בבת אחת לבנון הפכה למדינה שנקרעת לכיוונים סותרים בידי הפוליטיקאים שלה. מצד אחד הנשיא, ג'וזף עאון, בראיון מרתק לעיניים ישראליות, לכריסטיאן אמנפור ב-CNN, תוקף בחריפות את איראן ומאשים אותה בניצול לבנון כקלף מיקוח. עאון גם לא מהסס לפנות ישירות למשמרות המהפכה באיראן ולהטיח בהם: "לא רק שאתם לא מנסים לעזור אלא להיפך, אזרחי לבנון משלמים מחיר כבד על פעילותכם. תזכרו", המשיך מיד, "לבנון היא לא המדינה שלכם. זאת המדינה שלנו".
ומיד תופסת את העין ההצהרה של נשיא לבנון - שלא יתנגד, עקרונית, לפגישה עם ראש הממשלה נתניהו, "אבל פגישה כזאת תתאפשר, רק אחרי שיושג הסכם לסיום המלחמה. יש לישראל ולבנון הזדמנות ענקית לחיות בשלום. לשני העמים נמאס ממלחמות". מיד אחריו, ראש הממשלה המוסלמי-סוני, נוואף סלאם, מאשים את איראן בכך שהיא עושה בלבנון שימוש כקלף מיקוח. שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י החליט לא לשתוק ותקף את נשיא לבנון: "מדבריך ניתן להבין, כי איראן היא זאת שכבשה חלקים מלבנון. אתה בכלל לא מזכיר את ישראל". עראקצ'י מיד קרא להנהגה הלבנונית "לבדוק פעם נוספת מה עושה ישראל בשטחי לבנון". בתגובה הנשיא עאון פנה ישירות למזכ"ל חיזבאללה, נעים קאסם, שמתייעץ עם איראן, והודיע לו "העם הלבנוני הוא לא העם שלך".
אלא שנשיא לבנון ושותפיו, ראש הממשלה סלאם ושר החוץ ג'ו רג'י, חייבים לעשות סדר בצבא לבנון - הרמטכ"ל רודולף הייכל עוד לא התחיל במהלך רציני של איסוף הנשק של חיזבאללה. לצד זאת חשוב לזכור: 40 אחוז מבין 65 אלף חיילי הצבא הלבנוני הינם בני העדה השיעית, המזוהה עם חיזבאללה. בעוד הנשיא, שהוא גם רמטכ"ל העל של לבנון, תוקף את משמרות המהפכה האיראנים, הרמטכ"ל הלבנוני, יורשו של הגנרל עאון, עם מינויו לנשיא, מתארח אצל מקבילו באיסלאמאבאד, פילדמרשל עאסים מוניר. כאן הייכל צפוי לקבל מסרים מאיראן ולהבהיר את עמדת לבנון הנחרצת לגבי מאמצי ההתערבות האיראנית.
התמונה מסתבכת יותר כשיו"ר הפרלמנט הלבנוני וראש תנועת אמל השיעית, נביה ברי, מחליט להתראיין (אירוע נדיר מאוד) ל”הניו יורק טיימס” ולהודיע בשם חיזבאללה, שהארגון פתוח להפסקת אש מלאה ומיידית עם ישראל וכי "רק הנשיא טראמפ יוכל ללחוץ על ישראל להתחייב לכך". ברי הערמומי לא נחשד מעולם באהדה מיוחדת לישראל. בוושינגטון ובקריה בתל-אביב מזהים: "מתקפת חיוכים מצד השועל הפוליטי, בן גילו של אבו מאזן, שנועדה לשמר את כוחו של חיזבאללה. אחד עובד בפקיסטן, השני בה’ניו יורק טיימס’ ובעיתוני לבנון, לקרוץ לטראמפ ולהזיז את ארמון המלוכה הסעודי לכיוונה של ביירות".
בימים האחרונים מסתמן שינוי (חיובי) ברחוב הלבנוני כלפי ישראל. איש אקדמיה בכיר מבהיר לי בשיחת טלפון שנערכה ביוזמתו כי "מתחילים לחשוב אצלנו על אופציות של שלום עם ישראל, ועל הפירות הכלכליים"
במקביל, בימים האחרונים מסתמן שינוי (חיובי) ברחוב הלבנוני כלפי ישראל. איש אקדמיה בכיר מבהיר לי בשיחת טלפון שנערכה ביוזמתו כי "מתחילים לחשוב אצלנו על אופציות של שלום עם ישראל, ועל הפירות הכלכליים". גם עורך עיתון חשוב המזוהה עם הממסד בביירות, כותב לי ש"ההסתכלות אצלנו משתנה מרגע לרגע". לפי ההסבר שלו, מתחילים בלבנון לשרטט את "האופי הישראלי", ומוצאים הרבה נקודות משיקות. "השאלה", הוא תוהה באוזניי, "עד כמה ממשלת נתניהו תהיה מוכנה להשקיע כלכלית בלבנון, לאיזה מרחק יסכימו אנשי עסקים ישראלים לשלח סחורות, מוצרים ותרופות, כשהשוק הלבנוני מנומנם. תמונת המצב הלבנונית מוכרת. כשיגיע הרגע, ישראל תיאלץ להעניק סיוע – למען השלום - לסוחרים לבנונים". העיתונאי הבכיר (מאוד!) בביירות מדבר על אפשרות של חיבור בין השקעות כלכליות סעודיות בלבנון לייצוא סחורות ישראליות דרך קפריסין. שני הצדדים ערוכים עכשיו לשיתופי פעולה. השאלה, כמובן, איך מבטיחים את שלומו של נשיא לבנון. אויבים לא חסרים לו.
