במבט לאחור נראה שמבצע "עם כלביא" ביוני 2025 היה נקודת השיא של ההישגים הצבאיים והאסטרטגיים של ישראל במלחמה עם איראן. לעומת זאת, מזכר ההבנות שחתמה ארצות-הברית אור ליום חמישי, ושסיים למעשה את מערכת "שאגת הארי", הוא נקודת שפל אסטרטגית במערכה ארוכת השנים עם המשטר בטהרן. אמנם היו הישגים מרשימים לפיקוד מרכז האמריקאי ולצה"ל; עצם שיתוף הפעולה ההיסטורי והמוצלח, והסגת תוכניות הגרעין והטילים שנים אחורה, הם הישגים בעל משמעות אסטרטגית. אבל מזכר ההבנות שטראמפ הלהוט תומרן אליו על ידי האיראנים העניק לאייתוללות ניצחון תודעתי שיחזק את יכולתם לשרוד ולדכא את עמם, ובלון חמצן כלכלי שיגדל ויאפשר את שיקום היכולות ותיקון ההרס. על הדרך, הם גם ניצלו את הנשיא האמריקאי כדי להגביל את חופש הפעולה של צה"ל באיראן ובלבנון, ולתקוע טריז מדיני בין ירושלים לוושינגטון.
חשוב להבהיר: כל מה שנכתב כאן מבוסס על מידע עדכני ועל שיחות עם מומחים בכירים בתחום המודיעין, מבצעי הלחימה והאסטרטגיה, ועם אנשי מקצוע בתחום הגרעין על היבטיו המדעיים והביטחוניים. כולם דרשו שלא לחשוף את זהותם. נצמדתי לעובדות ולהערכות שלהם, ואני מנסה לתת תמונת מצב נטו ‑ בלי פוליטיקה ‑ שתאפשר הערכה מפוכחת של מה מצפה לנו בעתיד.
4 צפייה בגלריה
מטוסי F35 של חיל האוויר. מחד שיתוף פעולה צבאי היסטורי, מאידך ניצחון תודעתי לאייתוללות
אז איך הסתיימה מערכה צבאית מוצלחת ברוב שלביה, שהנחיתה על איראן מהלומה אחרי מהלומה, בהסכם הבנות שמקדם את האינטרסים הריאליים של האויב תמורת הבטחות עמומות ולא מחייבות מצידו?
הכרזת טראמפ בינואר, שבה שידר למפגינים באיראן ש"העזרה בדרך", התניעה את התהליך שהוביל חודש אחר כך למבצעי "שאגת הארי" ו"זעם אפי". בניגוד לטענות מתנגדי המלחמה בארה"ב, נתניהו לא גרר את האמריקאים אליה. לשיטתו הוא רק ניצל הזדמנות, ומיהר עם ראש המוסד והרמטכ"ל להציע לטראמפ תוכנית מבצעית למימוש התחייבותו למוחים. אבל בתקשורת בארצות-הברית התקבעה התפיסה שישראל פיתתה את טראמפ לצאת למלחמה שאינה משרתת את האינטרס האמריקני, ומהווה בזבוז משאבים משווע. התפיסה הזו הייתה אחת הסיבות העיקריות להאצת המפולת האסטרטגית ביחסי ארצות-הברית-ישראל. טראמפ ונתניהו רצו להעמיק את הישגי עם כלביא וליצור תנאים להפלה מהירה של המשטר, אבל עשו זאת בחופזה, בין השאר מפני שבפברואר הביא אמ"ן, די בהפתעה, הזדמנות מודיעינית לערוף בתוך דקות את המנהיג העליון עלי חמינאי עם חברי כל ההנהגה של מוסדות המודיעין והביטחון באיראן.
