זה קורה פעם, פעמיים או שלוש מדי שבוע. חוליגנים יהודים, אולי "נוער גבעות", נכנסים לכפר פלסטיני, פורעים, בוזזים, שורפים, ולפעמים גם רוצחים. זה קורה כבר הרבה מאוד שנים. אבל התופעה הולכת ומתעצמת. פה ושם הם פוגעים גם בחיילים. על הרקע הזה, נשיא המדינה השמיע שלשום דברים נוקבים, במה שזכה לכינוי "נאום ההתבהמות". "עוברים עלינו ימים", אמר יצחק הרצוג, "בהם לא רק אלימות מרימה את ראשה אלא לצידה בשולי החברה הישראלית המפוארת מזדחל לו תהליך איום של התבהמות. תהליך איטי ומדאיג שמאיים להיכנס למיינסטרים של החברה הישראלית ואנחנו לא ניתן לו".
הרצוג התייחס גם למנהיג המתבהמים, שמכהן בממשלת ישראל. בשבוע שעבר ערך בן גביר ביקור מתוקשר אצל חבורה של תומכי חמאס, שהתכוונו להיכנס עם הפלוטילה שלהם לרצועת עזה כדי להביך את ישראל. הם אנשים מתועבים. בוודאי. דא עקא, שהמתבהם הבכיר ניצל את ההזדמנות כדי להוכיח שהוא לא סתם חוליגן אלא חוליגן צמרת. וגם אליו התייחס הרצוג: "גם במלחמה הצודקת מכל המלחמות, אנו מוכרחים לשמור על צלם האלוהים שבתוכנו - אסור להתעלל בעצירים, נתעבים ככל שיהיו". על הנזק שאיתמר בן גביר גרם לישראל מיותר לדבר. המדינה מעניינת אותו כקליפת השום. הרי לכל תועבה יש היום תירוץ מתועב: זה בשביל הבייס. ללמדנו, שלפחות אלה שמשתמשים בתירוץ הזה מאמינים שהבייס שלהם הוא חבורה של אימבצילים פשיסטים שמוכנים לבעוט במדינה, לפגוע באינטרסים הלאומיים, כדי לזכות באיזה רווח פוליטי שספק אם קיים.
וכך, לאט אבל בטוח, הולך ומתגבש בישראל מודל מסוכן ומפחיד, של חוליגנים מצוידים בנשק, עם לפחות נציג מובהק אחד בממשלה, שמצפצפים על המדינה. הרמטכ"ל מתריע. אלוף הפיקוד מתריע. הם לא רק מתריעים. הם גם נותנים פקודות. אבל המצב הולך ומחמיר, משום שחלק מלובשי המדים מזדהים עם הפורעים. לפעמים הם גם משתתפים בפרעות. אנחנו ניצבים בפני מצב חסר תקדים של אי-ציות לפקודות. צבא בתוך צבא.
זה לא ברור כמה הם. פה ושם אנחנו משלים את עצמנו שמדובר ב"קומץ". כמו הסיפור על הפגנות החרדים, שבהן אלפים ועשרות אלפים חוסמים כבישים ומתפרעים. ותמיד אומרים לנו, אלה לא החרדים, זה "הפלג הירושלמי". נו, באמת. מספיק עם ההונאה העצמית הזאת. זה הרבה יותר מקומץ. מבחינת התמיכה, הקומץ המתבהם כולל לפחות מאות אלפים שתומכים בבן גביר, ועוד עשרות אלפים, רק חלק, מקרב מצביעי סמוטריץ', ש"ס וגם ליכוד. והקומץ הזה, שכבר כולל לפחות עשרה אחוז מהישראלים, קם עלינו לכלותנו.
איך קוראים למודל כזה, שבו מיעוט חמוש מצפצף על הצבא, על הרשויות, על המדינה? כדאי להביט צפונה כדי להבין לאן אנחנו צועדים. אנחנו בתהליך של לבנוניזציה. ולמודל הזה קוראים – מודל החיזבאללה. וכאשר המשטרה, הלכה למעשה, מתקשה לעצור אותם – זה מודל החיזבאללה. וכאשר לובשי מדים עומדים מנגד ו/או מצטרפים לחוליגנים – זה מודל החיזבאללה. וכאשר לפחות שר אחד מעניק להם גיבוי, ושרים נוספים מגיעים לביקורים במאחזים שמהם ככל הנראה מגיחים פורעים – זה מודל החיזבאללה. וכאשר הם כופים על המדינה התיישבות באזורי B, אולי גם A, בניגוד להסכמים שהמדינה חתומה עליהם – זה מודל החיזבאללה. וכאשר רוב שרי הממשלה ורוב חברי הכנסת מהקואליציה חוששים לפתוח את הפה נגדם – זה מודל החיזבאללה.
אל נא נטעה. הם מיעוט. גם בלבנון הם היו מיעוט והם עדיין מיעוט. אבל המיעוט הזה הרס את המדינה. הוא הוביל אותה לשפיכות דמים ולפשיטת רגל
אל נא נטעה. הם מיעוט. גם בלבנון הם היו מיעוט והם עדיין מיעוט. אבל המיעוט הזה הרס את המדינה. הוא הוביל אותה לשפיכות דמים ולפשיטת רגל. והמיעוט הזה, גם היום, מצמיד אקדח לרקתה של המדינה. והמיעוט הזה, רק בחודשים האחרונים, גרם להרס מוחלט של דרום לבנון, ולמיליון פליטים.
אנחנו עדיין לא שם. אבל אנחנו בדרך לשם. אין שום צורך להמתין לבחירות, ולא לחילופי שלטון, כדי להבין שבסוף הדרך מחכה לנו חורבן ואסון. ולא, זה לא עניין של שמאל מול ימין. רבני ההתיישבות יצאו נגדם במילים בוטות. רוב המתנחלים נגדם. אבל הם מצפצפים על המדינה, על הרוב, וגם על רוב המתנחלים. משום שהמדינה זה הם. לא רק אנשי שמאל צריכים להתייצב מדי יום, במשמרות, כדי להגן בגופם על פלסטינים וכדי לתעד את הפורעים. זו צריכה להיות משימה גם, ובעיקר, של הימין הציוני ושל המתנחלים.
הבעיה עם התופעות הללו היא שהן צומחות לאט. פה ושם יש מי שחושב שמדובר ב"אוונגרד", שגם אם הוא קצת משתולל, הוא נגד האויב. ויש מי שחושב שמדובר במשהו שולי, שקורה בחצר האחורית, וצה"ל יתמודד עם התופעה. אבל לא. הנשיא כבר התעורר. כדאי שכולנו נתעורר. משום שזה רק עניין של זמן עד שזה יהיה מאוחר.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.05.26
