לפני כמה שבועות נפגשתי עם יאיר לפיד. זה היה בעיצומה של המלחמה עם איראן, וחלק מהזמן בילינו במקלט עם אימהות צעירות שלא ויתרו על סלפי עם הסלב שנקלע לשכונה. לפיד, כדרכו, היה משעשע ושיתף פעולה, והיה קל להבין איך הוא פילס את דרכם של 24 מנדטים לכנסת הנוכחית. מה שאי אפשר להגיד על לפיד, זה שהוא חי באשליות. בניגוד לפוליטיקאים אחרים שמפרשים את ההתלהבות ברחוב כמעין סקר מנדטים, והם בטוחים שהם במסלול ישיר לראשות ממשלה - לפיד לא הראה שום סימנים שהוא נופל בפח המתעתע הזה.
בפגישה הוא לא אמר מילה על האפשרות לאיחוד עם בנט. מה שכן ניתן היה להבין, זה שלפיד התפכח לגמרי מהאפשרות לראות את עצמו מתמודד לראשות ממשלה, ושהוא מבין את תפקידו בגוש המתהווה. הוא האיש עם האגו בצד. גם הפעם, צריך לומר לשבחו, הוא זה שאליו יפנו כדי לחבר חיבורים. הוא יודע איך עושים את זה, הוא כבר עשה את זה, ובניגוד לכל המתמודדים האחרים - לו יש את הכלים לעשות את זה. יש לו את השטח, את הכסף, את המזג. אם הבנתי נכון, מה שלפיד רצה זה את הכוח הפוליטי. זה כוח שאתה לא יכול לדרוש לעצמך כשמספר המנדטים שלך קרוב לאחוז החסימה.
אבל בינתיים העולם התהפך, ובנט ולפיד מאחדים כוחות. מתי כל זה קרה? כנראה אחרי הנאום של נתניהו ביום השואה. אז התחיל לפיד להגיד לאנשים סביבו: "אנחנו משוגעים. הוא בקמפיין מלא ואנחנו עסוקים במלחמות פנימיות". וכשהוא אמר "אנחנו", הוא התכוון גם אל עצמו. הוא הבין שסיעות האופוזיציה במסלול התאבדות. נתניהו בקמפיין והם הורגים אחד את השני. ויכול להיות שהתחושה הזאת היתה מחוברת למשהו יותר קונקרטי ולפיד ראה את הכיוון והבין שיש עתיד במסלול התרסקות ושהוא צריך להציל לא רק את הגוש, אלא קודם כל את עצמו.
הוא החליט לחתוך את מה שהוא מכנה "הפריימריז" בתוך המחנה. לדבריו, לא הייתה לו התלבטות בין איזנקוט לבנט. הוא מכיר את הנתונים. בנט לא רק גדול יותר, הוא גם היחיד שמביא קולות מהימין — אגב, קביעה שאיזנקוט שולל מכל וכל. הרעיון של לפיד היה לחבר בין המפלגה הכי גדולה בסקרים למפלגה הכי גדולה במשאבים, לאחד את כולם מאחורי מנהיג שבא מתוך הימין הליברלי ולהעמיד לרשותו שטח ודיגיטל שמגיעים עד אחרון האזרחים.
לא עזב מקום שני כדי להיות מקום שני
עכשיו הם מחכים לגודו. סליחה, לגדי. מצד אחד, הרי הוא זה שדיבר על איחוד משולש, אז מה קרה פתאום? מצד שני, רק לאחרונה אמר איזנקוט, שהוא לא עזב מקום שני אצל גנץ כדי להיות מקום שני של בנט.
אני מודה שהאמירה הזאת קצת צרמה לי. ממתי המקום השני וכרטיס בטוח למשרד הביטחון, אינם מספיק אטרקטיביים לאדם שתפקידיו במערכת הפוליטית מסתכמים בתפקיד של שר בלי תיק וכמה חודשים בקבינט כושל? האיש שמעולם לא ניהל קמפיין ויכולותיו הפוליטיות עוד לא באו לביטוי, נושא עיניו הישר לתפקיד ראש הממשלה? רבין ראה בתפקיד שר הביטחון את התפקיד הכי נחשק במערכת הפוליטית. כתבתי פעם, שאלמלא האובססיה שלו להביס את פרס, הוא היה מעדיף בוודאות את תיק הביטחון. דובי וייסגלס סיפר, שאם היו מציעים לשרון את הרמטכ"לות במקום את ראשות הממשלה, הוא היה לוקח בשמחה. איך הגענו לכך שאיזנקוט, האיש שהמדינה אצלו במקום הראשון, רואה במס' 2 ובתיק הביטחון דבר נחות?
