גרו סנדרוני אומר שהוא רואה הרבה שנאה ברחוב מולו, רחוב שיש בו תנועה ערה לאורך היום של יהודים דתיים בדרכם אל הכותל או לישיבות בהר ציון וברובע היהודי. סנדרוני משקיף על הנעשה מתוך חנות קרמיקה קטנה ברובע הארמני בעיר העתיקה בירושלים, לא הרחק מהסמינר לכמרים המכשיר צעירים ארמנים מכל העולם לשרת כאנשי דת בקהילותיהם. הוא יושב בה בכל יום, כל היום, מסביבות 9:00-10:00 בבוקר עד 18:00 בערב למעט ימי ראשון; חנות שמדפיה מלאים מאות רבות של פריטי קרמיקה ארמנית המאופיינת בעושר של צורות וצבעים, כולם בעבודת יד, פיס ביי פיס.
ומה שהוא רואה ממקום מושבו שמאחורי השולחן הקטן בירכתי החנות זו מציאות כעורה ופוגענית כלפי כל מה שגדל עליו, נגד כל מה שהוא נוצרי. "יריקות על אנשי דת נוצרים, על סימבולים נוצריים, יריקות לעבר המנזר הארמני שנמצא לא הרחק מכאן. יריקות וקללות", הוא אומר בקול חלוש ופגוע.
המציאות הזאת עד כדי כך שגורה כאן, עד שהיא השתלטה על שם המקום. בשלטים הקבועים בקירות הבתים הישנים נכתב "רחוב הפטריארכיה הארמנית", אבל יש מי שקוראים לו רחוב היריקות בגלל הנוהג הנפשע. איפה בכל העולם יש עוד רחוב שקוראים לו כך משום שנוהגים לירוק בו על סמלי דת נוצריים?
לקראת חג הפסחא נתלו שרשראות ודגלונים ברחוב ליד הכנסייה האורתודוקסית הארמנית, ויהודי דתי עבר וקרע אותם. גרנאזיאן: "איזו מהומה הייתה קמה אם זה היה סימבול יהודי"
שאלנו את סנדרוני איך זה מרגיש לראות את השנאה הזו והוא ענה רק שתי מילים: "תחשבו לבד". אחר כך הבנו לבד, כששמענו מבן הקהילה האגופ גרנאזיאן על אירוע שהתרחש לפני כשלושה שבועות, ואינו ממש יוצא דופן כאן. כמה צעירים מהרובע עמלו על קישוט הרחוב הראשי לקראת חג הפסחא ותלו שרשראות עם כדורים צבעוניים, ודגלונים מנייר של הכנסייה האורתודוקסית הארמנית עם צלב במרכזם. "עבר בחור דתי עם כיפה סרוגה ליד המנזר הארמני ופשוט קרע את אחד הדגלים לחתיכות", משחזר גרנאזיאן. "היינו בהתרגשות לקראת החג, שהוא מאוד משמעותי וחשוב עבורנו, חג עם המון מסורות וקדושה, ופתאום עובר בן אדם, קורע מול העיניים שלנו דגל של הכנסייה שמופיע עליו צלב וממשיך הלאה כאילו כלום.
"זו יריקה בפרצוף. ממש השפלה. אין לי מילים לתאר לך מה אתה מרגיש באותו רגע. תחשוב מה הייתה התגובה אם היה קורה דבר כזה לסימבול יהודי. איזו מהומה הייתה קמה. ופה אצלנו זה עניין כמעט יומיומי. זה מזמן עבר כל גבול. זה קרה גם לפני הממשלה הזו, אבל מאז שהיא קמה זה הקצין והתגבר ואנחנו לא רואים שיש ניסיון לעצור את זה. גם לא לגנות או לצאת נגד זה. זה משפיל ומרתיע עד כדי כך שיש אנשים שחושבים פעמיים אם ללכת עם סממן נוצרי בולט כמו תליון למשל, כדי להימנע מסיטואציה לא נעימה. כן, עד כדי כך".