טראמפ, שמחליט לרוב על פי אינטואיציה, קיבל את הצעת נתניהו, ואישר לצאת למבצע מבלי שארצות-הברית הכינה מענה צבאי לאפשרות של סגירת מצר הורמוז ולהשלכותיה על הכלכלה העולמית. טראמפ גם לא הביא בחשבון את ההתנגדות הפנימית ‑ הפוליטית והציבורית ‑ שגברה ככל שהתארכו המבצע והמו"מ. איראן, לעומת זאת, ניצלה עד תום ובהצלחה את הקלף היחיד שהיה לה. היא סגרה את מצר הורמוז וביצעה מה שמכנים בג'ודו "איפון" אסטרטגי לטראמפ ובעקיפין גם לישראל. היא הימרה נכון שלנשיא האמריקני לא יהיה אומץ ללכת נגד דעת הקהל בארצו, שסיכנה את מעמדו הפוליטי בבחירות אמצע הקדנציה, ונגד רצון המפרציות הערביות שחששו מנקמת איראן.
טראמפ: אין מניעה שלאיראן יהיו טילים
האייתוללות צדקו. טראמפ, שלא פעל על פי שיקול דעת קר, לא מימש את איומיו המתלהמים לחדש את הלחימה. הוא גם עשה שגיאה שטירון באמנות המו"מ לא היה עושה, כשהפגין להיטות לפתוח את הורמוז באמצעות דיפלומטיה למרות הכוח הצבאי האדיר שעמד לרשותו, וכך הפכה איראן תבוסה צבאית לניצחון אסטרטגי בקרב הדיפלומטי. הנפגעת העיקרית היא ישראל, שאיבדה כמעט לחלוטין את יכולתה להשפיע בנושאים הקשורים לביטחונה הלאומי. טראמפ הוריד אותה בדעת הקהל האמריקנית והעולמית למעמד של כלב תקיפה יעיל אך חסר אחריות, שחב את עצם קיומו לחסדיו.
כדי שנוכל להעריך מה עשוי או עלול לקרות בהמשך, נחוץ להכיר את התמונה הכוללת: את המצב הצבאי בחזיתות שעדיין פתוחות, ואת מצבה האסטרטגי העדכני של מדינת ישראל.
הגרעין: אין סכנת פריצה
לא נכון לומר שנשקפה לישראל סכנת השמדה מיידית כפי שטען נתניהו, אבל היא יצאה למבצע "עם כלביא" משום שהאיראנים ביצעו פעולות שהיו עשויות בתוך זמן קצר להביא אותם לידע ויכולת פיזית לייצר מתקן נפץ גרעיני ראשוני. יכולת כזו, עם הכמות הגדולה של אורניום שכבר הועשרה עד יוני 2025 לרמה גבוהה (60%) של כמעט-חומר בקיע, יצרה איום ממשי בנשק אטומי בטווח של חודשים.
עם כלביא תוכנן כמבצע קצר שנועד לסכל הן את האיום הגרעיני המיידי ואת האיום הטילי שהסתמן כדבר הבא אצל האיראנים. טראמפ אמנם עצר את ישראל בתום 12 יום, אבל הוא עשה זאת רק לאחר שהשיגה כמעט 80 אחוז מהיעדים הצבאיים. אחרי פגיעה יסודית במרכיבי תוכנית הגרעין, טראמפ השלים את המלאכה באמצעות המפציצים האמריקאיים והוציא מכלל פעולה ולזמן רב את מתקן ההעשרה בפורדו, שישראל לא ידעה לנטרל בעצמה.
כך, מתקני ההעשרה העיקריים הוצאו מכלל פעולה, מדעני גרעין מרכזיים חוסלו, ו-440 ק"ג של חומר מועשר ל-60% נקברו בשלושה אתרים: נתנז, פורדו ואיספהאן. לפחות על סמך הידוע, בכך הוסגה תוכנית הגרעין לאחור לתקופה ממושכת, בין שלוש לחמש שנים.
