זה היה משבר ידוע מראש. תאונת שרשרת שנכתבה על הקיר. החלטתם של כ-25 ראשי ישיבות הסדר, המייצגים קרוב לשליש מישיבות ההסדר בישראל, להורות לתלמידיהם שלא להתגייס לחיל השריון בעקבות פיילוט שילוב הנשים, אינה עוד מחלוקת הלכתית שגרתית. מדובר באירוע בעל משמעות אסטרטגית בסוגיית כוח האדם בצה”ל, כזה שמציב סימן שאלה מעל אחד ממקורות כוח האדם האיכותיים ביותר של המערך הלוחם.
הסיבה שמדובר במהלך כה דרמטי היא שהצבא נמצא במשבר כוח האדם החמור ביותר שלו. חסרים לו אלפי לוחמים ותומכי לחימה, והממשלה הזו מתעלמת מהדגלים האדומים שמרים הרמטכ"ל, כשהאחרון שבהם הוא שבעוד חצי שנה לא רק שצה"ל לא יקבל עוד לוחמים, ולא רק שהשירות לא יתארך ל-36 חודשים כפי שהיה בעבר, אלא שהוא יקוצר ל-30 חודשים כי הממשלה לא מקדמת את חוק הגיוס לפי צורכי הצבא אלא לפי צרכיה הפוליטיים. ולכן מי שממהר לזלזל באיום הזה מוזמן להביט אל חיל התותחנים, שגם אליו הורו הרבנים של ישיבות ההסדר לא להתגייס בעקבות סוגיות דומות הנוגעות לשילוב נשים. את ההשלכות רואים בעיקר במערך המילואים: ה"ביינישים" עושים חצי שירות בסדיר, ואת זה צריך להפסיק ולהאריך את השירות כמו לכלל הלוחמים, אבל במילואים הם בולטים מאוד בהתנדבותם, כפי שניתן לראות גם במספר החללים והפצועים מתחילת חרבות ברזל. הרבנים, שיודעים שצה"ל לא יכול לאפשר למה שקרה בתותחנים להתרחש בשריון, לוחצים אותו לקיר.
אלא שהמשבר הנוכחי אינו תוצאה של החלטה אחת. הוא נולד מתוך שתי מגמות עוצמתיות שהתפתחו זו לצד זו במשך שנים ונעו במסלול התנגשות ישיר.
מן הצד האחד ניצבת מהפכת הלוחמות. צה”ל הרחיב בעשור האחרון את שילוב הנשים בתפקידי לחימה בהיקפים חסרי תקדים. אלפי צעירות מתגייסות כיום למסלולים קרביים, ורבות מהן מבקשות להשתלב גם במקצועות שבעבר נחשבו סגורים לחלוטין בפני נשים. מספר הלוחמות הוכפל פי עשרה, וכעת משרתות בצה"ל 8,500 כאלה ברוב המערכים שנפתחו. באופן מעניין, חלק מהמגמה הזו מגיע דווקא מתוך הציבור הדתי-לאומי, שממנו יוצאות מדי שנה אלפי צעירות המבקשות לשרת שירות משמעותי ואף קרבי במקום שירות לאומי. אם בעבר רק 20 אחוזים היו מתגייסות לצה"ל, כיום מדובר בכ-40 אחוזים, והמגמה צפויה להימשך.
מן הצד השני ניצבת עלייה חסרת תקדים במוטיבציה של בני הציונות הדתית להתגייס ליחידות הקרביות. בוגרי ישיבות ההסדר, המכינות והתיכונים הדתיים הפכו בשנים האחרונות לחלק מרכזי בשדרת הפיקוד הזוטרה והבינונית בצה”ל. הם ממלאים תפקידי מפתח ביחידות החי”ר, השריון והיחידות המיוחדות, אך במקביל מגיעים עם דרישות ברורות יותר מאשר בעבר בכל הנוגע לשירות משותף, צניעות והפרדה מגדרית.
הטנק אינו משרד ואינו כיתה, אומרים הרבנים. מדובר בחלל סגור שבו ארבעה אנשי צוות חיים ופועלים יחד שעות ארוכות ולעיתים ימים שלמים. מבחינת רבים מראשי ישיבות ההסדר, מדובר במציאות הלכתית שאינה מאפשרת שירות משותף. מבחינת צה”ל, לעומת זאת, הרחבת מאגר הלוחמים והלוחמות היא צורך מבצעי ואסטרטגי.
