עו"ד דובי וייסגלס, שהיה מנהל לשכתו ויועצו הקרוב של ראש הממשלה אריק שרון, סיפר פעם, שכשטומי לפיד היה שר המשפטים, באחת משיחותיו הלא פורמליות עם שרון, הוא הרהר בקול האם ניתן למנות את פרקליטו וידידו, אלי זוהר, ליועץ המשפטי לממשלה, מינוי ראוי של עו"ד הגון וישר. שרון הסתכל על לפיד ואמר: אני מבקש ממך לא רק שלא לומר את זה יותר - אלא גם לא לחשוב על זה.
מעניין מה היה חושב שרון על תהליך הבחירה של מבקר המדינה כפי שהתקיים השבוע בכנסת. על ביבי אין ספק שהיה אומר את מה שאמר תמיד. שהאיש פרנואיד, שמצבו החמיר עם השנים והגיע ככל הנראה לשיא עם המינויים האחרונים שלו והצורך הכפייתי לשים סביבו רק נאמנים, כאלה שהוא סומך עליהם רק ברמה האישית. אבל נדמה לי שאפילו שרון, שקרא את נתניהו כספר הפתוח ולא פעם אף נקרא לחלץ אותו מכל מיני הסתבכויות, לא היה מצליח לדמיין את אירועי בחירת מבקר המדינה ביום רביעי ועד כמה החרפה הרחיקה לכת.
נדמה לי שכולם, כולל התקשורת, צריכים לעשות חשבון נפש על רצף המינויים האישיים של נתניהו, מנציב שירות המדינה, שב"כ, מוסד, מבקר המדינה. מזל שאת השופטים השאיר נתניהו ליריב לוין. הנושא הזה היה אמור להיות בליבת העיסוק של התקשורת והאופוזיציה בשבועיים האחרונים, ולא רק בידיעות ובהצהרות של אחרי.
הרי אין לנתניהו צורך אמיתי במבקר מדינה ידידותי. לא זכורה דוגמה אחת מהעבר שבה מבקר מדינה חיבל בכהונתו של ראש ממשלה. עובדה שבכל הנוגע לחקירת טבח 7 באוקטובר והאירועים שאחריו, נתניהו תמך בחקירה של מבקר המדינה ודווקא הסנגוריה הצבאית היא שעתרה לבג"ץ נגד חקירת המבקר, בטענה שהפרוצדורה עלולה לשבש את החקירה של ועדת החקירה שתקום בעתיד. אבל נתניהו כנראה סבר שהתחקור של מבקר המדינה יהיה הרבה יותר נוח לו מוועדת חקירה, לכן לא ברור מה העניין האקוטי שלו במינוי מבקר, אלא אם מדובר בעניין שלקוח מתחום הנפש.
אפשרות אחרת, ספקולטיבית, היא שאם יש ממש בשמועות שנתניהו מתכוון לפרוש – מבקר המדינה עשוי להיות מועיל בהסדרי הפרישה, הצהרות ההון, בקשות המימון, ההלוואות שהוא חייב לבעלי הון וכל הנוגע לרכושו האישי. מה עוד שראבילו מצוי בדברים כפרקליטו הפרטי.
מה מביא אדם מכובד להיכנס באופן כל כך בזוי
השאלה היותר מסקרנת נוגעת למבקר הנבחר. מה מביא אדם מכובד להיכנס באופן כל כך בזוי, ובתהליך שמעורר סלידה, לתפקיד שמהרגע הראשון מעלה ענן כבד של ספק חוקי. האם הוא אינו מבין בעצמו את ניגוד העניינים התהומי שבין משרת מבקר המדינה לבין מי שכיהן כפרקליטו האישי של נתניהו? למה אדם שאמור להיות ערכי, לא מסוגל לתת תשובה שלילית להצעה כזאת, מתוך הבנה שאינו יכול להיענות להצעה, שעצם ההיענות לה מטילה דופי במועמדות.