בשאגת הארי תקפו ישראל וארצות-הברית את מתקני הגרעין הממוגנים והסודיים שמתחת לקרקע, שבהם התנהל הפיתוח והייצור של רכיבי הפצצה עצמה, אולם נראה שהתוספת המבצעית שהושגה שם לא שינתה באופן מהותי את התמונה. כיום איראן לא יכולה לפרוץ לנשק גרעיני בתוך שבועות ספורים, ואפילו לא חודשים, אפילו אם יש לה גישה סודית מיידית לחלק מהחומר וגם אם קיים מתקן העשרה נסתר. הסיבה לכך היא בעיקר טכנית. מומחים מסבירים שכדי לייצר נשק גרעיני אמין זקוקה איראן לשני דברים: ראשית, עליה להיות בטוחה שהנשק עצמו יפעל, במיוחד אם מדובר בראש קרב גרעיני המותקן על טיל. שנית, עליה להחזיק בארסנל של כמה פצצות. מדינה לא יכולה לבסס הרתעה גרעינית על נשק בודד, משום שתמיד קיימת אפשרות שראש הקרב ייורט, ייכשל או לא יופעל כראוי.
גם אם מניחים שהמשטר הנוכחי הוא קיצוני ויבקש לנקום בישראל, הרי שמנהיגיו אינם פועלים באופן בלתי מחושב. אפשר לראות זאת בדרך שבה ניהלו את המשא ומתן מול טראמפ. הם יודעים היטב שלישראל, על פי פרסומים זרים, יש יכולת תגובה גרעינית משמעותית ‑ מה שמכונה "יכולת מכה שנייה" אווירית, יבשתית וימית (מצוללות). היכולת שלה לפגוע במרכזי האוכלוסייה, השלטון והתעשייה של איראן היא איום כבד מאוד. לכן, אם איראן תחליט אי פעם להשתמש בנשק גרעיני, היא תרצה להיות בטוחה שהנשק פועל ושהיא מחזיקה לפחות בחמישה ראשי קרב מבצעיים (כך עולה ממסמכי ארכיון הגרעין שהביא המוסד).
אך מעבר לכך קיים גורם נוסף, חשוב לא פחות: כל מדינה שביקשה להצטרף למועדון הגרעיני ביצעה קודם כמה ניסויים. כך נהגו הודו, פקיסטן, קוריאה הצפונית ואחרות. ידוע שהאיראנים הכינו אתרים המיועדים לניסויים תת-קרקעיים, אבל ניסוי גרעיני אינו אירוע שניתן להסתיר. הוא מתגלה במהירות על ידי מערכות ניטור בינלאומיות, סוכנויות מודיעין והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. אם איראן תבצע ניסוי כזה באמצעות מתקן נפץ ראשוני, הדבר יהווה אות אזהרה לעולם עוד לפני שתהיה לה יכולת גרעינית מבצעית. ישראל תוכל לפעול, אם צה"ל יהיה מוכן אז עם המידע המודיעיני והחימושים הדרושים. אכן, לאחר ניסוי גרעיני יתייחס העולם לאיראן כאל מעצמת גרעין, אבל הפגיעה במעמדה הבינלאומי, והסנקציות שיוטלו עליה, יהיו משתקות בדומה למקרה של קוריאה הצפונית. לכן סביר שבתקופה הקרובה, ובמצבה הכלכלי הנוכחי, איראן תימנע מצעד כזה.
אפשר להניח שסוכנויות המודיעין האמריקאיות, המוסד ואמ"ן בהובלת האלוף שלומי בינדר עוקבים מקרוב אחר תוכנית הגרעין. סביר שבטווח הזמן הקרוב איראן לא תנסה לפרוץ לנשק גרעיני. יתרה מכך, כאמור, התוכנית שלה הוסגה לאחור באופן משמעותי, ובמיוחד זו הנוגעת לפצצה. כדי לשקם אותה יידרש זמן רב, וגם זה בהנחה מחמירה שהאיראנים ימרחו את המו"מ, ולא יסכימו לדרישת ארצות-הברית להעביר לידה את האורניום המועשר לרמה גבוהה ולהפסיק כליל את ההעשרה.
