א. האולם בכנס לשכת עורכי הדין באילת היה ממוזג, אבל הטמפרטורות בפאנל על פיצול תפקידי היועץ להטו כמעט כמו בחוץ. אמרתי שם שלקואליציה הזו יש כישרון מיוחד: היא מאתרת בעיות אמיתיות, אך במקום לטפל בהן באופן מקצועי ויסודי, מנסה לתקנן באבחה אחת באמצעות 9-D. בתחילת הקדנציה, ניסו לקדם רפורמה משפטית בנושאים שאכן נדרש בהם שינוי משמעותי, אך הובילו הצעות קיצוניות ומזיקות, ובסוף לא השיגו דבר - אף שהוצעו להם חלופות מאוזנות שיקדמו גישה שמרנית. גם כעת, כשהכנסת הנוכחית בדמדומיה, מקודמת הצעה שאינה באמת פיצול תפקידי היועץ אלא החלשה בפועל של שני התפקידים.
שני חסרונות לדוגמא: ראשית, האפשרות להתגבר בקלות יחסית על חוות דעת היועץ ולהסתייע בעו"ד פרטי דווקא תפגע ביכולתה של הממשלה להגן על עמדתה בבית המשפט, כשזו תיוצג ע"י יועץ מוחלש או עו"ד פרטי. זה יוביל לפגיעה במשילות ובגישה שמרנית, שאני מאמין בה, המצדדת בצמצום התערבות שיפוטית בהחלטות ממשלה. שנית, אם התביעה הכללית תופרד מן הייעוץ, הגישה תהיה תביעתית אף יותר, בלי האיזון שאמורים להביא אנשי הייעוץ שרואים את העולם לא רק דרך הזוית הפלילית הצרה, אלא מכירים מקרוב גם את מורכבות "החיים עצמם" מתוך עבודת הממשלה, וועדות שרים והכנסת.
יש אפוא נימוקים טובים, גם מנקודת מבט שמרנית, נגד הפיצול. אך כשהאווירה היא "הכה את המשפטנים" כדי לצבור נקודות בבייס, הדיון נעשה שטחי ופופוליסטי, שמרנות הופכת להפקרות, מקצועיות נדחית מפני נאמנות, ובמקום לאזן בין הרשויות צועדים לעבר שלטון ללא גבולות.
ב. ועדיין, זה שהפוליטיקאים "מחפשים" את המשפטנים, לא אומר שהמשפטנים צריכים לעזור להם למצוא. פסק הדין בעניין גופמן היה האחרון בשורה של מקרים בהם בג"ץ דחה, במלואה או בחלקה, את עמדת הקצה של היועצת, וקיבל את עמדת הממשלה שעליה סירבה להגן. אכן, פעמים רבות הממשלה הזו מפלרטטת, ואף יותר מכך, עם חצייה של גבולות הדין, כך שגם בגישה שמרנית לא ניתן להגן עליה, וטוב עושה היועצת כשהיא עומדת מנגד במקרים כאלה. אך ראוי לזכור ולהזכיר מושכלות ראשונים: התפיסה המושרשת, המעוגנת בפסיקת בג"ץ ובדו"ח שמגר, היא שרק במקרים חריגים ומובהקים ניתן להימנע מייצוג הממשלה. בראייה נטולת פוזיציה קשה לא להכיר בכך שהיו מקרים בהם ההימנעות מייצוג הייתה טעות והיועצת פעלה בגישה לעומתית.
הטענה - הנכונה - ש"הממשלה התחילה", לא יכולה להוות הצדקה להתנהלות כזו. בעשרות שנים של מוסד היועץ לא היה ולו מקרה אחד, למיטב בדיקתי, בו בג"ץ דחה את עמדת היועצת וקיבל את עמדת הממשלה, ולאחרונה זה קורה יותר ויותר. כל הליך כזה מסיר לבנה נוספת מחומת ההגנה של שלטון החוק ומערער את אמון הציבור בו. היועצת ואנשיה לא יכולים להמשיך ולהתבצר בתחושת הצדק המוחלט. אני משוכנע שבראייתם הם פועלים בנאמנות ובמקצועיות, אך כשיש הצטברות כזו של טעויות מקצועיות נדרש חשבון נפש אמיתי. זה מה שהיה נדרש - וזה מה שהם עצמם היו דורשים - מכל גוף אחר.