יהיה פשטני להציג את המשבר כולו כוויכוח הלכתי טהור. מאחורי המחלוקת מסתתר גם מאבק רחב יותר על השפעה ועל עיצוב דמותו של צה”ל
אלא שכאן נכנסת לתמונה סוגיה נוספת, עמוקה יותר. יהיה פשטני להציג את המשבר כולו כוויכוח הלכתי טהור. מאחורי המחלוקת מסתתר גם מאבק רחב יותר על השפעה ועל עיצוב דמותו של צה”ל. ככל שחלקם של בני הציונות הדתית ביחידות הלוחמות גדל, כך גדלה גם יכולתם של רבנים וראשי מוסדות חינוך להשפיע על סדר היום הצבאי. מבחינתם, מדובר בדרישה לגיטימית להתאמות שיאפשרו לתלמידיהם להמשיך לשרת במסגרות קרביות מבלי להתפשר על אמונתם.
אולם בצה”ל ובמערכת הביטחון יש מי שרואים בכך תהליך רחב יותר. לטענתם, לא מדובר רק בדיון על טנקים או על לוחמות, אלא במאבק מתמשך על גבולות ההשפעה של ההנהגה הרבנית בתוך הצבא. ככל שכוח האדם הדתי תופס מקום מרכזי יותר במערך הלוחם, כך גדלה גם היכולת להפעיל לחץ על המערכת הצבאית בנושאים ערכיים וארגוניים. החשש של חלק מהקצונה הבכירה הוא שצה”ל ימצא את עצמו נדרש שוב ושוב להכריע בין דרישות מגזריות שונות במקום לפעול על בסיס תפיסה ממלכתית אחידה.
מנגד, ראשי הישיבות דוחים את הטענה שמדובר במאבק כוח. מבחינתם, הם אינם מבקשים לעצב את צה”ל מחדש אלא להבטיח שאלפי תלמידיהם יוכלו להמשיך להתגייס לשירות קרבי מבלי להיקלע למציאות הסותרת את תפיסת עולמם הדתית. לטענתם, דווקא התעלמות מהרגישויות הללו היא שעלולה לגרום בעתיד להתרחקות של צעירים איכותיים משירות קרבי.
בינתיים, האמון בין הצדדים נשחק.
מבחינת הרבנים, אין כאן סיבה אמיתית לדאגה. אם מדובר בסוגיה טכנית בלבד, העניין כולו פתיר. אלא שאם ההתנגדות אינה נובעת משאלות של שילוב ושירות משותף, אלא מעצם הרצון למנוע מנשים להיות לוחמות בהגדרה, מדובר כבר בוויכוח עקרוני ולא בבעיה מעשית.
"לא יהיה מצב של חיילים וחיילות באותה פלוגה, ובוודאי שלא באותו טנק. אפשר להוריד את מפלס הלחץ. כל ההכשרה הבסיסית תהיה משותפת, אבל השירות המבצעי יהיה בנפרד", כך אומר בכיר בצה״ל. עוד הדגישו בצבא כי שילוב הנשים ייעשה באופן שיאפשר לכלל האוכלוסיות לשרת זו לצד זו ולא זו על חשבון זו.
אלא שבשלב הזה הצהרות כבר אינן מספיקות. אם צה”ל מבקש למנוע את החרפת המשבר, הוא יידרש להציג מודל ברור שייתן מענה הן לצורכי כוח האדם והן לרגישויות הקיימות. אחת האפשרויות היא יצירת מסגרות מובחנות לחלוטין: צוותי טנקים נשיים מלאים לצד צוותים גבריים מלאים, וריכוז הלוחמות במסגרת ייעודית וסגורה. פתרון כזה עשוי לצמצם את מוקדי החיכוך ולאפשר לשני המחנות להמשיך לשרת.
בסופו של דבר, הסיפור הגדול אינו רק שילוב נשים בשריון. זהו מבחן ליכולתו של צה”ל לאזן בין קבוצות שונות שהפכו לחלק בלתי נפרד ממנו
בסופו של דבר, הסיפור הגדול אינו רק שילוב נשים בשריון. זהו מבחן ליכולתו של צה”ל לאזן בין קבוצות שונות שהפכו לחלק בלתי נפרד ממנו. הצבא זקוק ללוחמות. הוא זקוק גם לבני ישיבות ההסדר. והוא זקוק לא פחות מכך ליכולת לקבל החלטות מתוך ראייה ממלכתית ולא מתוך כפייה של צד אחד על האחר.
האתגר האמיתי של הרמטכ”ל אינו רק למצוא פתרון לפיילוט הנוכחי, אלא למנוע מצב שבו כל שינוי עתידי יהפוך למשבר זהות חדש. משום שאם דבר אחד ברור מהסערה הנוכחית, הרי הוא שהוויכוח על הטנק הוא רק הסימפטום. המאבק האמיתי הוא על דמותו של צה”ל בשנים הבאות ועל השאלה מי יקבע אותה.