איום הטילים עדיין איתנו ב"עם כלביא" השמידה ישראל משגרים וטילים רבים, כמו גם מתקני ייצור של טילים ושל החומרים המשמשים לייצור דלקים וחומרי נפץ, אבל האיום הבליסטי נותר בעינו. חרף ההרתעה שהשיגה ישראל, בקהילת המודיעין הצטבר בתחילת 2026 מידע שלפיו לאיראן יש תוכנית להשמדת ישראל באמצעים קונבנציוניים, שהתבססה על לקחים שהופקו מהעימות הקודם. במרכזה עמד הרעיון לייצר אלפים רבים של טילים בליסטיים, ולשגר עשרות ומאות מהם בכל מטח, באופן שמערכות ההגנה האווירית של ישראל וארצות-הברית גם יחד לא יצליחו ליירט. "כמו פצצת אטום קטנה", כלשון נתניהו.
מבצע "שאגת הארי" תוכנן לסכל את התוכנית הזו, להעמיק את הפגיעה בגרעין, ונוספה לו עוד מטרה: "ליצור את התנאים להפלת המשטר על ידי העם האיראני". במקור תוכנן לצאת למבצע ביוני 2026 (כלומר, החודש), אבל התחייבות טראמפ למתנגדי המשטר וההזדמנות לעריפת ההנהגה הביאו להקדמתו. כמאמר הפתגם, החיפזון היה מהשטן.
ערב המבצע היו בידי איראן כ-2,500 טילים בליסטיים לטווחים ארוכים וכמה מאות משגרים, רובם חבויים במנהרות וערי טילים מתחת לשכבות סלע בעובי יותר ממאה מטר. מאחר שלישראל אין פצצות שיכולות לחדור ישירות לעומקים כאלה, ולאמריקנים היה מספר מוגבל מאוד של פצצות במשקל כ-12 טון מהסוג שהוטל בפורדו, הוחלט לפקוק את פתחי המנהרות וערי הטילים כדי שהמשגרים לא יוכלו לצאת מהן. הטקטיקה הזאת עבדה היטב בעם כלביא, אבל האיראנים הפיקו לקח והפעילו שיטה נגדית: הם הכינו מראש דחפורי D9 ענקיים למנהרות ולערי הטילים, וכשהסתיימו ההפצצות פינו את הסלעים והעפר שסתמו את הפתחים, ותוך ימים חידשו את השיגורים. המודיעין הישראלי זיהה זאת, מטוסי חיל האוויר הפציצו ופקקו שוב את הפתחים, וחוזר חלילה. במהלך הפסקת האש פתחו האיראנים עוד ועוד מנהרות פקוקות.
בשורה התחתונה הוצאו מכלל פעולה יותר מ-50 אחוז מהמשגרים והטילים הבליסטיים שהיו לאיראן. הערכה זהירה קובעת שנשארו להם יותר מאלף טילים מכל הסוגים ולכל הטווחים. זה לא מעט, אבל אלה לא 8,000 הטילים שהם תכננו לייצר במהירות ערב המבצע. יחד עם כמה אלפי כטב"מי נפץ שנשארו להם, הם עדיין יכולים לאיים על ישראל, על האזור ואפילו על אירופה. הם אמנם חייבים לנהל כלכלת חימושים מדוקדקת, ולהסתפק בכמה עשרות שיגורים ביום שאיתם מערכות ההגנה של ישראל וארה"ב יודעות להתמודד, אבל איום הטילים הבליסטיים עדיין כאן.