הרמטכ"ל מזועזע
את הסרטון שתיעד בשבוע שעבר חייל צה"ל מנתץ פסל של ישו בכפר דבל בדרום לבנון פירסם גרנאזיאן בעמוד הפייסבוק שלו. ראש הממשלה בנימין נתניהו מיהר לגנות את המעשה באנגלית, כינה את החייל עבריין, וכתב בעמוד ה-X שלו ש"ישראל היא המקום היחיד במזרח התיכון שמכבד חופש פולחן לכולם". גרנאזיאן ענה לו בפוסט משלו. "כתבתי שנתניהו אומר שמדובר באירוע חריג של אדם בודד ושזה מעניין, כי באותו הזמן שהוא טוען שהוא מגן על חופש הפולחן ועל הנוצרים בישראל ובמזרח התיכון, מתרחשים דברים כאלה שמוכיחים את ההפך הגמור, כולל מה שקורה פה אצלנו בירושלים", הוא מסביר.
ניתוץ הפסל של ישו בדרום לבנון עורר תגובות נזעמות ברחבי העולם. החייל שביצע את המעשה אותר, נשפט ונשלח ל-30 ימי מחבוש יחד עם החייל שצילם אותו. אחרי נתניהו גינה זאת גם הרמטכ"ל אייל זמיר. בנאום מול סגל הפיקוד הבכיר של צה"ל שהתקיים השבוע הוא הזכיר את האירוע ושאל בתוכחה: "איפה ניפוץ הפסל של ישו פוגש את רוח צה"ל?".
אולי האירוע הזה לא פוגש את רוח צה"ל אבל הוא מלמד המון על הלך הרוח הכללי כלפי הנצרות בחברה הישראלית. התופעה של ניתוץ סימבולים הקשורים לנצרות, ונדליזם במקומות קדושים לכנסייה, יריקות וקללות על כמרים ונזירים מתרחשים לאור יום, לעיני עוברים ושבים בעיר העתיקה בירושלים, לעיתים גם מול עיני שוטרים. אנשי דת המכהנים בכנסיות באזור הר ציון והרובע הארמני מדווחים כי בשנת 2025 חלה עלייה במקרי הביזוי, ההשפלה, התקיפות המילוליות והיריקות לעברם ולעבר בתי התפילה.
דוח של מרכז רוסינג ל–2025 מפרט: 61 תקיפות של אנשי דת או בעלי סממן נוצרי; 52 פגיעות ברכוש כנסייתי; 28 הטרדות של תהלוכות דתיות ו–14 מקרי השחתה של שלטי כנסיות
מרכז רוסינג לחינוך ודיאלוג, מוסד המקדם חברה מכילה לבני כל הדתות, מפרסם דוח שנתי על התקפות כלפי נוצרים בישראל ובמזרח ירושלים. הנתונים על התקריות נאספים יחד עם מרכז המידע לחופש דתי ומראים עלייה מתמשכת במספר האירועים. הדוח, שהתפרסם לפני כשלושה חודשים, מראה ש-2025 הייתה מאוד לא נעימה לנוצרים החיים פה. נרשמו בה 61 תקיפות פיזיות של אנשי דת או אנשים שהיה עליהם סממן דתי נוצרי בולט. מדובר ביריקות, ריסוס גז פלפל ואף מכות. דווחו ותועדו 52 מקרים של פגיעה ברכוש כנסייתי, שכללו גרפיטי, הסגות גבול לשם ונדליזם וניתוץ פסלים. כמו כן תועדו 14 מקרים של השחתת שלטים של הכנסיות ועוד 28 הטרדות, שכללו תקיפות מילוליות והפרעות פיזיות לתהלוכות דתיות. המקרה האחרון אירע ביום שלישי, כשנזירה הותקפה בעיר העתיקה. ממש חופש פולחן.
הגירת נוצרים מרצון
ביולי בשנה שעברה הוצת שדה קוצים בסמוך לשרידיה של כנסיית סנט ג'ורג' בכפר הנוצרי-פלסטיני טייבה, צפונית מזרחית לרמאללה. זה כפר המוקף בחוות רועים ומאחזים לא חוקיים שתושביו סובלים מהתנכלויות של מתנחלים, ועלה חשד כי הם אחראים להצתה. דבר השריפה, שכמעט הגיעה עד לכותלי האתר העתיק, פורסם ברשתות והחריד את ראשי הכנסייה היושבים בירושלים, שמיהרו לעדכן את כל העולם. שגרירים אירופאים הגיעו לביקור סולידריות בכפר. אפילו שגריר ארצות-הברית בישראל, מייק האקבי, נוצרי אוונגליסט ותומך נלהב של מפעל ההתנחלות ביהודה ושומרון, בא לחזק את תושבי המקום.
