צה"ל הקטין את היקף הכוח שלו בדרום לבנון מחמש אוגדות לשלוש אוגדות: שתיים ערוכות להגנה ואחת – אוגדה 36 – מתמקדת בפעולות התקפיות, כך על פי צה"ל. המאמץ של הלוחמים בשטח גדול, לפעמים גם הירואי. המבצע לגיטימי: אין פתרונות טובים בלבנון. האם הוא מביא תועלת? לא בטוח.
צה"ל עושה עכשיו בדרום לבנון מה שנראה כמו העתק-הדבק של מה שעשה בעזה. אם התוצאה תהיה אותה תוצאה – התעצמות מחודשת של ארגון טרור ודשדוש והרס חסרי תוחלת בשטח שנכבש – הנזק גדול מהתועלת. "בלתי שפוי לעשות אותו דבר שוב ולצפות לתוצאות שונות", אמר אלברט איינשטיין, אבל מה איינשטיין הבין במלחמות.
קל וגם מוצדק להתגולל על הקבינט שלנו, חבורה של פוליטיקאים שספק אם היו נבחרים לוועד הבית. אבל בתהליך קבלת ההחלטות במלחמה יש משקל גדול ואחריות גדולה לרמטכ"ל ולאלופי המטה הכללי. הם לא יכולים לשחק אותה ראש קטן, בוודאי לא מול שרי קבינט שלא יודעים להבחין בין נוח'בה לנכבה.
הכניסה הקרקעית לדרום לבנון תוכננה מראש. צה"ל עשה הרבה כדי לפתות את חיזבאללה לפתוח באש. ארגון הטרור, מוכה, מושפל ושנוא בעמו, לא חיפש מלחמות. הוא ספג וספג עד שבתחילת מארס לא יכול היה להתאפק יותר. הטילים שוגרו מלבנון בהמוניהם, והמבצע להשמדה הסופית של חיזבאללה נפתח בקול תרועה.
יפה. חשוב היה להרחיק את כוח רדואן מיישובי הצפון ולחזק את ההרתעה. מה שהיה עוד יותר יפה הוא התמיכה האמריקאית. לממשל האמריקאי ולראשי זרועות הביטחון שלו היה חשבון דמים עם חיזבאללה. במלחמות קודמות בלבנון, ב-1982 וב-2006, האמריקאים היו גורם מרסן. הפעם, בכל שנוגע לחיזבאללה, הם היו גורם מדרבן.
בונוס
תמיכה אמריקאית היא בונוס, אבל היא רחוקה מלהיות העיקר. ביקרתי במפקדת אחת האוגדות עם תחילת הכניסה הקרקעית. התוכנית הייתה להשתלט על מרחב שמגיע עד שישה קילומטר מצפון לקו הגבול. בכך יחסום צה"ל את ירי הנ"ט אל יישובי הצפון, מה שנתפס אז כגדול האיומים. "אם תחסום את הנ"ט, תקבל את אותו איום ברקטות", אמרתי לאחד הקצינים. "אם תחסום את התת-קרקע תקבל אותו מעל לקרקע, כמו בעוטף עזה ב-7 באוקטובר. הכניסה הקרקעית לא תפתור את הבעיה". הוא הסכים אתי, וחזר לעשות את מה שהוכתב לו.
כמו מול איראן, גם מול חיזבאללה מקבלי ההחלטות לקו בהערכת חסר של כוחו של האויב, חוסנו, קנאותו. המודיעין יודע איזה חלון בכל דירה של מחבל בדאחייה מוביל אל המיטה שבה הוא ישן, אבל לא יודע להבין את עוצמות הצד השני, את שרידותו.
מקבלי ההחלטות בישראל מקדשים את החיסולים הממוקדים. ההישג המבצעי מדהים: כל הכבוד. רוב המנהיגים והמפקדים שחוסלו הרוויחו את מותם ביושר. אבל הניסיון מלמד שלבד מפגיעה מאוד זמנית במערכת הפיקוד והשליטה של האויב, אין בחיסול תועלת מוכחת. צה"ל מתפקד כמחלקת משאבי אנוש של איראן והפרוקסים שלה: המנהיג הבא קנאי יותר מהמנהיג הקודם, ולפעמים גם יעיל יותר. המסגרת חזקה ממנהיגיה.
אני מהסס לכתוב את המשפט הבא, אבל זאת האמת: כן, חיסול של מנהיג חולל שינוי של ממש במצבנו. זה קרה רק פעם אחת – ב-4 בנובמבר 1995
לא חיסול חמינאי וצמרת המשטר האיראני חולל מהפך; לא חיסול נסראללה וקודמו עבאס מוסאווי; לא חיסול סינוואר ואחיו; אפילו לא חיסול סאדאת.
אני מהסס לכתוב את המשפט הבא, אבל זאת האמת: כן, חיסול של מנהיג חולל שינוי של ממש במצבנו. זה קרה רק פעם אחת – ב-4 בנובמבר 1995.
חזרה ללבנון: בצה"ל חשבו על הנ"ט אבל התעלמו מהרחפנים, למרות שסוגיית הרחפנים מעסיקה צבאות בעולם עשר שנים ויותר. תעשיית הנשק הישראלית הגיעה להישגים אדירים בפיתוח של אמצעי הגנה משוכללים, מדויקים, יקרים להחריד. אנחנו מדינת סטארט-אפ: אנחנו הולכים על הטוב ביותר. את ההתמודדות עם צעצועים נחותים, זולים, רחפנים למשל, השארנו לאחרים. גם זה נושא שראוי לחקור פעם לעומק.
לרחפנים יימצא בסוף פתרון: טובי המוחות עובדים עכשיו על הפרויקט 24/7. לחיילים ולאזרחים שנהרגו ונפצעו זה לא יעזור, אבל המדינה תתגבר. אני מקווה שהיא תתגבר גם על בעיית הרקטות. אבל בעיית לבנון לא תיפתר באלביט או ברפאל.
אוגדה 36 פועלת עכשיו בתא השטח שמשקיף על מטולה ומשגב עם, בואכה הליטני. הכוחות מחסלים חוליות, מכשירים צירים, בעיקר הורסים תשתיות שחיזבאללה השאיר מאחוריו.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזי"למה הורסים כל בית?" אני שואל גורם צבאי. הרי כאשר מיליון הלבנונים שנאלצו לעקור מבתיהם, חציים מדרום לבנון, חציים מהדאחיה, יחזרו וימצאו עיי חורבות, הם ישובו לתמוך בחיזבאללה. הארגון צובר בשבועות האחרונים פופולריות מחודשת בלבנון: בעצם, אנחנו בונים את חיזבאללה.
"זה מה שקורה בלחימה בשטח בנוי", אמר גורם צבאי. "קח את קנטרה כדוגמה: כל המבנים בכפר ניקנו על ידי חיזבאללה. בכל בית מצאנו אמל"ח. איתרנו שם שני קילומטר תת-קרקע. אני חייב לנקות את השטח, ליצור מרחב אבטחה, שתהיה לי שליטה, שמחבל לא יוכל לחזור ולפגוע בכוחותינו. אין שם בית אחד צדיק.
מה שקורה זאת טרגדיה", סיכם. אכן, טרגדיה.
פורסם לראשונה: 00:00, 08.05.26