ההישג האסטרטגי העיקרי של צה"ל וצבא ארצות-הברית היה ההרס השיטתי והמקיף של מפעלי התעשיות הביטחוניות ומערכי הפיתוח והמחקר העצומים ששירתו את פרויקט הגרעין, את פרויקט הטילים הבליסטיים ואת המערכים הצבאיים-אסטרטגיים האחרים. צה"ל הגדיר לעצמו את המפעלים כמטרות חיוניות, מפני שבהם טמונה היכולת של איראן לשקם את יכולותיה ולפתח את הדור הבא של כלי המלחמה. לכן הותקפו מתחמי מפעלים של התעשיות הצבאיות, בתי חרושת לפלדה ומפעלים פטרוכימיים, ולפי יותר מגורם מוסמך אחד, ברמת ודאות גבוהה הושמדו מאה אחוז מהם (!).
מכאן שהיכולת לייצר מחדש כמויות גדולות של טילים, שיאפשרו את הצפת מערכי ההגנה של ישראל, נוטרלה לזמן רב. כנראה שנים. גם אם ייחתם הסכם, וארצות-הברית תשחרר לאיראן משאבים כספיים גדולים, יידרשו לה לכל הפחות שנתיים-שלוש כדי לשקם את מערך הייצור ולהחזיר אותו לתפקוד.
חופש לפעול בשמי איראן
הישג נוסף הוא הוצאה מכלל פעולה באופן כמעט מלא של מערכי הגילוי והיירוט של ההגנה האווירית האיראנית. חיל האוויר ייצר פעם אחר פעם חופש פעולה בשמי איראן, ולעובדה זו יש משמעות אסטרטגית-הרתעתית. ההנהגה האיראנית יודעת שכמעט כל תשתית חיונית שלה ‑ שלטונית, צבאית, גרעינית, תעשייתית וכלכלית ‑ חשופה לתקיפה. זו הסיבה שהאיראנים דרשו מארה"ב שישראל תהיה מחויבת להפסקת המלחמה. הכניעה של טראמפ לדרישה זו תכבול לכאורה את ידי ישראל אם איראן לא תעמוד בהתחייבויותיה בתחום הגרעין.
מזכר ההבנות עמום בעניין, אבל גורם ביטחוני בכיר מאוד הבהיר לי שלצה"ל יש הנחיות ברורות בכל הנוגע לאיראן: "יש לנו תוכניות מבצעיות מפורטות, מגובות באמצעים, למנוע מצב שבו לאיראן יהיה נשק גרעיני. אנחנו מוכנים להוציא אותן לפועל כבר היום אם הדרג המדיני יאשר אותן".
הוא עצר בדבריו, אבל לא קשה לנחש שהוא מתכוון שככל שזה נוגע לצה"ל (או למוסד), המצב הזה עלול להשתנות לרעת ישראל, אם וכאשר תצליח איראן לשקם את מערך הגילוי והיירוט בכוחות עצמה. זה דחוף לה, וזה עלול להיות מהיר אם תקבל עזרה מסין או רוסיה, אבל בינתיים זו עדיין נקודת תורפה מרכזית של איראן ומרכיב משמעותי בהרתעה הישראלית כלפיה.
האם ומתי ייפול המשטר
את נושא הפלת המשטר מוביל המוסד, וצה"ל הוא גורם מסייע. אין טעם לחזור ולספר כיצד אישר טראמפ את המיזם שאמור היה להצית מרד בצפון-מערב איראן, על ידי כורדים שהוכנסו מעיראק אחרי שחומשו על ידי ישראל וה-CIA. טראמפ עצמו, אחרי שיחה עם ארדואן, טירפד את המיזם הזה, שאמור היה להביא מיעוטים נוספים למרוד ולרתק אליהם כוחות של משמרות המהפכה והבסיג'.
