מרגישים שרבים סביבכם עוזבים את הארץ? התחושה כנראה לא מוטעית. בשנים האחרונות עוזבים את המדינה יותר ישראלים לעומת אלה שחוזרים אליה; כמחצית ממי שעזבו מאז שנת 2022 הם צעירים בגילים 44-20, ששיעורם באוכלוסייה נמוך בהרבה; בשנת 2023 עזבו את הארץ יותר משפחות מרווקים, אך חזרו לכאן יותר רווקים ממשפחות – כך עולה מדוח חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת.
צפו: הישראלים שעזבו בשיחה עם אולפן ynet
(צילום: ירון ברנר)
הדוח, שנערך על ידי ד"ר אילה אליהו לבקשתו של יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת, ח"כ גלעד קריב, יוצג בשבוע הבא בישיבת הוועדה שתעסוק בנושא הירידה מהארץ. מדובר בישיבת המשך לדיונים אחרים בנושא, שבמהלכם נחשפו נתונים מדאיגים אודות היקף התופעה. "כשנכנסתי לראשות הוועדה ביקשתי לברר מי הכתובת מבין משרדי הממשלה", סיפר ח"כ קריב ל-ynet ו"ידיעות אחרונות", "לתדהמתי, גיליתי שאין בממשלה אף גורם מתכלל לטיפול בתופעת הירידה מן הארץ ואין שום תוכנית אסטרטגית להיפוך המגמה".
הדוח סותר מספר טענות שהועלו בנוגע לירידה מן הארץ. בחודש ינואר, בדיון בכנסת בנושא, טען ראש הממשלה בנימין נתניהו כי היורדים הם בעיקר אזרחי אוקראינה שהגיעו לא מזמן בעקבות המלחמה. בפועל, בשנת 2022 עזבו את ישראל 20,124 אנשים תוך שנתיים ממועד עלייתם לעומת 39,241 עוזבים שאינם עונים להגדרה זו. בשנת 2023 עזבו את ישראל 27,973 עולים "טריים" לעומת 54,791 שאינם עונים להגדרה זו. נתון נוסף: מספר העוזבים הוותיקים (ילידי ישראל או עולים שהיו בארץ לפחות חמש שנים) עמד בשנת 2023 על 51 אלף – 53% יותר מבשנת 2021.
עוד נתון הסותר את טענות ראש הממשלה: בשנת 2024, 52% מהעוזבים את ישראל היו ילידי הארץ לעומת 48% ילידי חו"ל. "נתניהו ניסה לגמד את התופעה", אומר קריב, "אך הנתונים מנפצים את הפייק הזה".
נתון מדאיג נוסף הוא שיעור המשכילים מקרב העוזבים. לפי הנתונים העדכניים ביותר, משנת 2022, 33.2% מהעוזבים היו בעלי תואר ראשון. זאת בעוד שחלקם באוכלוסייה הוא רק 21.5%. שיעור העוזבים בעלי התואר השני, 23.5%, היה כפול מחלקם באוכלוסייה – 11.9%. המצב חמור יותר כשמדובר בתואר שלישי: 3.7% מהעוזבים מחזיקים התואר שכזה, כשחלקם באוכלוסייה רק 0.8%.
בחלוקה למקצועות, מתברר כי 25% ממי שקיבלו תואר שלישי במתמטיקה בישראל חיים בחו"ל לפחות שלוש שנים (נכון לשנת 2023), כמו גם 22% מבעלי דוקטורט במדעי המחשב, 19% מהגנטיקאים ו-17% מהפיזיקאים הבכירים. "המשמעות היא שהמדענים והיזמים של המחר עוזבים את ישראל בשיעור גבוה הרבה יותר מחלקם באוכלוסייה", אומר קריב, "ההון האנושי של ישראל מתבזבז. זה איום אסטרטגי על עתידה של המדינה, ואף אחד לא מתעורר".
הדוח מצטרף לנתונים מדאיגים שפורסמו בעבר, לפיהם החל משנת 2022 חל גידול חד במספר העוזבים. בעוד שעד 2021 עזבו את ישראל בממוצע 40,500 אנשים בשנה, ב-2022 היו 59,400 עוזבים וב-2023 חלה קפיצה דרמטית: 82,800 עוזבים. ב-2024 חלה התמתנות, 69,500 עוזבים, מספר שעדיין גדול בהרבה מהממוצע בשנים שלפני הקורונה. ירידה חלה גם בישראלים ששבים לישראל. מממוצע של 24,450 בשנה בין 2009–2024, ירד המספר ב-2024 ל-18,800 בלבד.
4 צפייה בגלריה
ח"כ גלעד קריב. "נדרוש תוכנית מיידית להיפוך מגמה"
(צילום: נועם מושקוביץ / דוברות הכנסת)
לפי נתוני הלמ"ס, מאזן ההגירה של ישראלים (מספר הישראלים שהיגרו מהארץ פחות אלה שחזרו אליה, ללא עולים חדשים ומתאזרחים נוספים) בשנים 2022–2024 היה שלילי: פער של 140,000 עוזבים לעומת חוזרים.