ג. מאנשי מקצוע נכון לצפות לחשבון נפש; מפוליטיקאים, ודאי בתקופת בחירות, קצת פחות. ועדיין, גם מהם נדרש לנהוג באחריות. ביקורת על היועצת יכולה להיות חריפה, אך לא משתלחת ומסיתה. כששרים וחברי כנסת מדברים על "מקום שמור בגיהנום" ליועצת ואנשיה, מכנים אותם "עבריינים" ומצמידים להם כינויי גנאי, זוהי בראש ובראשונה חצייה מסוכנת של קו ערכי אדום ובוהק, תוך זיהום השיח הציבורי ואובדן הממלכתיות; בנוסף, הסתה כזו עלולה לפגוש בסוף הדרך בריונים שיתרגמו מילים למעשים (כמו ההתפרעות הברברית בביתו של השופט סולברג); מעבר לכך, כשמצד אחד משליכים בליסטראות מילוליות זה מעודד את הצד השני לצופף שורות. כשבמחנה אחד היועצת היא "אם כל חטאת", "סכנה למדינה" וסופגת הכפשות אישיות, במחנה השני היועצת הופכת ל"מושיעת כל הדורות" ולחסינה מטעויות. אין ניואנסים ומורכבויות, הכל חד וברור ונגזר בהתאם לפוזיציה המחנאית.
מאנשי מקצוע נכון לצפות לחשבון נפש; מפוליטיקאים, ודאי בתקופת בחירות, קצת פחות. ועדיין, גם מהם נדרש לנהוג באחריות. ביקורת על היועצת יכולה להיות חריפה, אך לא משתלחת ומסיתה
ד. הפוזיציה, שאוכלת כל חלקה טובה, מביאה לכך שאנשים החיים בתוך תיבת תהודה אינם מבחינים עוד בגישתם המחנאית והלא עקבית. מימין תוקפים בחריפות את היועצת בשל פסק דין גופמן, ובה בעת קוראים שלא לקיים את פסק הדין בעניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים שניתן ע"י הרכב כמעט זהה. משמאל מגנים התקפות של שרים על שומרי סף, אך תוקפים ומכפישים שומרי סף אחרים - כמו הפצ"ר החדש ויועמ"שית משרד הביטחון - כשהם נוקטים עמדה מקצועית שאינה תואמת את תו התקן הברנז'אי.
רז נזריצילום: מוטי קמחיה. לסיום, נחזור לאילת המהבילה. באותו פאנל הזכרתי מחקרים לפיהם אמון הציבור הן בבג"ץ והן ביועצת נגזר כיום הרבה יותר מבעבר מן ההשתייכות הפוליטית. אמון גבוה מאוד מצד מחנה אחד ונמוך מאוד מצד האחר הוא מצב הרסני למערכת שלטון החוק (בשונה מממשלה שמטבע הדברים האמון בה נגזר מדעות פוליטיות). אין לכחד, חלק ניכר מכך נובע מהתקפות שיטתיות, שקריות ומכפישות של פוליטיקאים נגד המערכת. אך לא ניתן לפטור עצמנו באמירה זו ולהמשיך הלאה. נדרשת גם התבוננות פנימה. בהיעדרה, ובהיעדר הכרה בכשלים ובטעויות של המערכת עצמה, תמשיך ותחריף בעיית האמון; יגדל כוחם של אלו מהפוליטיקאים המבקשים לפגוע בה מן היסוד, של אלו הרוצים להביא לריסוק ולא ריסון, לניתוץ ולא לתיקון. רק שיח ענייני ונטול פוזיציות יוכל להוביל לביקורת אמיתית, לצנן את הרוחות הלוהטות ולהביא לתיקון ולאיזון הנדרשים בין הפוליטיקה והמשפט.
עו"ד נזרי כיהן כמשנה הבכיר ליועץ המשפטי לממשלה, וכיום עומד בראש מחלקת משפט ציבורי רגולציה וניהול משברים במשרד פירון
פורסם לראשונה: 00:00, 05.06.26
