אם השבועות האחרונים הכניסו במישהו ספק האם נתניהו מתכוון להתמודד בבחירות הקרובות, מומלץ לו להיזכר במי מדובר. זה נאמר על שמעון פרס, אבל מתאים גם לנתניהו, שגם אם תכרות את ראשו, כפי שעורפים ראש של נחש, הוא ימשיך להתנועע. זאת היתה כמובן מטאפורה, שנועדה להמחיש את היכולת שלו לשרוד הפסדים, כישלונות ומכות פוליטיות ולהישאר רלוונטי.
נדמה לי שעם נתניהו האמירה הזאת שודרגה: גם בלי קואליציה, עם משפט שלא נגמר ועם בריאות רעועה, הוא לא עוצר ולא מתכוון לעצור. הריאיון שנתן השבוע לתוכנית "60 דקות" של CBS עורר אצל לא מעט אנשים תקווה שהנה המוצא. כן, בואו נשאיר את הצביעות בצד ונודה שיש פה ציבור גדול שמקווה שנתניהו יבין בעצמו שבריאותו לא מאפשרת לו להמשיך, ושיש אפשרות שהוא בדרך החוצה מהפוליטיקה. רזה, חיוור, תשוש, עייף, בלי עניבה, מרושל, חלש, אלה רק מעט מהתיאורים על הופעתו של נתניהו. נראה היה שלא צריך פרוגנוזה מקצועית כדי לקבוע שהאיש לא רק שלא מסוגל להשלים קדנציה נוספת - ספק אם יוכל בכלל להתמודד אליה.
התחושה שלי שמדובר פה יותר במשאת נפש, המיית לב, מאשר בהיכרות עם הנפשות הפועלות. מי שמכיר את נתניהו, ובמקרה זה גם את משפחתו, יודע שאם לא יקרה משהו דרמטי באמת, מה שיכול לקרות לכל אדם בגילו, נתניהו יגיע ליום הבחירות גם על אלונקה, מחובר לאינפוזיות, כששרה ויאיר מחזיקים אותן בידיהן ומוודאים שהוא מגיע לשם.
או בפשטות, כמו שאמר השבוע בכיר בליכוד: אין סיכוי שביבי לא ירוץ. פשוט אין.
חוץ מאופיו של נתניהו, שלא מסוגל לראות אף אחד שמחליף אותו על כיסאו וזו גם הסיבה שלא מינה יורש, ניתן להוסיף כמה אירועים שמחזקים את הקו הזה: מי שמתכוון לפרוש, לא מתערב בבחירת היועמ"שית של וועדת הבחירות המרכזית
חוץ מאופיו של נתניהו, שלא מסוגל לראות אף אחד שמחליף אותו על כיסאו וזו גם הסיבה שלא מינה יורש, ניתן להוסיף כמה אירועים שמחזקים את הקו הזה: מי שמתכוון לפרוש, לא מתערב בבחירת היועמ"שית של וועדת הבחירות המרכזית. הוא לא נלחם על כך שמבקר המדינה הבא יהיה לא סתם מקורב, אלא פרקליטו, עו"ד מיכאל ראבלו.
מי שלא מתכוון לרוץ, לא מתמרן כך שהבחירות יוקדמו לספטמבר ומאפשר לראשי הקואליציה להגיש הצעה לפיזור הכנסת. הנטייה היא לחשוב שהאינטרס של נתניהו הוא לדחות כמה שאפשר את הבחירות. אלא שספטמבר, המועד שבו רוצות המפלגות החרדיות, עדיף גם לנתניהו. בחירות בסוף אוקטובר, אחרי ציון שלוש שנים לטבח ה-7 באוקטובר והטקסים שילוו את התאריך – לא בא בחשבון מבחינתו.
מי שלא מתכוון לרוץ, לא מנהל קמפיין על שריונים שלו ברשימה ומגשש מול מועמדים, לא מדליף ידיעה סודית על כך שביקר באמירויות בזמן המלחמה באיראן ומאלץ את האמירתים להכחיש, רק כדי להאדיר את עצמו ואולי כספין עקב התפרקות הקואליציה.
מי שלא מתכוון לרוץ לא בודק איך להגיע לשם בלי חוק ההשתמטות שתקוע לו כמו עצם בגרון. הוא יודע מהו היחס של הציבור אל החוק הזה וגם של מצביעי ליכוד וימין שאינם משתמטים.
