ביום ראשון היו חסימות כבישים. זו כבר שגרה. בלילה שבין ראשון לשני, בעקבות מעצר עריק, פרצו עבריינים לתחנת המשטרה בבית שמש, השתוללו, השחיתו ציוד, הציתו שדה סמוך. אתמול, יום שני, התקיימו שתי הלוויות, של מיכאל יוטקין ז"ל ואדם צרפתי ז"ל. אומה שלמה בוכה. ובדיוק באותם רגעים הגיעה האלימות לשיאים חדשים. כבישים חסומים. רכבות מושבתות. פריצה לתחנות משטרה. משה גפני, מצדו, קרא לחרדים להפסיק כל שיתוף פעולה עם המשטרה. הם הרבה יותר מסתם מצייתים. אבל הקשקשת על כך ש"מדובר בקומץ" והחרדים עצמם נפלאים – נמשכת.
והם ממשיכים. מדובר בצעירים שלא עובדים. ספק לומדים. ובעיקר משתמטים. הם גוזלים סכומי עתק על חשבון משלמי המיסים. לפי מחקר של גלעד כהן קובץ' מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, שאמור להתפרסם השבוע, הפער בין מה שהם נותנים למדינה לבין מה שהם מקבלים עומד על 36 מיליארד דולר. שאחרים יעבדו. הם רק יקבלו. בשנות ה-70 היו רק קצת יותר משני אחוז של משתמטים. עכשיו הם מתקרבים לעשרים אחוזים. ובהפגנות שלהם הם נושאים את השלט: "עדיף למות כיהודי ולא לחיות כציוני. נמות ולא נתגייס".
העניין הוא שלרוב הלאומי, הפטריוטי, הציוני – נמאס. אותם זה לא מעניין. כאשר יש מעצר של עריקים בודדים מתוך עשרות אלפים – הם מגיבים באלימות פראית. כל שעה של חסימת כביש מרכזי עולה למשק 140 מיליון שקל. והנזקים מצטברים. זה לא מעניין אותם. הם גם לא עובדים והם גם לא ייתנו לאחרים לעבוד.
הם מצליחים לחבוט במדינה משום שהסחטנות שלהם נענית תמיד בכניעה. כל בעיטה מזכה אותם בעוד הקצבה. בימים הללו זה חוק המעונות. מחר זה יהיה עוד משהו. עוד כמה מיליארדים. זה קורה משום שהם מחזיקים את הקואליציה במקום הכי רגיש. אבל אסור להגיד פרזיטים. וגם לא סחטנים. וכאשר אומרים – צועקים לנו: אנטישמים. בדיוק להפך. האנטישמים לא רצו שהיהודים ישתלבו. אנחנו, הציונים, הלאומיים, דווקא רוצים אותם איתנו. בטירונות, בתעשייה, בהיי טק, במחקר, בכל מקום שיעשה גם להם וגם לנו קצת יותר טוב. הרי לא מדובר בכל החרדים. מדובר באלה שצווחים "נמות ולא נתגייס", ומתכוונים ל"תמותו ולא נתגייס" ו"תקרסו ולא נעבוד". יש אחרים. חרדים למהדרין, שמוכיחים שאפשר גם אחרת. ספרא וסייפא, תורה ועבודה.
בנוסף לכל הצרות הללו – משטרת בן גביר מעניקה להם פטור. לפני ימים אחדים פורסם קטע וידאו שבו שוטר מתחנן לאחד מהם שיפנה את הכביש. הוא כמעט בכה שם. החוסם ידע שלא יעשו לו שום דבר. הוא שייך למעמד המיוחסים. בדיוק כמו החוליגנים שבוזזים ורומסים ורוצחים פלסטינים. אלה הקבוצות ההרסניות ביותר לישראל שמקבלות את היחס המועדף ביותר בישראל. כמה עצורים יש בכל הפגנה ברוטלית? קרוב לאפס. ואל תגידו קפלן. שם הייתה יד קשה ואינספור עצורים.
והיהדות. הם מתעללים בה. בעשורים האחרונים השתלטו הרבנים החרדים לא רק על הרבנות הראשית אלא כמעט על כל תפקידי רבני הערים. התוצאה העיקרית, הן מההשתמטות, הן מההקצנה, הן מהדורסנות – היא מיאוס של היהדות
והיהדות. הם מתעללים בה. בעשורים האחרונים השתלטו הרבנים החרדים לא רק על הרבנות הראשית אלא כמעט על כל תפקידי רבני הערים. התוצאה העיקרית, הן מההשתמטות, הן מההקצנה, הן מהדורסנות – היא מיאוס של היהדות. הם לא מחזקים את המרכיב היהודי במדינה. להפך. הם ממאיסים אותו. גם זוגות מהמגזר הדתי-לאומי מסרבים לפעמים לחתונה בחסות הרבנות. אנחנו זקוקים לרבנים מקרבים. הפוליטיקה העבירה את השליטה בעיקר לרבנים מרחיקים. אבל אנחנו לא מעניינים אותם. אלא אם כן מדובר בתקציב המדינה.
האמצעי המטומטם ביותר להתמודד עם תופעת המשתמטים היא מעצר של עריקים בודדים. הרי ידוע מלכתחילה שכל מעצר גורם לנזק של מיליונים, בהפגנות, בפגיעה ברכוש, בחסימות כבישים. אז בשביל מה? הנזק עולה אלף מונים על התועלת, שלא קיימת. אבל הנה, ההנחיה החדשה של היועצת היא להגביר את המעצרים. הרי ממילא משחררים אותם אחרי כמה שעות או ימים. האם יש צעיר חרדי אחד, רק אחד, שרץ ללשכת הגיוס רק משום שחבר שלו נעצר? הצחקנו אותם. הדרך האחת והיחידה להיאבק בהם היא כלכלית. מי שלא שותפים בנתינה לא שותפים בקבלה. ככה. פשוט.
קורה כאן משהו מעניין. החרדים מגבירים את הבעיטות שלהם במדינה דווקא כאשר הם שולטים בקואליציה הכנועה ביותר בתולדות המדינה. עכשיו? דווקא עכשיו? כן. משום שהם לומדים מאחרים. הרי גיוס לצה"ל אמור להיות מעוגן בסדרי ממשל ושלטון החוק ודמוקרטיה. וכאשר יש עוד ועוד בכירים, מהאגף הלא חרדי בקואליציה, שמודיעים בראש חוצות שהם מצפצפים על שלטון החוק – אז יש להם מורי דרך. וכאשר שר המשפטים, יריב לוין, מודיע שלא יציית להחלטת בג"ץ בנוגע לכינוס הוועדה למינוי שופטים – אז למה שהם יצייתו. אחרים מסמנים את הדרך לאנרכיה. הם צועדים בה. ואת הדרך הזאת חייבים לחסום.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.06.26
