה ליחידה. לרוב, כשמוקפץ גדוד מילואים רגיל, מפקדיו משתדלים לבלום את המתפרעים, עוצרים כמה מהם ומעבירים אותם למשטרה. במקביל הם גם עוצרים כמה מהפלסטינים שנחקרים ומשוחררים אחרי כמה שעות, אם לא מדובר באירוע שבו יש פצועים קשה והרוגים.
אבל בחלק מהמקרים מדובר באנשי מילואים שגם מזדהים אידיאולוגית עם הפורעים, ולכן עומדים מנגד ולא מפריעים להם להשתולל - ולעיתים אף מסייעים בידם. גם ביחידות הסדירות של צה"ל שמוצבות בשטחים היו מקרים לא מעטים שבהם מפקדים ולוחמים חרגו מהנורמות ומהקוד האתי של צה"ל ממניעים דתיים-לאומניים, עד שהרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר נאלץ לאחרונה להוציא גדוד מילואים של יוצאי נצח יהודה מפעילות מבצעית ביו"ש כדי שיעבור סדרת חינוך.
הנערים עם התפילין והנבוטים שבינתיים התייצבו לידנו נראו לי כהזדמנות לברר ממקור ראשון מה מניע אותם. כפי שסיפרו לנו הפעילים הישראלים, הם בילו את הלילה על הגבעה הנמוכה שמעל המאהל הבדואי, במרחק עשרות מטרים ספורים ממנו. העידו על כך המזרנים, שקי השינה, שרידי המדורה וקומקום התה.
"למה באתם לכאן?", שאלתי את המבוגר מבין השניים. הוא הביט בי ושתק. פניתי אל הצעיר - "הקב"ה נתן לנו את הארץ הזו והיא שלנו", הוא ענה והשתתק. ניסיתי לפתח שיחה, אך מהר מאוד נואשתי מפני ששמעתי את אותו תוכן בוורסיות שונות. ההישענות הבוטחת על ציווי אלוקי כמענה לכל השאלות והתהיות המוסריות והפרקטיות עוררה בי תחושה מטרידה שמדובר בסוג של טרור יהודי ממניעים דתיים ולאומניים, שמזכיר תופעות דומות באזורנו.
התיאורים ששמעתי בשנים האחרונות מפי קציני צה"ל, עיתונאים ובני משפחה שהיו עדי ראייה הפכו למציאות לנגד עיניי. ראינו איך מכתרים כפרים פלסטיניים וקהילות רועים במטרה למנוע מהם חופש תנועה ולחנוק אותם כלכלית. בסיסי הפעולה הן התנחלויות ותיקות או חוות שאישרה הממשלה. מהן יוצאים צעירים, משפחה או שתיים (בדרך כלל עם תינוקות וילדים קטנים), וארבעה-חמישה רווקים - ומקימים מאחז במרחק של מאות מטרים ספורים מהיישוב הפלסטיני. לעיתים אחרי פיגוע טרור ולאחרונה גם ללא עילה ביטחונית, שכן פעילות צה"ל הורידה מאוד את מפלס הטרור.
כמעט מיד יש במאחז קרוואנים, מכל מים, גנרטור ודיר קטן ובו כמה עשרות כבשים ועיזים. את המימון והלוגיסטיקה מספקים תנועת "אמנה" או המועצה המקומית (הניזונה מכספי משלם המסים).
צה"ל מודיע למאחז - שהוקם על אדמה פרטית או ללא אישור ממשלתי - שיהרוס אותו. אבל הביצוע משתהה עד שצה"ל ומג"ב יוכלו לרכז כוח גדול מספיק כדי להתמודד עם עשרות הצעירים שיבואו למנוע את ההריסה. בינתיים פיקוד המרכז, שמשאבי כוח האדם שלו מתוחים עד הקצה, שולח כוח קטן שישמור על המאחז. כעבור כמה ימים או שבועות קם באותה דרך, מצידו האחר של היישוב הפלסטיני, מאחז נוסף שמספח לעצמו אדמות ושטחי מרעה.
וזה לא סוף הסיפור. מהמאחזים יוצאים אותם נערים, כמו אלה שפגשנו, שמתמקמים בשטח ששולט על היישוב הפלסטיני. הם נמצאים שם 24/7. עצם נוכחותם משדרת איום לפלסטינים. זאת לצד סיורי הפרובוקציה שהם מקיימים על הגבול או בתוך הכפר. לעיתים הם נכנסים ללב היישוב ברגל או ברכבי שטח ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' העניק לתושבי המאחזים, "כדי להגביר את הביטחון".
תופעה בעלת השלכות הרסניות
מה שראינו טילטל אותנו. האלופים וראש השב"כ לשעבר מלמלו "בושה" ו"זה לא מוסר יהודי". ממה שראינו ושמענו בסיור היה ברור לנו שמדובר בתופעה שיש לה השלכות מעשיות הרסניות לדורות, לא רק על מעמדה הבינלאומי של ישראל - אלא גם על עתידנו כעם וכמדינה. כבר לא מדובר בפעולות "תג מחיר". זה גם לא תגמול זועם וספונטני על פיגוע טרור פלסטיני או התפרעויות אלימות של צעירים, אלא פעולות שיטתיות מתוחכמות, מאורגנת וממומנות - כאשר מטרת העל האסטרטגית ארוכת הטווח היא "לנקות" את רוב יו"ש מנוכחות פלסטינית ולספח אותה למדינת ישראל.
ראינו איך "תוכנית ההכרעה" אותה ניסח סמוטריץ' ופרסם ב-2017 מיושמת כעת בשטח. לפי תוכנית זו, הפלסטינים שיתעקשו להישאר יתקיימו במובלעות אוטונומיה קטנות סביב הערים הפלסטיניות הגדולות. את התהליך הזה הוא לא רק התווה, אלא מנהל ומממן בשני כובעיו: כשר במשרד הביטחון וכשר האוצר. ראש הממשלה בנימין נתניהו והשרים איתמר בן גביר ואורית סטרוק הם שותפים במשרה מלאה.
כשנסענו חזרה מהסיור הכתה בי ההכרה - אם הקבוצה הזו תצליח לממש את תוכניתה, נכדיי וניניי יחיו במדינה מזרח-תיכונית דו-לאומית שבה אנו היהודים נהיה מיעוט.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.04.26