שלא יובן מכך שהמשבר עם החרדים הוא הצגה. מדובר במשבר גדול עם הליטאים, שקיבלו הנחיה להקדים את הבחירות. אגודת ישראל כבר מזמן נגד חוק הגיוס עכשיו גם דגל התורה, כולל כעס גדול שלהם על נתניהו. אבל זה לא אומר שיש לו משבר גם עם ש"ס. דרעי כבר שלח את המסר וכבר מדליף בכל מקום שהוא עם נתניהו. הוא פשוט לא יכול להרשות לעצמו אחרת: המצביעים שלו יותר נאמנים לנתניהו מאשר מצביעי הליכוד, ואם יעמיד אותם במבחן, הוא עוד יגלה שהם הצביעו ליכוד. עד הבחירות הוא יישאר צמוד לנתניהו, האריה ששומר עליו, אבל בעצם יותר שומר על עצמו.
לכן הבחירות יתקיימו ככל הנראה ב-1 בספטמבר או ב-15, עם סיכוי לא גדול ל-27 באוקטובר. זה טוב לחרדים, שרוצים להראות כאילו עשו משהו למען הציבור החרדי ושהענישו את נתניהו. אלא שלנתניהו, כפי שאמרנו, יש סיבות טובות לא להתנגד.
•••
השאלה הכי דרמטית היא, האם יקום כוח מרכז/ימין שינסה להיות לשון מאזניים. מפלגה שתצהיר שהיא יכולה ללכת עם שני הצדדים, עם ימין ועם והמרכז. אם תקום מפלגה כזאת שתעבור את אחוז החסימה, היא תהיה שוברת שוויון ותוכל להשלים כל אחד מהמחנות ל-61. יש לזה כנראה ציבור שנמאס לו והוא רוצה ממשלת אחדות רחבה. שאם ישאלו אותו, הוא יגיד שהוא רוצה ממשלה עם ליכוד ברשות נתניהו, עם בנט, לפיד ואיזנקוט. מה שגנץ מדבר עליו, רק שלו אישית אין כנראה סיכוי, אלא להצטרף לגוף כזה.
אבל כדי שזה יקרה צריך שתהיה רק מפלגה אחת כזאת. אין מקום לכמה מפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה. אם כל הגורמים כמו גנץ, הנדל, יוצאי ליכוד כמו אדלשטיין, כחלון וארדן – יתאחדו לכדי מפלגה, זה יכול להיות בהחלט משמעותי עבור קהל שרובו ימין לא ביביסטי, שרוצה ממשלת אחדות וגיוס חרדים אמיתי, אבל גם לא רוצה להצביע לבנט ולפיד כי זה נראה לו שמאל, וכי יש להם כעס על בנט.
מפלגה כזאת יכולה להכריע בחירות.
עוד עניין שיש לו משמעות, הוא סוגיית חצי הגמר במחנה האנטי-ביבי. מי יהיה המועמד מול ביבי, בנט או איזנקוט
עוד עניין שיש לו משמעות, הוא סוגיית חצי הגמר במחנה האנטי-ביבי. מי יהיה המועמד מול ביבי, בנט או איזנקוט. החיבור של בנט ללפיד טוב לביבי, כי אז יוכל לטעון שכל קול לבנט יכניס לממשלה מישהו מ'יש עתיד' ולהזכיר שוב ושוב את מחמוד עבאס.
מול איזנקוט זה יכול להיות יותר מורכב. הוא לא ישב עם עבאס, לא התחבר ללפיד, הוא לא ממותג. הוא היה רמטכ"ל, הוא מזרחי, הוא גולנצ'יק. מצד שני, כל מי שמכיר את איזנקוט יודע שהוא בעד היפרדות מהפלסטינים. הוא בן אדם עם עמדות, שלא תמיד מצליח להסתיר אותן ופליטות הפה האלה, שלנתניהו יהיה קל לתקוף אותן, עשויות לגרום לו נזק.
אם לא תקום מפלגה כזאת, הסיכוי שלא תהיה הכרעה, שאף מחנה לא יגיע ל-61 (בלי הערבים, הכוונה), היא גבוהה.
ואז, שאלוהים ישמור אותנו.