כשאיזנקוט יבין שהוא מיצה את כוחו, הוא יצטרף לבנט ולפיד. לא דקה לפני. אני מאמינה שהוא זקוק לזמן, ושהוא יבין שההצעה הנדיבה שקיבל — קודם מבנט ועכשיו גם מלפיד — לא תהיה לנצח
יש רק לקוות שאיזנקוט, שלא כמו קודמו גנץ, לא מושפע יתר על המידה מיועציו ומסביבתו הקרובה, שגם הם לא ניהלו מעולם קמפיין פוליטי, ושלא משם הוא נדחף ללכת לבחירות ראש בראש עם נתניהו. כשאיזנקוט יבין שהוא מיצה את כוחו, הוא יצטרף לבנט ולפיד. לא דקה לפני. אני מאמינה שהוא זקוק לזמן, ושהוא יבין שההצעה הנדיבה שקיבל — קודם מבנט ועכשיו גם מלפיד — לא תהיה לנצח.
בנט, מבחינתו, רואה באיחוד עם לפיד תנאי הכרחי אבל לא מספיק. הוא ישב עם איזנקוט מספיק פעמים כדי לשמוע את סירובו להצטרף אליו. לדבריו, הוא הרגיש שהוא לא יכול להשתהות יותר וחייב להניע את הגוש כולו כך שמול נתניהו יהיה מועמד אחד ומפלגה גדולה אחת. נדמה לי שגם מי שלא מתפעל מבנט מבין, שאם הוא המכשיר שדרכו נפטר ממשלת המחדל הזאת, צריך להפסיק לעקם את האף ולהתעסק במתמטיקה: להבין שמדובר בהתחלה של יצירת גוש פוליטי מאסיבי, שכבר עכשיו עולה על הליכוד בחלק מהסקרים. ושאם גם איזנקוט יצטרף - זה עשוי להביא להקמת קואליציה שתיתן לגיטימציה לממשלה שתוקם. לא כמו בבחירות שבהן ממשלת השינוי קמה על ששת המנדטים של בנט.
אין סיכוי
אי אפשר בלי כמה מילים על נשיא המדינה, ולקריאתו לנתניהו ולתביעה להגיע להסכמות לפני הדיון בחנינה. בשתי מילים: אין סיכוי. היועמ"שית לא תסכים לעולם שנתניהו לא יודה בעבירות שמופיעות בכתב האישום, ותעמוד על כך שנתניהו יורשע בעבירות שיש עימן קלון. כל דבר אחר רק יצדיק את הטענה שתפרו לו תיק ויעשה נזק בלתי הפיך למערכת המשפט. נתניהו לא יודה בעבירות שחיתות ויסרב לכל הצעה שבמסגרתה יוטל עליו קלון. הוא לא בנוי לזה, משפחתו לא בנויה לזה, הבייס שלו לא בנוי לזה.
סימה קדמוןצילום: אביגיל עוזימה שמטריד הוא שגם הרצוג יודע את זה. הוא הציע הליך גישור רק כדי למשוך זמן. עוד שלב כדי להגיד אחר כך, כשיחזור לדון בחנינה, שהוא ניסה הכל. עצוב לראות נשיא שלא שם את כובד משקלו במקומות שזה נדרש, כמו הקמת וועדת חקירה ממלכתית, ומתערב במקומות שבהן המחנה הביביסטי יכול להיות מרוצה. אני לא מאמינה שזה פחד מטראמפ. זה ביבי. איך הוא אמר פעם? "אשמור על נתניהו מאוחדת".
מטריד לראות עד כמה הפחד שלו מנתניהו והחולשה שלו מולו, מכתיבים את מהלכיו.
פורסם לראשונה: 00:00, 01.05.26
