לאחר רצח רבין גיליתי לתדהמתי שאחד המאבטחים שהיו בזירה, מישהו שאולי יכול היה לסכל את הרצח, או, לפחות, לחסל את הרוצח, ממשיך לעבוד בשב"כ, בתפקיד בולט. איך זה יכול להיות, שאלתי את ראש השב"כ דאז, עמי איילון. אתה יודע איזו טראומה הוא עבר? הגיב איילון. ומה עם הטראומה שלנו, שאלתי. היא לא נחשבת?
בליל שבת עלתה לשידור בערוץ 12 כתבתו של אילן לוקאץ' על סא"ל ע', שהיה ב-7 באוקטובר קצין המודיעין של אוגדת עזה. "לכישלון יש אבא", אמרה הכותרת, ניסוח שהבהיר ליודעי דבר שסא"ל ע' הוא גם כישלון וגם מוגן על ידי אב ידוע, רב-השפעה.
אני לא מכיר את ע' אישית, אבל שמעתי עליו הרבה בביקורים שלי בפיקוד דרום לאחר 7 באוקטובר. אמרו שהוא מוכשר; אמרו שהוא יהיר; אמרו שהוא אשם. המחדל היה גדול ממנו, גדול בהרבה, אבל הוא הפך לסמל המחדל. השילוב של יוהרה, אטימות (מול דיווחי ו', הנגדת, נגדים נוספים והתצפיתניות), קיבעון מחשבתי ובורות זיקק את כל מה שישראלים הלומי אסון חשבו באותם ימים על צה"ל.
ע' טען להגנתו שהיה רק חמישה חודשים בתפקיד. הטענה הזאת נשמעת סבירה, אבל לאמיתו של דבר היא מחמירה את מצבו: הקצינים שקדמו לו היו שבויים בקונספציה; הם האמינו שחמאס מורתע. הדבר הראשון שמצופה מקצין מודיעין שנכנס לתפקיד הוא לנער תפיסות ישנות, לבחון את החומר מחדש, בראש נקי. אתם יודעים מה? להקשיב, רק להקשיב. אבל ע' ידע הכל.
ע' היה צריך לפרוש ולהיעלם ב-8 באוקטובר. אני חוזר בי: הוא היה צריך לפרוש ולהיעלם יום לאחר שסיים את עדותו בתחקיר שערך צה"ל באוגדת עזה. בצבאות אחרים היה מעמידים את ע' לדין או משחררים אותו בקלון. בצה"ל לא נוקטים אמצעים קיצוניים כאלה, וזה ממש בסדר. אבל מישהו בצמרת צה"ל דאג להשאיר אותו בצבא.
אביו היה קצין בכיר בצה"ל, כיהן בתפקיד מדיני בכיר ונחשב לאחד היועצים הקרובים של אישיות מרכזית בממשלה. מה שעשה הבן לא מחייב את האב: במדינה מתוקנת בנים יכולים לאכול בוסר ושיני האבות יישארו שלמות. הבעיה היא במה שעשה האב: בשבועות הטעונים לאחר 7 באוקטובר הוא נדד מערוץ לערוץ, מטלוויזיה לרדיו ולעיתון, וחיווה את דעתו המקצועית על שאלות שונות, גם כאלה שנגעו לתפקוד של בנו בשבועות שקדמו לטבח. הוא לא רק הסביר מדוע אין צורך בוועדת חקירה ממלכתית, הוא הסביר גם מדוע אין לבוא בטענות למודיעין.
מה לנו כי נתלונן על אב שמבקש להציל את בנו מאימת הדין, מהדחה מביכה או מייסורי נפש. הצרה הייתה, שאבא של ע' לא אמר שהוא אבא של ע': הוא לבש את גלימת המומחה, הפרשן. הזיקה שלו לע' הייתה לסוד מדינה: על מראייניו נאסר להזכיר אותה, ולו ברמז
אתם יודעים מה? גם את זה אפשר לקבל. מה לנו כי נתלונן על אב שמבקש להציל את בנו מאימת הדין, מהדחה מביכה או מייסורי נפש. הצרה הייתה, שאבא של ע' לא אמר שהוא אבא של ע': הוא לבש את גלימת המומחה, הפרשן. הזיקה שלו לע' הייתה לסוד מדינה: על מראייניו נאסר להזכיר אותה, ולו ברמז.
ערוצי התקשורת, שהיו ועדיין צמאים להציג פרשן שמסנגר על ראש הממשלה, הסכימו לעסקה הפסולה הזאת. הבן היה לחלק מהחבילה. הצופים, המאזינים והקוראים לא ידעו.
אינני יודע מה עשה עוד האב למען הבן: העובדה היא שעד היום ע' מקבל משכורת מצה"ל ושמו אסור בפרסום. לא ברור מדוע משלמים לו משכורת ומדוע שומרים את שמו בסוד. אולי בשביל הפנסיה; אולי בשביל הטיולים בחו"ל; הוא לא המקרה היחיד: במקרים מסוימים צה"ל הקשוח יודע להיות רחום וחנון.
קראתי את תגובת דובר צה"ל ולא הבנתי. "בעניינו של ע' מתנהל הליך סגלי (?) בעניין סיום שירותו בצה"ל. ההליך טרם הסתיים וקיים איסור לפרט לגביו. כל טענה אחרת באשר להישארותו של הקצין אינה נכונה".
מה זה "סגלי"? מדוע, למעלה משנתיים וחצי לאחר המחדל, עדיין מתנהל הליך ש"טרם הסתיים"? מישהו באכ"א איבד את הדרך לבקו"ם?
אמרתי שזה לא המקרה היחיד. אין טעם לייגע את הקורא בפרשיות עבר: ההווה מונח לפנינו. מעשה בתא"ל ג' - גם שמו אסור בפרסום - שהיה ראש חטיבת ההפעלה, יחידה שכשלה קשות ב-7 באוקטובר. בצה"ל הבינו שבצבא אין לו מקום ולכן שלחו אותו למוסד, לקושש פנסיה בטרם פרישה. הכישלון כהמלצה לקריירה שנייה.
צה"ל מתמודד כרגע עם מלחמה מורכבת בשלוש חזיתות, במצוקת כוח אדם, ביחסים מתוחים עם הדרג המדיני. הנחות הסלב שהוא מעניק הן כסף קטן. אבל המשפחות שאיבדו את יקיריהן במלחמה שומעות ורואות. גם הלוחמים. ע' הוא לא מקרה פרטי - הוא קצה קרחון.
