1.
הסיפור של הבמאי נדב לפיד, שסרטיו והכרזותיו ביקרו נחרצות את מדיניות ישראל, והשבוע גילה שגם הוא מוחרם מלשפוט בפסטיבל הסרטים של מרסיי בשל היותו ישראלי - מעורר, כצפוי, שמחה לאיד. אבל גם אם אפשר להבין את התחושה, הסיפור שלו הוא קודם כל משל על העיוורון המאפיין מדיניות של חרמות. קודם כל, מפני שחרם מכליל ואינו מבחין בין זרמים ודעות – והרי אין שום קשר בין בן גביר, למשל, לרוב הישראלים - ולכן בשורה התחתונה תומכי החרם מנסים לתקן את מה שהם מזהים כעוול באמצעות יצירת עוול אחר. חוץ מזה, החרמות על ישראל רק גורמים לרתיעה והתבצרות בקרב כלל הישראלים, עד כדי כך שאפילו לפיד, שנוהג להדגיש כי יש להבחין בין אנטי-ישראליות לאנטישמיות, הגיב להחרמתו ברמיזות על שנאת יהודים. מה עוד שאלו שפסלו את לפיד מוועדת השופטים בפסטיבל איבדו קולנוען שסביר שהיה מעדיף סרטים ביקורתיים על הציונות.
בעקבות החרמתו פורסמה, יש לציין, גם עצומה נגדית של 350 קולנוענים, בהם נטלי פורטמן, שהגדירו את החרם כ"כשל אינטלקטואלי". אפשר לקוות שהעיוורון שנחשף בפרשה ישפיע על המנסים להחרים באופן אוטומטי כל דבר ישראלי לשקול את דרכם מחדש. אבל סביר שהתוצאה העיקרית תהיה פגיעה דווקא באפקט של המסר הביקורתי המקורי של לפיד: במקום שהצופים בסרטיו יתרשמו מקריאותיו לביטול הכיבוש ולפיוס הם ודאי יחשבו על איך שגם יוצר ביקורתי כמותו לא מתקבל בעולם רק בשל היותו ישראלי.
2.
אבל גם המדיניות של ישראל לוקה בעיוורון. מאז שהנשיא טראמפ עצר את הרחבת התגובה הישראלית לטילים מאיראן, יש כעס בממשלה ובמערכת הביטחון על כך ש"ידינו נכבלו". אך האמת היא שטראמפ הציל אותנו מעוד סבב מיותר. ראשית, איזו עוד מכה יכולה ישראל להנחית על איראן שלא הנחיתה במהלך 40 ימי מלחמה (ואם יש תוכנית מבצעית כזו, מדוע לא בוצעה כבר אז)? מעבר לכך, האם לא ברור שלאחר כמעט שלוש שנות מלחמה בחזיתות השונות האינטרס הישראלי הוא לצאת לדרך חדשה, נטולת מלחמות?
אבי שילון3.
לצד זאת, העיוורון הפופולרי ביותר בהנהגה הישראלית טמון בהתנגדות לקשירת הזירה הלבנונית עם האיראנית. ראשית, משום שהן קשורות: חיזבאללה הוא ארגון שפועל בחסות איראן. שנית, ישראל כבר הביאה למצב שהיא יכולה לפגוע בחיזבאללה ללא תגובה; כך היה עד לפני המלחמה האחרונה נגד איראן, שהייתה, מתברר, צעד אחד יותר מדי, כמו אדם שכבר יש לו הכל, אך הוא נופל כי רצה יותר. ובכלל, מה מבקשת ישראל להשיג בהמשך ההתכתשות עם חיזבאללה? האם מישהו מאמין שעוד חיסול ועוד הפצצה יביאו לכניעה? ועיקר העיוורון טמון בכך שהדרך הטובה ביותר לנתק את הזירות היא אחרת: להיענות להצעת השלום של לבנון, ולהותיר ללבנונים את החלשתו הפוליטית של חיזבאללה, לצד הפסקת אש שתניב אפשרות לשקם את הצפון ואת הצבא המותש.
4.
העיוורון הישראלי גולש לטענה שהפכנו למדינת חסות של ארה"ב. האמת היא שלמזלנו יושב בבית הלבן נשיא שיודע למנוע מנתניהו להצית מדורות שלא ניתן לכבות. טראמפ צודק בשאיפתו להתרכז במאמץ להשגת הסכם עם איראן שבמסגרתו היא תוותר, בהמשך, על הגרעין. אין אופציה טובה יותר למי שעיניו פקוחות.
