11 אלף מתושבי קריית שמונה ביקשו לצאת להפוגה של ארבעה לילות מהאזעקות ומהשהייה הממושכת במקלטים, אבל יותר ממחציתם נותרו מאחור בשל מחסור בתקציב.
פרויקט ה"התאווררות" עבור תושבי הצפון הוא יוזמה שהוביל יו"ר קק"ל אייל אוסטרינסקי, שבה הוקצו לקריית שמונה 4,600 מקומות. ביום ראשון יצאו 8,500 תושבים מכלל יישובי קו העימות להפוגה של ארבעה לילות בבתי מלון ברחבי הארץ, בהם כ-2,300 מקריית שמונה. היום (חמישי) הם חוזרים הביתה, למקלטים, ועל האוטובוסים שיחזירו אותם יעלו אלפי תושבים שזכו להיות חלק מהמחזור השני, בהם 2,300 נוספים מקריית-שמונה. המשמעות: יותר מ-6,000 בקשות של תושבי העיר נדחו.
במקלט הציבורי 508 פגשנו את אלו שלא שפר מזלם. "אנחנו פה 30 שכנים במקלט", סיפרה רחל אוחנה (56). כל היום עולים ויורדים, ובלילה ישנים פה כמעט 20 אנשים. אי-אפשר להיות כאן במקלט 24 שעות. אני נכה פוסט-טראומטית בגלל חרדות וחיה מביטוח לאומי. אין לי כסף לצאת מפה ולממן שהות בחוץ. הצלחתי לפנות מכאן למלון את שני הנכדים שלי, שהם עם אוטיזם, רק כי עשיתי בלגן".
לדבריה, "יש במקלט אנשים שהם חרדתיים, וכל כך עצוב לראות אותם בוכים כשהבומים מתחזקים. אחת השכנות יושבת כל הלילה, רועדת ובוכה, ואני מנסה להרגיע אותה. משתדלת לא לבכות איתה. היה פה זוג קשישים בני 80 שנפלו במקלט באחת האזעקות. הייתי צריכה להתקשר לראש העיר ולצרוח, ורק אז העבירו אותם לבית סיעודי מחוץ לעיר". בעלה, עמרם (62), הוסיף: "אנחנו ישנים במקלט כבר חודש וחצי, אפילו את ליל הסדר עשינו כאן. אבל תנו לנו קצת לנשום אוויר".
גם יוכי כלפון, שמתמודדת עם נכות, מרגישה נטושה. "לי ולבעלי אין ממ"ד בבית", היא סיפרה. "אם היה, לא היינו יוצאים ממנו. נרשמתי בקישור ששלחו לנו ואף אחד לא חזר אלינו. אנחנו מרגישים שרק מבטיחים ולא מקיימים. הייתי במלחמה במלון בטבריה, אמרו שנגמר - ותראו לאיזו מציאות חזרנו".
מוקד החירום העירוני קרס השבוע מעומס בקשות התושבים להפוגה. לא אחת נדרשו כוחות משטרה להגיע אל בניין העירייה ולמרכז ההפעלה של הפרויקט כדי להשליט סדר ולהרחיק משם אנשים זועמים. "איך אפשר להחליט למי מהילדים, הנכים או חסרי המיגון בבתיהם מגיע לראות אור יום ולמי לא?", תהה ראש העיר אביחי שטרן.
הטלפונים לא מפסיקים לצלצל. מנכ"ל העירייה אור כהן הצהיר: "אנחנו אמורים לעשות המון דברים, אבל להוציא אנשים לבתי מלון כמו חברת תיירות זה לא אחד מהם. העירייה, בבסיס שלה, לא ערוכה לעניין. אין לנו ידע ארגוני או משאבים לפינוי תושבים. זה לא שלנו. גרמו לנו לעשות 'משפט שלמה' - האם יותר דחוף לאשר הפוגה לאישה בהיריון עם שני ילדים קטנים שאין לה ממ"ד, או לנכה בן 90 עם כיסא גלגלים שבקושי מצליח לגלגל את עצמו למקלט הציבורי? כולם דחופים".
המספרים היבשים חושפים את גודל הבעיה. כהן מעריך את עלות הוצאת כל תושבי העיר להפוגה של חודש ב-12 עד 14 מיליון שקלים. הממשלה הקציבה חמישה מיליון שקלים לנושא החוסן, ולטענת גורמים בעירייה לא מוכנה לקחת חלק בשום מיזם פינוי כדי לא לספק לחיזבאללה "תמונת ניצחון". ראש העיר שטרן זועם: "במקום שהממשלה תיקח אחריות, אנחנו תלויים בחסדם של פילנתרופים - קק"ל שהקצתה עשרות מיליוני שקלים לשלל מענים הנדרשים בצפון, קרן צליר, קרן שפר, קרן היסוד. אני צריך להיות תלוי בטוב ליבם כדי לעשות את הדבר הכי אלמנטרי".
בתוך הבתים פגשנו ייאוש עמוק לא פחות, אפילו בקרב אלו ששפר מזלם ויש בביתם מרחב מוגן. "חודש וחצי ולא יצאנו אפילו לחצר", אמרה סינדי אמסלם, אמא לארבעה. "הקטן שלי, בן 12, אפילו למקלחת אני מצליחה להוציא אותו רק פעם בשבוע וחצי. איך אפשר לתפקד כאמא כשאני בעצמי בחרדה ודיכאון? כאן אין התרעות כמו במרכז. האזעקה מגיעה עם הירי. אפילו לצאת לקניות זו סכנה ממשית לחיים. אני גם תולה כביסה בתוך הבית כי אני מפחדת לצאת לחצר".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.04.26
