זו מלחמה כפולה. והיא לא קלה. כל מאמר שעבדכם הנאמן כותב על שנאת ישראל בעולם – נתקל בתגובות הקבועות, על כך שכדאי להביט במראה, ולהציג את החוליגנים שלנו, אלה שבוזזים, שורפים, ולפעמים, אוי לבושה, רוצחים פלסטינים. וכל מאמר נגד החוליגנים הללו, שהלוואי שהיה אפשר לומר שהם בודדים, מתקבל בתגובות זועמות, על כך שהבעיה האמיתית היא הטרור הפלסטיני ובעלי הברית שלו בזירה הבינלאומית.
אבל לא, אין כאן שום סתירה. יש גל שנאה הולך ומתגבר נגד יהודים וישראל, שמוביל לאלימות רצחנית נגד יהודים באשר הם. ויש גל של פשיעה לאומנית הולך ומתגבר בשטחי יהודה ושומרון. גל השנאה נגד ישראל ויהודים לא זקוק לתירוצים. הוא זקוק לעלילות ושקרים. אבל הטרור היהודי מוסיף שמן למדורת השנאה, ובעיקר עוד ועוד אנשים, יהודים ולא יהודים, למחנה שחושב שזו ישראל. הרי אין צורך להיות איש שמאל פרוגרסיבי באוניברסיטת ברקלי כדי לתעב את החוליגן היהודי שמתעלל בפלסטינים או תוקף באלימות נזירה נוצרית. גם רוב הישראלים מתחלחלים, וגם רוב המתנחלים מתנערים מהחוליגנים הללו.
הרי רבני השומרון, שחלק מהם נחשבים ללא מתונים בעליל, יצאו בקריאות פומביות נגד החוליגנים הללו. "אין לנהוג באלימות מכל סוג שהוא", הם כתבו ב-18 בפברואר השנה. וגם הוסיפו, ש"כל אירוע של חיכוך ובוודאי של אלימות, הופך לכלי ניגוח נגד כלל ההתיישבות. קמפיין זה פוגע בשמנו הן בארץ והן בארה"ב ובעולם; אין להסכים לכך, ויש לדרוש מהם לנהוג כראוי ובאחריות או להרחיקם מההתיישבות". אבל המכתב, לא הראשון מסוגו, עזר כמו כוסות רוח למת. עברו שלושה חודשים. המצב הולך ומחמיר.
הימין הקיצוני מוביל אותנו לתהום של מדינת אפרטהייד, מדינת חוליגנים, מדינה שהעוינות כלפיה היום תיראה כמו סיפור אהבה לעומת מה שעוד עלול לקרות
סהדי במרומים שכבר שני עשורים אני עוסק בהגנה על ישראל ועל המפעל הציוני, באמצעות מחקר, הרצאות, מאמרים בעיתונים בעולם, הדרכות לכל מחזור של צוערים במשרד החוץ, תדריכים לעיתונאים ודיפלומטים זרים, ועוד ועוד. אבל יורשה לי להודות שהמלאכה הופכת ליותר ויותר קשה. אסור לוותר עליה. אסור להרים ידיים. הרי חוליגנים היו כבר לפני עשור ושניים. ובמשך שנים ההסבר שלי היה ונותר שחוליגנים ופשיסטים יש בכל מדינה מערבית. התנכלויות אלימות לזרים, בעיקר מוסלמים, הן עניין של שגרה באירופה, כולל הצתת מסגדים ומרכזי קליטה למבקשי מקלט. ישראל אינה שונה. כן, זה ווטאבאוטיזם, שאמור לחשוף את המוסר הכפול כלפי ישראל. אלא שהבעיה הולכת ומחמירה. משום שהחוליגנים מקבלים תמיכה לפחות מחלק משרי הממשלה. המשטרה, השב"כ, הצבא, ביחד ולחוד, מתקשים להגיע לפורעים ו/או לא רוצים להגיע לפורעים ו/או עומדים מנגד, מתבוננים, ולא מנסים לעצור את הפושעים. ושרי ממשלה מבקרים במאחזים, שיש חשש רציני שמתוכם יוצאים פורעים.
צווחות הימין
ברקע אני שומע את צווחות הימין, לא כל הימין, על כך שכל טענה נגד החוליגנים הללו היא כביכול תמיכה בקמפיין של השמאל האנטי-ציוני. ובכן, לא כל ביקורת על ישראל היא אנטי-ציונית. רחוק מכך. ויותר מכך – בדיוק כשם שיש שמאל אנטי-ציוני יש גם ימין אנטי-ציוני. משום שהציונות היא לא תנועה קולוניאליסטית מנשלת. זה מה שאומרים האנטי-ציונים משמאל וזה מה שעושים אנטי-ציונים מימין. הבעיה היא לא התיישבות היהודית בשטחי יהודה ושומרון. הרי גם לפי הצעות השלום שפורסמו בעבר – רוב המתנחלים יוכלו להישאר במקומם. אבל אנחנו בעיצומו של מפעל הרחבה, עוד ועוד מאחזים וחוות - שעליו מנצחים בצלאל סמוטריץ' ויוסי דגן. התוצאה ההכרחית, בלשון מכובסת, היא "חיכוך". ובלשון קצת יותר ברורה - פרעות נגד פלסטינים.
המטרה המוצהרת, כפי שהודה סמוטריץ', היא למחוק את קווי ההפרדה בין שטחי A, B ו-C. "טיפשות וטמטום", אמר בתגובה האלוף במיל' יצחק (ג'רי) גרשון בתוכנית "בחצי היום" ביום שישי האחרון. מדובר באיש ימין. חבר בתנועת "הביטחוניסטים". וזה היה החלק הקל. ברמה המדינית, להבדיל מהביטחונית, אמר גרשון, "בדקה שבה אנחנו מוחקים את קווי ההפרדה, אנחנו הופכים למדינת אפרטהייד על סטרואידים". והוא דווקא חושב ש"ארץ ישראל כולה שלנו". אבל הוא לא רוצה לשלוט בפלסטינים. אז יש ימין שאין צורך להסכים עם כל מילה שלו כדי להבין שהוא ימין לאומי. ויש ימין אנטי-ציוני, שמוביל אותנו לתהום של מדינת אפרטהייד, מדינת חוליגנים, מדינה שהעוינות כלפיה היום תיראה כמו סיפור אהבה לעומת מה שעוד עלול לקרות, מדינה שחוץ אולי ממיקרונזיה כל העולם יטיל עליה חרם, מדינה שתחסל את עצמה במו ידיה.
אז כן, זו מלחמה בחזית כפולה, אבל זו אותה מלחמה. צריך להילחם נגד קמפיין השנאה והעלילות נגד ישראל כאילו אין כאן בן גביר וסמוטריץ' וחוליגנים. וצריך להילחם נגד הימין האנטי-ציוני שהוא בן הברית החשוב ביותר של השמאל האנטי-ציוני.
פורסם לראשונה: 00:00, 19.05.26