כך או אחרת, במוסד סבורים שהפלת המשטר, שלא רק תדחה את השאיפות הגרעיניות והטיליות שלו אלא תביא אותן לקיצן, בוא תבוא. באגף ההשפעה החדש, שהקים דדי ברנע בארגון לטיפול ממוקד בסוגיה, שורר ביטחון רב שיש סיכוי טוב שזה יקרה בתוך שנתיים-שלוש לכל היותר. המשטר ייאלץ כעת להתמודד עם המצוקות של האוכלוסיי
ה, עם התשתיות המתפוררות של מים, תברואה וחשמל, עם האינפלציה הדוהרת ועם אבטלת הצעירים. "רק טראמפ יכול להציל כעת את המשטר הסדוק מבפנים", אומר גורם המכיר את איראן מקרוב. "זה יקרה אם הוא ימהר לשחרר לו כספים מוקפאים ויסיר מעליו את הסנקציות. המשימה החשובה ביותר שלנו היא להשפיע עליו כדי שלא יאבד עניין".
יחסינו עם הפרוקסיז לאן
במהלך מבצע עם כלביא התברר לאיראנים שהשלוחים שעליהם בנו במשך שנים לא הצליחו לספק את הסיוע שציפו לו בשעת מבחן. חיזבאללה נמנע מפתיחת חזית מול ישראל, החות'ים נעלמו ונאלמו, והמיליציות העיר
אקיות דיברו הרבה אך עשו מעט. מבחינת איראן הייתה זו אכזבה אסטרטגית. אבל במבצע שאגת הארי חלה תפנית, בעיקר אצל חיזבאללה, שנתון במצוקה גוברת, ובאין מנטור אחר באופק ‑ החליט להמר על האיראנים. המזכ"ל נעים קאסם נענה להפצרות מטהרן, ומימש את איומו לפתוח באש על ישראל.
השיגורים של חיזבאללה אחרי חיסול חמינאי, שהפרו את הפסקת האש בלבנון, היו סמליים, אבל בישראל ראו בהם הזדמנות להגדיל את מרחב הביטחון מצפון לגבול. ההמשך ידוע. השיגורים לגליל הריצו עשרות אלפי ישראלים מתוסכלים אל המרחבים הממוגנים כמה פעמים ביום. את זעמם על הממשלה שהפקירה אותם הם ביטאו בתקשורת. בטהרן קלטו והבינו שהפעם חיזבאללה אפקטיבי. במקביל, כמיליון עקורים שיעים מהכפרים בדרום לבנון ברחו צפונה ובניינים בדאחיה נפלו כמו קלפים. כאן נחלצה לעזור ההנהגה האיראנית אסירת התודה, וכך התבססה אסטרטגיית חיבור הזירות. היא הונחתה על טראמפ שרצה הסכם, והתוצאה היא שהוא מגביל כעת את חופש הפעולה המבצעי של ישראל בלבנון.
כעת מנסה טהרן לשקם את מערכת היחסים עם השלוחים. מבחינתה מדובר לא רק בשכפ"צ, אלא גם במנגנון מרכזי לייצוא המהפכה ולהקרנת כוח אזורית. עם זאת, האיראנים מבינים שכדי להחזיר את השלוחים למעמדם הקודם נדרשים השקעת משאבים וכינון מערך לוגיסטי חדש להעברת אמצעי לחימה במקום סוריה, שנכבשה על ידי ג'יהאדיסט סוני ה
מתעב שיעים. בינתיים יכולתם לעשות זאת מוגבלת. כסף הם עדיין יכולים להעביר במידה מסוימת, אך גם בתחום הזה היכולות מוגבלות מבעבר.
לבנון: הסיפור רחוק מסיום
חיזבאללה נחלש באופן משמעותי במבצע "חיצי הצפון" ובהמשך גם עקב מבצע עם כלביא, שבו נחשפו חולשותיהם ופגיעותם של פטרוניו בטהרן. הארגון איבד כבר ב-2024 את רוב מערכי הטילים ארוכי הטווח והכבדים שלו, ובסך הכל מאז 8 באוקטובר 2023 נהרגו לו כ-8,000 לוחמים ומפקדים (מתוך כ-30 אלף). ההתנגדות הפנימית אליו גוברת מיום ליום, כולל בעדה השיעית, וממשלת לבנון שואפת להסדר עם ישראל שישלול ממנו את הלגיטימציה לנהל מלחמת "התנגדות".
