רגע לפני שהוא מסיים את תפקידו על יחידת העילית, מפקד מגלן, סא"ל ב', מדבר על הכול בריאיון פרידה: איך בדיוק מתנהל העימות מול חיזבאללה, התגובה של היחידה כאשר חייליה גילו את העיר התת-קרקעית של ארגון הטרור מתחת לבופור, המקרה הקשה של מגלן מול הרחפנים, הרגע שבו פירקו לוחמיו מאות מטענים כדי לפתוח את הדרך לליטני - וגם על המחיר האישי: "בשנה האחרונה לא העברתי שבת אחת שלמה בבית".
סא"ל ב' (37), נשוי ואב לארבעה, מסיים היום קדנציה בת שנתיים כמפקד יחידת מגלן ובקרוב יתחיל את תפקידו כמח"ט חטיבת המילואים כרמלי. את מקומו בראש יחידת העילית יתפוס סא"ל ג', מי ששימש עד לא מכבר כמג"ד 50 של חטיבת הנח"ל.
המפקד היוצא עוזב את היחידה כשהיא בשיא תנופת הלחימה, לאחר חודשים ארוכים של תמרון עמוק ולחימה רצופה בלבנון. בריאיון ל-ynet ו"ידיעות אחרונות", הוא משרטט את קריסתו של מערך ההגנה שחיזבאללה בנה במשך שני עשורים. "אני חושב שאנחנו נלחמים נגד ארגון די מוכה. אם לפני שנה וחצי הוא עוד נלחם, היום הוא כמעט ולא מעיז לייצר חיכוך ישיר עם הצבא. הוא פשוט הולך אחורה". לדבריו, הנסיגה של פעילי חיזבאללה מותירה אותם כמעט ללא יכולות: "המפקדים שלהם שולחים אותם לדרום לבנון פשוט כדי למות, והם משתדלים לא לבוא איתנו במגע ישיר. מה שנותר להם זה לנסות ולהעצים את יכולות הרחפנים שלהם".
ואכן איום הרחפנים מהווה אתגר לצה"ל.
"זה אתגר חדש, אבל צריך לזכור שכל פעם יש אמל"ח אחר שמטריד אותנו, אנו לומדים אותו ויודעים להתמודד. כיום יש יותר פתרונות טקטיים ופתרונות אמל"ח, וזו הדרך היחידה של האויב לנסות להתמודד איתנו. חוויתי באופן אישי אירוע קשה שבו היה לנו הרוג מרחפן נפץ בלילה, כזה שהופעל עם אמצעים תרמיים. זה לא מפתיע שהם הגיעו לשימוש לילי ברחפנים, ארגון הטרור פשוט חיפש פתרונות זולים. אבל האם הרחפנים עצרו את צה"ל מלהגיע לרכס הבופור? שלילי. לא ראיתי שום מקום שבו הצבא נעצר בגלל זה. יותר מורכב לייצר הגנה על האזרחים ביישובים מפני האיום הזה".
הבופור הנסתר
אחד ההישגים המרכזיים של היחידה תחת פיקודו של סא"ל ב' היה השמדת התשתית התת-קרקעית המבוצרת של חיזבאללה באזור רכס הבופור. המבצע הזה, מתברר, ישב בתוכניות העבודה של מגלן חודשים ארוכים, וזכה ביחידה לשם הציני מבצע "אולי הפעם". "אנחנו שנתיים בנוהל קרב על הדבר הזה עם היחידה", חשף סא"ל ב'. "הצגנו כל תוכנית אפשרית וכל שיטה להגיע לשם. הגענו לשלב של אישורי תוכניות עד לרמטכ"ל כבר לפחות שלוש פעמים וכל פעם זה נדחה מחדש. שאלתי את עצמי אם בכלל אצליח לבצע את זה בקדנציה שלי. חטפנו משם המון ירי גם לעבר ישובי הצפון, והיה חשוב לנו להוכיח את היכולות של היחידה, לקחת חלק בקרב הזה יחד עם אוגדה 36, לפתוח את הצירים ולחצות את הליטני.
"בסופו של דבר, בשנתיים ושמונה החודשים האחרונים ראיתי דברים שלא האמנתי לפני המלחמה שיקרו. למדתי שאין דבר שהוא לא אפשרי".
מה ראיתם בשטח כאשר הגעתם לתשתית שבנה חיזבאללה מתחת לבופור?
"הבופור האמיתי נמצא היום מתחת לקרקע. אם ארגון הטרור היה מפעיל את הנכס הזה כמו שתכנן, ההתמודדות שלנו הייתה קשה. אפילו מאוד. הוא בנה שם מערכת לחימה מורכבת במיוחד כחלק ממערך הביצור שלו נגד היכולת של צה"ל לחצות את הליטני, ובנוסף מערכת שמאפשרת לו לירות לעבר יישובים".