זו רק דוגמה אחת לתקיפות של בתי תפילה נוצרים. לפני כשנתיים וחצי, כשהתרבו הקללות והיריקות על אנשי דת נוצרים בירושלים, פירסמו הרבנים הראשיים גינויים נחרצים לתופעה. אולם פעיל המאחזים והחוות בשטחים, אלישע ירד, עוזרה לשעבר של ח"כ לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית), לא הבין על מה המהומה. ברשת X הוא כתב: "זמן טוב להזכיר שהמנהג לירוק ליד כמרים או כנסיות הוא מנהג יהודי עתיק ויש בהלכה אפילו ברכה מיוחדת כשרואים כנסייה... ברכה שבאה להלל את הקב"ה שמבליג על מעשיהם הרעים של עובדי העבודה הזרה".
בפברואר השנה הגיע לישראל איש התקשורת האמריקאי טאקר קרלסון, כדי לבדוק את מצבם של הנוצרים בישראל ובשטחים. קרלסון הוא איש ימין שמרני פופולרי ושנוי במחלוקת, שבשנים האחרונות מקדם בין היתר תיאוריות קונספירציה, חלקן אנטישמיות. זה חודשים הוא טוען שישראל והגדה הפכו מקומות מסוכנים לנוצרים. תוצאת הביקור שלו היא סרט באורך כשעה וחצי תחת הכותרת הנחרצת: "המציאות המזעזעת של היחס לנוצרים בארץ הקודש מצד ישראל במימון ארה"ב". נכון ליום שני השבוע, הוא צבר 1,971,586 צפיות. הוא מדבר שם עם כמרים ותושבים נוצרים המספרים את אותו סיפור על התקפות והשפלות.
קרלסון התייחס בשבוע שעבר גם לאירוע ניתוץ הפסל של ישו בידי חייל צה"ל. הוא ראיין את אליס קיסיה, נוצרייה פלסטינית תושבת בית ג'אללה שנאבקה עם פעילים נוספים לפינויו של מאחז מתנחלים שהוקם על אדמה פרטית של פלסטינים נוצרים מאזור בית-לחם. "לנתץ פסל של ישו או של הבתולה מריה זה לא מעשה של הגנה מפני טרור", פותח קרלסון ותוהה בקול, "למה שמתנחל או חייל ישברו פסלים כאלה?"
6 צפייה בגלריה
פאניוט פניוטו, נוצרי ממוצא יווני שנולד, גדל ומתגורר עדיין ברובע הנוצרי בעיר העתיקה בירושלים
(צילום: שאול גולן)
כדי לשמוע את התשובה התקשרנו בעצמנו לקיסיה. "במסגרת המאבק שלנו הקמנו בשטח כנסייה מאולתרת", היא ענתה. "תלינו בה אייקונים של מריה הקדושה וצלבים והתפללנו שם. המתנחלים אמרו לנו שהם ישתלטו גם על בית-לחם ויגרשו משם את כל הנוצרים. כשאמרנו להם שבית-לחם קשורה היסטורית לנצרות הם ענו, 'זה שלנו, אתם תצטרכו לעזוב'. באחת התקיפות שלהם עלינו הם שברו אייקון של מריה הקדושה. הצגתי את האייקון השבור בשיחה שלי עם קרלסון כדי להראות שהמקרה בלבנון הוא לא חד-פעמי או יוצא דופן. חוץ ממנו התראיינתי הרבה לתקשורת זרה והדגשתי את ההקשר הדתי. היה חשוב לי שהעולם יראה מה הנוצרים עוברים פה בארץ, לומר לעולם שהמתנחלים ומדינת ישראל רוצים לגרום לנוצרים להגר מפלסטין כדי שיוכלו להשתלט לנו על האדמות. אל תשכח שמלבד האדמות שישראל מחזיקה בגדה, הכנסיות והפלסטינים הנוצרים הם בעלי הקרקעות הכי גדולים בשטחים".
