עז א-דין חדאד היה בן מוות. כחלק מצמרת הזרוע הצבאית של חמאס, כמי שלקח חלק בתכנון 7 באוקטובר ובעיקר בניהול התנהלות הארגון אל מול החטופים הישראלים, ברור היה שישראל תצטרך לסגור גם איתו חשבון. עז א-דין חדאד ידע זאת, ולכן גם היה עסוק מאז כניסת הפסקת האש לתוקף בעזה בבניין הכוח של חמאס, בקביעת יורשים לשלל תפקידים בכירים וזוטרים ובעצם לכך שגם חיסולו לא יפריע להמשך התעצמות הארגון ברצועה. ופה בעצם הבעיה.
אף שהחיסול של חדאד הוא צעד מבורך לפחות מבחינת החוב שיש למדינת ישראל כלפי החטופים המשוחררים, המתים וכמובן החללים והנרצחים של 7 באוקטובר ולאחר מכן, הוא אינו משנה את התמונה הכללית.
חדאד הוא עוד שם, עוד בכיר ולאחריו יבואו אחרים שלאחריהם יבואו רבים אחרים. זה אולי מספק את יצר הנקמה של הציבור בישראל, אך לחדאד כבר יש יורש וניתן לשער שמדובר במוחמד עודה, אחראי המודיעין בזרוע הצבאית. ישראל אינה מצליחה לייצר הישגים מדיניים במציאות מול עזה, אלא רק הישגים טקטיים כמו חיסול חדאד. אין שינוי בשטח שנותר בשליטת הארגון מאז הפסקת האש, להפך. חמאס מגייס עוד ועוד פעילים צבאיים, מתחמש ואפילו משקם חלקים מהמטרו. ניתן לנחש שגם המערך הרקטי עובר תהליך שיקום אף שמן הסתם התהליך הזה קורה בחשאי, במחשכים ומתחת לפני הקרקע. מועצת השלום שמונתה בלחץ הממשל האמריקאי, לא הצליחה להביא את חמאס להסכים להתפרק מנשקו. בישראל כבר היה מי שטען כי חדאד היה אחד המכשולים להסכמה שכזו, אלא שרוב בכירי חמאס שנותרו בחיים מתנגדים לצעד כזה שיהווה בעצם כניעה של הארגון. מעניין להוסיף, שבעבר, חדאד היה זה שפעל בתוך חמאס באופן נמרץ נגד האחים סינוואר ונגד המשך המלחמה מול ישראל, מאחר שטען כי היא מביאה לנזק עצום לארגון ולעזה.
וכך, גם בחלוף שנתיים ושבעה חודשים של מלחמה מול עזה וגם לאחר שכמעט כל צמרת הזרוע הצבאית של הארגון חוסלה, חמאס בעצם עדיין שורד, עדיין מתפקד. נכון שהוא חלש יותר, נכון שיכולותיו הצבאיות הצטמצמו לאין שיעור בהשוואה ל-6 באוקטובר 2023, אך הוא עדיין הריבון מבחינת רוב אוכלוסיית הרצועה והוא עדיין מנסה להיערך כבר לסבב הבא של המלחמה מול ישראל, שיגיע במוקדם או במאוחר. הסירוב של חמאס להתפרק מנשקו אינו בגדר הפתעה או חדשה מרעישה. זה צפוי. מה שפחות מובן הוא חוסר היכולת וחוסר הרצון של ממשלת ישראל לייצר שינוי מדיני של ממש ברצועה, מהרגע שהחלה המלחמה. שוב ושוב סירבה ממשלת נתניהו לדון באפשרות שהרשות הפלסטינית, בגיבוי כוחות ערביים, תקבל את השליטה בעזה, מאחר ש"הרשות תומכת בטרור". אלא שהחלופה שישראל מאפשרת כעת, משמעותה הישרדות חמאס והתעצמותו, כלומר חלופה גרועה הרבה יותר, אלא אם בישראל ממשיכים לראות באסטרטגיית "חמאס הוא נכס" כרצויה ונכונה לפתרון הסוגיה הפלסטינית.
ההתמקדות בחיסולים ממוקדים, או בסיכול ממוקד ביחיד, נותנת לציבור הישראלי תחושה שהממשלה הזו פועלת במרץ לפתרון הבעיה העזתית. אלא שהסיכול של עז א-דין חדאד טוב ליחסי הציבור של הממשלה הזו, לא לפתרון הבעיה העזתית
ההתמקדות בחיסולים ממוקדים, או בסיכול ממוקד ביחיד, נותנת לציבור הישראלי תחושה שהממשלה הזו פועלת במרץ לפתרון הבעיה העזתית. אלא שהסיכול של עז א-דין חדאד טוב ליחסי הציבור של הממשלה הזו, לא לפתרון הבעיה העזתית. הוא לא ישנה הרבה במשוואה שנוצרה בין ישראל לחמאס מאז הפסקת האש. וסיום הפסקת האש וחידוש המלחמה, תלוי לפחות בשעה זו, ברצונו הטוב של הממשל האמריקאי שלא בטוח רוצה לסיים אותה ברצועה.
אלה גם פני הדברים בחזית הלבנונית. קיבעון וקיפאון. הלחימה בדרום לבנון נמשכת, עוד "הותרו לפרסום", תקיפות של צה"ל על יעדים של חיזבאללה אלא שבפועל, התמונה הכוללת של המלחמה מול חיזבאללה אינה משתנה. והממשל גם פה כבר הודיע על המשכה של הפסקת האש בין ישראל ללבנון, אף שהתבערה היחסית בחזית הצפון מעלה תהיות קשות באיזו המשכיות ובאיזו הפסקת אש מדובר. וכך כמובן מול איראן. הנשיא טראמפ מהסס לפעול שוב צבאית מול טהרן שמרגישה ומריחה את החולשה האמריקאית, ולישראל אין ברירה אלא לציית למה שהנשיא האמריקאי אומר. בינתיים ימשיכו נתניהו ושופרותיו למכור לנו סיפורים על ניצחון מוחלט, על סיכולים ממוקדים ועל כך שמעולם לא היה מצבנו טוב כל כך.
פורסם לראשונה: 00:00, 17.05.26