"זו עיר תת-קרקעית של ממש. יש שם מערכת שיש לה אוכל ומים חודשים קדימה, חדרי ניתוח ובית חולים תת-קרקעי עם מיטות בפנים שיודע לטפל בפצועים ברמה הגבוהה ביותר, עם כל החומרים הרפואיים הנדרשים. תפסנו שם כמות אמל"ח די פסיכית, ומחסני ענק עם מאות מטענים שהיו אמורים להיפרס על כל הצירים שבדרך. מעל הכול אתה רואה פה זיקה איראנית מובהקת".
המשימה של מגלן הייתה קריטית עבור המשך התמרון של שאר החטיבות. "אחת המשימות המרכזיות שלנו הייתה לפתוח את הדרכים ולנטרל את המטענים שהיו אמורים לעכב את הכוחות הגדולים. פירקנו מאות מטענים על הצירים. זה היה אחד המבצעים הכי מורכבים שהגענו אליהם, הכול כדי לפתוח את הדרך לחטיבת גולני ולחטיבת גבעתי. מח"ט גולני אמר לי בדיוק מה הוא צריך כדי להגיע למעלה, וכשאתה רואה את כמות המכשולים שהאויב פרס, אתה מבין כמה הוא השקיע בזה וכמה הוא בעצם מאמין ביכולות של צה"ל ומפחד מהן.
"הקרקע בצפון היא לא החול של עזה, שם חופרים לעומק של מאה מטר כמו כלום. בצפון זו קרקע סלעית שונה לחלוטין, וזה דרש מהם שנים על גבי שנים כדי להצליח לחפור לעומק כזה בקרבת הגבול. הפרויקט הזה, שנבנה במשך עשרות שנים, הפך בתוך שבוע אחד ללא רלוונטי. לקחנו להם את כל הנכסים. חיזבאללה בדרום לבנון היום לא יודע לייצר מרחבים שהוא יכול להילחם מהם, ואני שואל את עצמי אם הוא בכלל יצליח אי פעם לשקם את מה שהשקענו את כל המאמצים להשמיד".
איך השפיע הסבב האחרון עם איראן על המלחמה בצפון, יש הרגשה של דשדוש?
"אין שינוי במדיניות. הצבא בלחימה על מלא. יש לנו משימות לא סגורות והצבא עומד לממש אותן. הצבא בגדול הפך למכונה משומנת, ואם מחר יחליט הרמטכ"ל ללכת למקומות אחרים, פקודה בקשר וזה קורה. אנחנו כבר שם. לכבוש את נבטיה? אנחנו על העיר, זה במרחק פקודה בקשר. זכיתי להילחם לצד חטיבות כמו גולני וגבעתי, ואנשים מדברים שם מקצועיות באופן המובהק ביותר".
על אף ההצלחות, המחיר האישי והשחיקה של הלוחמים ברורים היטב לסא"ל ב'. "אין ספק שהיחידה עברה תהליך מטורף. כשאני מביט על מפקדי הצוותים והלוחמים ביחידה הם כמעט ולא מגיעים הביתה. בתמרון הנוכחי סגרנו שמונה שבתות ברצף. אני בעצמי לא העברתי שבת אחת שלמה בבית בשנה האחרונה, למעט גיחות קצרות פה ושם בין תמרון למבצעים מיוחדים. אתה רואה לוחמים ונגדים עם מחויבות מטורפת".
את המחויבות הזו הוא מדגים באמצעות כוחות המילואים של היחידה, שרשמו לאחרונה הישג דרמטי ברכס עלי טהר. "הסתכלנו בעבר על רכס עלי טהר כאילו זה איזה שד, ועכשיו אנחנו שם. לוחמי המילואים של מגלן הובילו את הפתיחה של המבצע הזה. הם שוחררו הביתה לפני שלושה שבועות, ואחרי שבוע וחצי, כשהתקבל האישור, הם חזרו מיד. הלוחמים סיימו את ההתקפה ותוך 48 שעות כבשו את היעד הכי מורכב ברכס. יחד עם חטיבת גולני ויהלום נכבש כל המרחב. זו המחויבות של המילואימניקים שלנו".
עד כמה חשוב, מבחינה טקטית, להרחיק את האויב מעבר לקו הראשון?
"אני לא מדינאי ולא מתיימר להיות, אבל בעולמות הצבאיים אין שאלה שהרחקת האויב היא משמעותית ביותר. כשאתה לוקח את האויב הרחק מהגדר, הלחימה הופכת להיות מול הצבא, ולא בתוך היישובים שלנו. ברור שצבאית זה עדיף בהרבה. תא השטח הנוכחי שבו אנחנו יושבים מאפשר לנו הגנה חזקה, ועבדנו סביב השעון כדי לחזק אותה. האויב מבין את זה היטב".
"כולנו חולמים שלבנון תפרק את חיזבאללה, אבל אני בטוח במאה אחוז שגם אם ייחתם הסכם השלום הכי טוב שיש, נצטרך להמשיך להשקיע בצה"ל בעוצמה רבה. זה חייב לבוא ממקום של כוח. אם הצד השני ילך לעסקה או להסדר, זה יקרה רק מהמקום שבו הוא מבין שהוא פשוט לא יכול לעמוד מול הצבא שלנו".