האוונגליסטים בנסיגה
חנה בנדקובסקי, מנהלת תוכניות חינוכיות במרכז רוסינג, אומרת שזו תוצאה של ההקצנה הלאומנית שעוברות הפוליטיקה והחברה בישראל. "האקלים הוא של עליונות יהודית, של דחיית כל מי שאינו יהודי, וזה מחריף והולך", היא אומרת. "יש תחושה שכל העולם נגדנו ושכל מי שמבקר את ישראל הוא אנטישמי. לתוך זה נכנסת הלגיטימציה לפגוע בנוצרים ולבזות אותם. אנחנו בארץ לא מבינים מה זה עושה לאהדה ולתמיכה בישראל בקרב קהילות אוונגליסטיות בארצות-הברית. חלק מהתפיסה הדתית העמוקה שלהן במשך עשורים הייתה תמיכה אדוקה בישראל וזה נמצא בנסיגה בין היתר בגלל יחסנו לנוצרים. אתה רואה ירידה משמעותית בתמיכה שלהם בנו, בעיקר בקרב צעירים ואצל אנשים עם מודעות לערך החיים וזכויות אדם. הם רואים את ההתנהלות של ישראל ואומרים 'אלו לא ערכים שאנחנו מזדהים איתם'".
ומה ישראל עושה בהקשר הזה?
"חוץ מהצהרות ‑ לא הרבה. אנחנו במרכז, יחד עם פעילים שאוספים עדויות ותיעודים, מגישים תלונות במשטרה ולא קורה עם זה כלום. בקושי נפתחות חקירות. אתה רואה שיש חוסר עניין במשטרה לטפל בזה. אז צעירים שהתלבטו פעם אם לירוק על כמרים אומרים לעצמם היום 'למה לא בעצם?'. יש את החרדים שעבורם נצרות זו עבודה זרה, רובם מתעלמים אבל יש ביניהם גם מי שיורק ומקלל. ויש את הדתיים-לאומיים, בעיקר נערי גבעות עם כיפות גדולות, צעירים עם גישה של 'אנחנו בעלי הבית פה ואין לכם מה לעשות כאן בארץ'. הם מרשים לעצמם לשרוף, לנתץ, לקלל ולירוק".
בנדקובסקי: "גם ניתוץ פסל ישו בלבנון מערער את הנוצרים בארץ. זה חייל ישראלי והתחושה שלהם היא שהתקיפה הופנתה כלפיהם. אני לא מכירה משפחה נוצרית שאין אצלה דיבור על עזיבה"
הרב מיכאל הנקין, ממובילי "השמאל האמוני", שחבריו נמצאים בקשר עם אנשי דת נוצרים בירושלים ובגדה, אומר שנוצר בחברה הישראלית אתוס חדש שלפיו כל דבר שנתפס כשונה הוא איום. "וכל איום נתפס כראוי להשמדה", הוא מוסיף. "זה מופנה לא רק לסימבולים נוצריים, וזה בא לידי ביטוי לא רק ביריקות לעבר כמרים בעיר העתיקה, אלא גם כלפי מוסלמים. הרי הרסנו מסגדים בעזה, ובשטחים מסגדים נשרפים לעיתים על ידי נערי גבעות. זה מופנה גם כלפי יהודים. תראה מה עשתה המשטרה לכיפה שנרקם עליה דגל פלסטין לצד דגל ישראל. גזרו אותה".
בנדקובסקי אומרת שהסיפור הגדול הוא ההשפעה על הקהילות הנוצריות: "יש כ-197 אלף נוצרים בישראל כולל מזרח ירושלים, ועל רובם לא יורקים ואת רובם לא תוקפים. אבל הביטחון שלהם מתערער כשהם רואים גרפיטי על הכנסייה שלהם. אפילו הסרטון של ניתוץ פסל ישו בלבנון מערער אותם וגורם להם להרגיש שהם לא רצויים כאן. גם אם זה לא קרה להם, או בקהילה שלהם, זה חייל ישראלי והתחושה שלהם היא שהתקיפה הופנתה גם כלפיהם. הם מרגישים פגיעים ומאוימים. אני לא מכירה משפחה נוצרית שאין אצלה דיבור על עזיבה. לפחות של הילד או הילדה. אני לא מכירה משפחה שאין בה ילד אחד לפחות שכבר עזב. זה לא רק החשש מתקיפה או השפלה. ישראל מקשה על הקהילות הנוצריות גם בקיום הטקסים הדתיים. תראה מה קרה כאן בחג הפסחא האחרון".
