בכל מערכת בחירות יש רגע אחד בו נשמע צליל חד, ואחריו ההבנה שהקמפיין יוצא לדרך. גונג מהדהד, שממנו והלאה כל דבר - אבל ממש, כל דבר, ממסיבות עיתונאים ועד מלחמות - הוא תוצר של בחירות. לפעמים, הגונג הוא פרישה דרמטית מהממשלה. לעתים, כישלון יוצא דופן במו"מ מדיני. השבוע, מי שהשמיע את הגונג הוא הרב דב לנדו. "אין לנו אמון בראש הממשלה... כל מיני דיבורים על גוש אינם קיימים יותר", כתב לנדו. "לדעתנו צריך בחירות בהקדם ביותר". את המילה "גוש" הוא הגדיל וניקד; וחתם "בכאב ובחרדה". אמש, אחרי פחות מיממה, הממשלה הגישה חוק לפיזור הכנסת. הגונג הושמע - וריסק לפי שעה את היומרה למשוך "עד הסוף".
דגל התורה והליטאים תמיד היו הסמן השמאלי בעולם החרדי. אך דווקא משם הגיע נאומו ההיסטורי של הרב שך ב-1990, נאום השפנים והחזירים. הוא היה נקמה מאוחרת נגד תנועת העבודה לדורותיה; בעצם, נגד חילוניותה הקדומה של מדינת ישראל. אחריו היה ברור שבחירתם הטבעית של החרדים תהיה תמיד הימין. שהגוש שלהם הוא גוש הימין. למרות השותפות של יצחק רבין ואריה דרעי אחרי גזר הדין של הרב שך, הכיוון היה ברור והסנטימנט מובהק. מי שניצל אותו היטב היה פוליטיקאי עולה, בנימין נתניהו.
משך שנים עסק נתניהו בליטוש היהלום של גוש ביבי-חרדים. הליטוש היה פשוט, קהה: תנו להם כל מה שהם רוצים. אבל ממש הכל. כאשר לבני ניסתה לנהל מו"מ עם המפלגות החרדיות אחרי 2006, העסקנים צחקו מאחורי גבה. היא חושבת שיש "תן וקח". אצל נתניהו, באמת, החרדים קיבלו כל מה שרצו. והיו דברים יותר עמוקים שסייעו לברית הזו; לדוגמה, ההתרחבות הדמוגרפית של החברה החרדית ומעורבותה הגוברת בפוליטיקה, ברשויות מקומיות, בכלכלה.
אך הימים אחרי 7 באוקטובר הם שונים מאוד. היהלום של גוש ימין נסדק, ומקור הסדק בהשתמטות מגיוס
אך הימים אחרי 7 באוקטובר הם שונים מאוד. היהלום של גוש ימין נסדק, ומקור הסדק בהשתמטות מגיוס. חלקים גדולים מהימין כבר אינם מוכנים בשום אופן לאפשר השתמטות.
הכל השתנה מאז שחמאס פלש - לבד מנתניהו והחרדים. כעת המציאות מוחצת את הברית ההיסטורית, או לפחות מקרבת אותה לשוקת שבורה. אל תאמינו לתיאוריות הקונספירציה - אם זה היה תלוי בנתניהו, הממשלה הייתה ממלאת את ימיה עד יומה האחרון. זו מסקנה מתבקשת מאוקיינוס של סקרים קשים מאוד עבורו. סקרים רבים - אבל סקרים ותו לא.
הטור המלא - מחר ב"המוסף לשבת"
פורסם לראשונה: 00:00, 14.05.26