אפשרות ספקולטיבית היא שאם יש ממש בשמועות שנתניהו מתכוון לפרוש – מבקר המדינה עשוי להיות מועיל בהסדרי הפרישה, הצהרות ההון, בקשות המימון, ההלוואות שהוא חייב לבעלי הון וכל הנוגע לרכושו האישי. מה עוד שראבילו מצוי בדברים כפרקליטו הפרטי
לא מופרך לחשוב שבינו לבין עצמו ראבילו משתוקק שנתניהו יפסיד בבחירות. הרי אם נתניהו ייבחר יחכה לו במשרד כרך עבה כמו האנציקלופדיה העברית, עם כל ניגודי העניינים שגם ככה הוא נגוע בהם עד שורשי שערותיו, של לקוחותיו הרבים בעבר ואיסור לבקר כל מה שקשור לראש הממשלה. והרי אין משרד ממשלתי שלא נוגע באיזשהו אופן בראש הממשלה. מצד שני, גם אם נתניהו לא ייבחר, ובמקומו ייבחר נניח בנט, האם יהיה איזשהו דוח ביקורת, חיובי או שלילי, שייראה לציבור כאובייקטיבי כשהוא בא מטעמו של פרקליטו של נתניהו?
אתמול התראיין בגלי צה"ל פרופסור יורם רבין, מי שהיה היועץ המשפטי במשרד מבקר המדינה והיום נשיא המכללה למנהל. "ראבילו", הוא אמר, "לא היה צריך להיות מועמד ולא היה צריך להיבחר. מדובר בעננה שלא תתפוגג במהרה ועלולה ללוות אותו לאורך כל כהונתו". לדברי רבין כל הליך הבחירה היה פגום, החוק מחייב בחירה חשאית שתרומתה בכך שהמבקר לא יהיה חייב למי שימנה אותו ויו"ר הכנסת, לדעת רבין, היה צריך להיות יותר נחרץ ולומר שאסור לצלם מאחורי הפרגוד ומי שמתנהג כך - הצבעתו תיפסל.
אמיר אוחנה? נחרץ?
פרופסור, אתה תמים. בשעה שהייעוץ המשפטי של הכנסת אסר הכנסת טלפונים, העבד הנרצע אוחנה השאיר את ההחלטה לשיקול דעתו של הבוחר: אסור לאלץ אנשים לצלם את עצמם, אבל אם זה מרצונם החופשי? מספיק היה לראות את החיוך החתולי כשהודיע מעל הדוכן על בחירתו של ראבילו. זה הזכיר את הבדיחה העתיקה על הנזירה שבאה לכומר וביקשה לכפר על חטאיה. "קחי שני לימונים", אמר לה הכומר, "ושתי את המיץ". "זה יטהר אותי מהחטא?", שאלה הנזירה. "לא", ענה לה הכומר, "אבל זה לפחות ימחק לך את החיוך מהפנים".
ויש את אותה חבורת סמרטוטים ידועה לשמצה, שהפעם התעלתה לשיאים חדשים של עליבות. לא רק שהם צילמו את עצמם מאחורי הפרגוד, שזה כשלעצמו מעורר סלידה כאילו מדובר בסרטון פורנוגרפי, הם גם נהנו לשתף את הצבעתם עם הציבור.
הרי אין אפילו אחד מהם שלא מבין את הפגם הנוראי של ניגוד העניינים בבחירתו של ראבילו. אז הנימוק שלהם הוא: יש פה ניגוד עניינים, אבל אני סומך עליו שיידע להפריד. ואלה אותם אנשים שמתגוללים על נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, שאחיו בנבחרת הדירקטורים ושלא היה צריך לדון באיזה בניין ישן של הוריו. מה זה אומר? שעל יושרו של נשיא העליון או היועצת המשפטית לממשלה אתם לא סומכים, ועל מועמד נגוע מכף רגל עד ראש בניגוד עניינים, אתם עוצמים עיניים.
סימה קדמוןצילום: אביגיל עוזיומשפט קצר לשר דודי אמסלם, שבכל נושא שהוא פותח את פיו מסיים עם זעקה על העוול שנעשה למזרחים שנדפקו ע"י האריסטוקרטיה הלבנה. הנה נקרתה לך הזדמנות: שופט עליון, עיראקי שנולד וגדל במעברה בחיפה ובמו ידיו הביא עצמו למשרה השיפוטית העליונה, ושהשקפת עולמו היא לא כמו של "הבוגדים" בעליון, אלא כשל הימין. איזו הזדמנות נפלאה הייתה לך למקם מזרחי בעמדת מפתח שלטונית. במקום זה, העדפת שוב את האריסטוקרטיה הלבנה, ממשפחת משפטנים, בן לפרופסור למשפטים, שלמד משפטים באוניברסיטה בירושלים.
כמה צביעות, דודינקה. כמה צביעות.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.06.26