חלאס, תקבלו אותנו
בסוף מרץ מנעה המשטרה מהפטריארך הלטיני של ירושלים, הקרדינל פיירבטיסטה פיצבאלה, להיכנס לכנסיית הקבר כדי לערוך שם את טקס יום ראשון של הדקלים, הפותח את אירועי שבוע הפסחא הקתוליים. המלחמה עם איראן עדיין התנהלה והנחיות פיקוד העורף אסרו התקהלויות של יותר מ-50 איש. זו הייתה הסיבה שהתהלוכה החגיגית הנהוגה בכל שנה לא התקיימה. אל הכנסייה הגיעו רק הפטריארך, שומר המקומות הקדושים מטעם הוותיקן, האב פרנצ'סקו ילפו, ועוד שני מלווים. לדברי הכנסייה, ההגעה תואמה מראש עם המשטרה. למרות זאת השוטרים מנעו את כניסת הפטריארך ולראשונה מזה 100 שנה הטקס הדתי לא נערך בתוך כנסיית הקבר. כל העולם הקתולי נעמד על הרגליים. ראשת ממשלת איטליה, נשיא צרפת ‑ כולם פירסמו גינויים, ונתניהו שוב נאלץ להתנצל.
עשרה ימים חלפו והגיע תור הכנסייה האורתודוקסית לציין את תחילת חג הפסחא בשבת האור. את מה שאירע בכנסיית הקבר מספר לנו מורה הדרך פאניוט פניוטו, נוצרי ממוצא יווני שנולד, גדל ומתגורר עדיין ברובע הנוצרי בעיר העתיקה בירושלים: "שבת האור זה חג שמאוד קדוש לנו. יום שמסמל את נס תחייתו של ישוע שקם מקברו וחזר לחיים. בלי שהמשיח קם מהמוות אין לנו דת. זה מה שהופך אותו לאל שלנו וזו הסיבה שהיום כל כך קדוש לנו. אני מאוד מוכר בקהילה הנוצרית ברובע, בעיקר בקרב הקהילה היוונית אורתודוקסית. 25 שנה אני זה שמתאם עם המשטרה, הכנסייה, השבאב והצופים את התהלוכה, וכל שנה יש הידרדרות במצב. כל שנה שעוברת אנחנו מרגישים שפחות ופחות נותנים לנו לציין את החג כמו שצריך לפי המסורות והטקסים שלנו. אלה טקסים ומסורות של אלף שנה ויותר".
אליס קיסיה מבית ג'אללה: "בתקיפה של המתנחלים על הכנסייה שלנו הם שברו אייקון של מריה הקדושה. דיברתי על זה הרבה בתקשורת הזרה. חשוב שיראו מה הנוצרים עוברים פה"
מה הסיבה?
"לא יודע. אנחנו מגיעים להבנות וסיכומים, סוגרים משהו אחד בערב ולמחרת בלגן. המשטרה נסוגה מכל מה שסגרנו. שמים לנו מחסומים בכל פינה, לא נותנים לאנשים להיכנס לכנסיית הקבר, אפילו עוצרים אנשים בשער יפו. יש תיעודים של שבת האור שהיו מגיעים עשרות אלפים. אלפים נכנסו לכנסיית הקבר. היום המשטרה מאשרת רק ל-2,700 איש להיכנס לכנסייה, אבל מתוך זה היא עצמה מכניסה אלף שוטרים. אצל הירדנים היו בתוך הכנסייה שני שוטרים שסידרו את כל היום הזה בלי דאווינים. ולא רק בזמן הירדנים. זה היה בעבר גם תחת שלטון ישראל. יש תמונות של עשרת אלפים איש בתוך הכנסייה, עומדים ברחבה, על הגג, בסמטאות. חגיגה אמיתית.
"מקרים כאלה גורמים לנו להרגיש חנוקים. אני השנה פעם ראשונה עמדתי בכניסה לכנסיית הקבר והרגשתי שאני נחנק, שאני לא יכול עם ההשפלה הזו, שלי, של הקהילה שלי. חלאס, תקבלו אותנו. אנחנו הנוצרים חיים כאן כבר 2,000 שנה. זה גם המקום שלנו. פה נולד המשיח שלנו, פה הוא נצלב ופה הוא נקבר. תקבלו את הדת והאמונה שלנו. מה הבעיה שלכם?".