מבחינה זו, מצבה של ישראל טוב לאין שיעור מכפי שהיה ערב המלחמה. האיום על יישובי הגליל באש ישירה ובחדירות מהקרקע הוסר במידה רבה, אחרי שצה"ל התייצב בפאתי נבטיה וברכסי הבופור ועלי טאהר. זה איפשר לחשוף ולהשמיד קילומטרים של מנהרות לחימה שהקים חיזבאללה כדי שיוכל להמטיר אש על הגליל בלי לחשוש מחיל האוויר. אולם עדיין קיימת בידי הארגון יכולת למנוע מתושבי הצפון חיי שגרה, ולנהל מלחמת גרילה מתוחכמת נגד צה"ל בין הגבול ל"קו הצהוב" בתוך לבנון. לשם כך יש לו די רקטות, טילי נ"ט, כטב"מים ורחפנים תוקפים.
חיזבאללה לא הוכרע סופית, וגם לא יוכרע עד שיפורק מנשקו, ובמצב הנוכחי רק צה"ל יכול לעשות זאת, אבל לשם כך הוא יצטרך לכבוש את רוב שטח לבנון. צריך להודות על האמת: לצה"ל אין כרגע את כוח האדם, המשאבים והתוכניות שדרושים למבצע כזה. מזכר ההבנות החמיר את המצב, מפני שישראל איבדה עוד נתח חשוב מחופש הפעולה שהיה לה בכל חלקי לבנון. במצב המורכב הנוכחי אימץ צה"ל, באישור הדרג המדיני, את קווי הפעולה הבאים:
1. צה"ל ימשיך בהגנה על הגליל מהקו הצהוב, שהוזז פעם נוספת צפונה ומערבה, והוא עובר כעת בדרום רמת נבטיה עד הים. השטח שבין הגבול לקו הצהוב נקרא כעת "מרחב ביטחוני", וצה"ל ימשיך לפעול בתוכו כדי לפרק תשתיות שהתגלו מעל הקרקע ומתחתיה, לאחרונה בעיקר ברמת נבטיה. במזכר יש דרישה לנסיגה, אבל הדרג המדיני דחה אותה במגעים עם וושינגטון. בצה"ל אומרים שהנושא יידון במו"מ מול ממשלת לבנון, וכעת אין כל כוונה לסגת מכל השטח, בטח לא מיד.
2. למרות האיומים והאולטימטום האיראני, צה"ל לא יהסס לתקוף כדי לסכל ולהרתיע כל גורם בכל מקום שממנו בוצע שיגור לצפון. זה נכון לגבי בני אדם, מקור אש או מבנים שמהם נשקף סיכון לכוחות. סביר להניח שנתניהו, אחרי השטיפה המשפילה שספג מטראמפ בימים האחרונים, לא ימהר להורת על תקיפה בביירות, אבל בקעת הלבנון נמצאת בבנק המטרות העדכני.
3. צה"ל דורש שכל פעילי חיזבאללה שנמצאים עדיין מדרום לליטני יעזבו את השטח ויעברו אל מצפון לקו הצהוב החדש.
4. תושבי דרום לבנון, שכפריהם נמצאים בתוך מרחב הביטחון, לא יורשו לחזור לבתיהם. הנחיה זאת תיבחן אם יושג הסכם עם ממשלת לבנון. צה"ל שותף למו"מ הזה, שתכליתו לייצב את הפסקת האש, לפרק את חיזבאללה מנשקו (היכן שצבא לבנון יכול להבטיח זאת) ולהגיע לנורמליזציה. במסגרת זו נערכים בצה"ל לפנות כמה אזורים מוגבלים שיועברו כניסיון לשליטת צבא לבנון.
