שלום לך אדוני הרמטכ"ל. הדברים הללו נכתבים עם הרבה מאוד צער, משום שהלוואי שלא היה צורך לכתוב אותם. נדמה שאתה יודע שמשהו לא טוב קרה לצה"ל בשנים האחרונות. זה לא התחיל אתמול, עם האירועים בחווארה, וגם לא שלשום, וגם לא ב-7 באוקטובר. המלחמה שוחקת. המשמעת יורדת. הברדק חוגג. זה קורה, בין השאר, משום שהאויב, בדרום ובצפון, הוא הגרוע שבאויבים. אנחנו מתמודדים עם חלאות אדם. רוצחים. אנסים. אנשים שנשבעו להרוג ולאבד ולהשמיד לא רק כל ישראלי אלא כל יהודי.
העניין הוא שאנחנו צריכים לשאול לא רק מה קרה להם, אלא בעיקר מה קורה לנו. מה קורה למוסר היהודי. מה קורה לגאוותנו הגדולה על טוהר הנשק. הרי אף פעם לא הסתפקנו בזכות הכוח. תמיד נזקקנו גם לכוח הזכות. בקצב הנוכחי – אנחנו מאבדים גם את זה וגם את זה. זה לא התחיל תחת פיקודך, אדוני הרמטכ"ל. אבל תחת פיקודך זה הולך ומחמיר. אתה נגד. אנחנו יודעים. השמעת דברים בוטים. אבל תם עידן ההצהרות והדיבורים. הגיע הזמן למעשים. והם לא מגיעים.
מה שקרה אתמול בחווארה הוא לא שיא השיאים. היו אירועים הרבה יותר חמורים. אבל זו עוד חוליה בשרשרת ארוכה של אירועים. כל שבוע. לפעמים כל יום. יכול להיות שיש להם סיבה. איזה פלסטיני הרגיז אותם. אולי, כפי שטוענים על האירוע אתמול, פלסטינים גנבו צאן מישראלים. נכון? לא נכון? גם אם זו הייתה ההתחלה, אין שום הצדקה למה שקרה בהמשך. הרי כנופיות של חוליגנים מבצעות שם פרעות בלי שום צורך בתירוץ ראשוני.
יורשה לי לספר לך, אדוני הרמטכ"ל, שאני שייך לקבוצה של יהודים ולא יהודים שעסוקים בהגנה על ישראל, לנוכח קמפיין השקרים האדיר שקם עלינו לכלותנו. פשעי מלחמה, אדוני הרמטכ"ל, תמיד היו וככל הנראה תמיד יהיו. ככל שהדברים הללו ניתנים לבדיקה, וזה קשה, משום שיש ים של נתונים, צה"ל לא פוגע בחפים מפשע יותר מאשר בעימותים אחרים. אבל שום דבר לא מצדיק את מה שקורה לחיילי צבא הגנה לישראל. לא כולם. ממש לא. אבל כדי להכתים את צה"ל וכדי להציג את ישראל כמפלצת, יש צורך בבודדים. ויש יותר מבודדים. ואין לנו לאן להוליך את הבושה. והם הופכים את מלאכתנו להרבה יותר קשה. יש לנו חוליגנים ופשיסטים, אני טוען בפני קהלים ממדינות העולם, כפי שיש בכל מדינה דמוקרטית. אבל נדמה שההסבר שהיה רלוונטי בעבר הפסיק להיות רלוונטי. ומה שלא משכנע אותי - איך אמכור לאחרים? הרי אצלנו, עינינו הרואות, חיילים במדים, יותר מדי פעמים, שותפים להתנהגות ברוטלית. הם לא עוצרים את המתפרעים. הם מצטרפים אליהם. כמו החייל באירוע אתמול.
זה קורה, אדוני הרמטכ"ל, משום שאתה, אתם, לא עוצרים את הפרעות הללו. הרי החייל המכה יודע שלמשטרה יש מנהג קבוע: לא עוצרים את המתפרעים, או כמעט לא עוצרים. הם יודעים, הבריונים הללו, בלי מדים ולפעמים עם מדים, שלא יאונה להם רע. הרי משטרת בן גביר שולטת בכיפה. ורוח המפקד היא רוחם של אלה שצריכים לעצור ושל אלה שהיו אמורים להיעצר. זו המשטרה. אבל מה עם הצבא? איך זה שכל כך הרבה חיילים, שהיו שותפים לחוליגנים, לא נעצרו? האם נפתחו הליכים נגד חיילים כאלה, שמופיעים בהרבה מאוד קטעי וידאו? שלחתי שאילתה. נמתין לתשובה מפורטת.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיחווארה נכנסה לזיכרון הקולקטיבי גם בגלל הצהרה מטורללת של בצלאל סמוטריץ', על הצורך למחוק אותה. גם זו רוח המפקד. ויכול להיות שהוא, על תקן של שר ביטחון כל יכול, שהוא גם שר אוצר, מעניק עוד ועוד הישגים דווקא לאלה שיוצרים לנו כאן חיזבאללה מתוצרת ישראלית. הם חמושים. הם מעל החוק. הם מצפצפים על המשטרה, ואנחנו עדיין מצפים למשהו שיעשה הצבא. אדוני הרמטכ"ל – זה רק עניין של זמן עד שיהיה מאוחר. אז אנא, לא עוד דיבורים. הגיע הזמן למעשים.