"יש קשר ישיר בין המהפכה המשטרית, המתקפה על האקדמיה וקריסת הביטחון האישי לבין התגברות מגמות הירידה", מסכם ח"כ קריב, "בצד הדרישה לפעולות ישירות של הממשלה לצמצום התופעה, ברור כי המשך השחיקה של הערכים הדמוקרטיים, הקיטוב החברתי וההתנהלות הכושלת של הממשלה גורמת לישראלים רבים לשקול את עתידם במדינה. ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות תמשיך לדפוק על השולחן ולדרוש תוכנית מיידית להיפוך המגמה".
"נגיע להצביע, עתיד המדינה חשוב"
שתי דוגמאות לישראלים שעזבו בשנים האחרונות הם מילי אינדיג (36) וזוגתה נופר, שעברו לקפריסין - ודודו זכאי, שעבר לפראג לפני שנה.
"בשנתיים-שלוש האחרונות היה מאוד מורכב בישראל", סיפרה אינדיג. "האבל הכבד שכל המדינה שלנו שקעה בו, הסטרס בגלל המצב הביטחוני, זה ממש הורגש אצלנו בבית. בנוסף, אבא שלי נפטר לפני שנתיים, אז היה לנו גם את האבל של המדינה וגם את האבל הפרטי והרגשנו שאנחנו שוקעות לדיכאון. אנחנו מתכננות להיכנס להריונות בקרוב והרגשנו שלא יהיה נכון לעשות את זה כשאנחנו בכזה מצב נפשי".
לדבריה, גם המצב הכלכלי תרם להחלטה. "העסקים שלנו חוו פגיעות משמעותיות בגלל המלחמה, ובשילוב עם עליות המחירים, זה גרם לנו להרגיש שבאמת יותר קשה כאן כלכלית. כיום שתינו עובדות מהבית בצורה דיגיטלית. אנחנו ממשיכות לעבוד מול ישראל, מאוד נהנות לעבוד עם ישראלים, אבל אין ספק שיותר קל לעבוד כשאין בחוץ מלחמה, סירנות, אזעקות או לחץ מתמיד שחודר לך לתוך הנשמה. גם לא יוצא לנו להתגעגע לארץ כי אנחנו מגיעות המון".
אינדיג אמרה שהמעבר למדינה זרה לא לווה בקשיים: "הכול היה מאוד קל מההתחלה. קיבלו אותנו בפנים מאוד יפות ואת כל השירותים הרפואיים וכל מיני דברים אחרים אפשר לעשות בצורה פרטית בעלויות סבירות. גם את הכלבים שלנו קיבלו בזרועות פתוחות. שכרנו בית מרוהט קומפלט וכל העלויות הרבה יותר זולות מישראל".
עד מתי יהיו שם? "המטרה היא לגדל את הילדים שלנו בישראל. זה יכול להיות תוך שנה-שנתיים או חמש. נגיע גם להצביע בבחירות הקרובות כי עתידה של המדינה חשוב לנו".
דודו זכאי (45), נשוי ואב לשניים, מסייע לישראלים בתהליך הרילוקיישן לפראג, לשם עבר בעצמו לפני כשנה. "אני עובד בפראג כבר 12 שנה", הוא מספר, "ב-7 באוקטובר כבר רציתי לעבור לשם אבל אשתי הטילה וטו על ההחלטה ונשארנו בארץ. קיבלנו מאוד קשה את המלחמה, וביוני, כשטיל פגע בשכונה שלנו בתל אביב, החלטנו לעזוב. הרגשנו שאנחנו רוצים שלווה".
איך החיים בחו"ל? "זו פריחה ושגשוג לעבור לעיר כמו פראג", הוא אומר, "יש פה שלווה. אין פה כאוס, עלויות המחיה נמוכות משמעותית בכל תחום לעומת ישראל. גם אין פה אנטישמיות. הבן שלי הולך לבית כנסת עם כיפה על הראש ביום שבת. הצ'כים מאוד אוהבים את ישראל".
בשילוב של עצב ושמחה, זכאי מספר כי "המלחמה תרמה לי לעבודה בטירוף. מאז 7 באוקטובר עזרנו למעלה ממאה משפחות וסטודנטים שעברו לגור פה". הוא מזהיר כי "השנה הראשונה למעבר מאוד קשה. יש קשיי הסתגלות, מתגעגעים למשפחה ולחברים והילדים מאוד מתגעגעים לחברים שלהם. צריך ליצור הכל מחדש וזה המבחן למשפחה שעוברת. עם זאת, יש פה קהילה ישראלית מאוד גדולה ומגובשת שעושה מפגשים וטיולים משותפים".
מה בעתיד? "אין מחשבה לחזור אי פעם לישראל", מצהיר זכאי, "מבחינתי סגרתי דלת כי אני חושב שישראל אבודה. אני פסימי. לא רואה את ישראל חוגגת 150 שנה".
פורסם לראשונה: 00:00, 03.06.26