5. צה"ל ימשיך ליישם את תפיסת הביטחון החדשה, שלפיה כוחות צה"ל חוצצים פיזית בין ארגוני הטרור לבין יישובי הגבול. תפיסה זו מעניקה יותר ביטחון לאזרחים, אך הלוחמים הנמצאים במוצבים קבועים הופכים יעד לפשיטות גרילה, מטענים בצירים וירי של חיזבאללה. גם לאיום רחפני נפץ, ובמיוחד לאלה המונחים באמצעות סיב אופטי, עדיין אין מענה מספק. אבל לאחרונה פחת מספר הנפגעים, הודות למאמץ שצה"ל משקיע בחיסול מפעילי רחפנים, בשורה של ערוצים טכנולוגיים, בשיטות התנהלות בשטח וברשתות הגנה.
השורה התחתונה היא שהסיפור הלבנוני רחוק מלהסתיים. הדרג המדיני וצה"ל ייאלצו ללמוד כעת כיצד להתנהל במסגרת הפסקת האש המשונה שכפו עלינו האיראנים באמצעות טראמפ. בה בשעה יש להכיר בכך שהדרך היחידה שפתוחה בפני ישראל לסיים את ההתכתשות בהסדר יציב היא באמצעות מו"מ מדיני רציני עם ממשלת לבנון ובגיוס תמיכה כלכלית, סעודית ואמריקנית, שתחזק את הנשיא עאון ואת צבאו, כדי שיוכל לנרמל את היחסים עם ישראל, להרחיק את חיזבאללה מהגבול ולמנוע ממנו להשתקם בכסף איראני.
אין רגל מסיימת
לסיכום התמונה הצבאית, מצבה הביטחוני של ישראל השתפר בזירה האיראנית והלבנונית. האיומים לא נעלמו, אבל הם נדחו והורחקו גיאוגרפית, ובינתיים נצבר ניסיון מבצעי שיאפשר התמודדות טובה יותר עם איומים עתידיים. צה"ל מצא שהוא שוהה עם 12 חטיבות בתוך 1,220 קמ"ר של שטח שלפני 7 באוקטובר היה בשליטת האויב. אבל כל הזירות האלה עדיין פעילות והלחימה בהן עלולה להתחדש בכל רגע, וזה מצב שמדינה תתקשה לחיות איתו לאורך זמן. ביטחון לאומי לא נקבע על פי מספר הטילים שהושמדו או המנהרות שנהרסו, אלא בעיקר על ידי היכולת למנף הישגים צבאיים להסדרים והישגים מדיניים, וכרגע חסרה לישראל רגל מדינית מסיימת.
כתוצאה מטראומת הטבח פיתחה ישראל תפישת ביטחון שבבסיסה עומדת ההנחה שכל בעיה אפשר וצריך לפתור בכוח. כתוצאה מכך היא עלולה להחמיץ הסדר מדיני בלבנון שינטרל את חיזבאללה לשנים עד שתוכל להנחית עליו את המכה הסופית, אם יהיה צורך. טראמפ מנהל את עניינינו המדיניים והביטחוניים לפי אינסטינקטים ובהתאם לאופיו הנרקיסיסטי וההפכפך, ולכן הסוף לא נראה באופק. החדשות הטובות הן שהרמטכ"ל נטל יוזמה, והודיע לאלופיו שבימים הקרובים צה"ל יתחיל לחזור בהדרגה לכשירות. המטרה היא שבחגי תשרי יחזור המערך הלוחם הסדיר לשגרת אימונים ותעסוקה, וחטיבות המילואים ישתחררו ברובן. לא ברור איך זה יקרה כשאפילו החוק להארכת השירות הסדיר עוד לא עבר בכנסת, אבל צריך להניח שזמיר יודע מה הוא עושה.
אפשר להעריך בוודאות שהמלחמה עם איראן לא תתחדש בקרוב. גם בהינתן קשיים במו"מ ‑ ויהיו רבים כאלה ‑ וגם אם המו"מ יתפוצץ, ארה"ב לא תחדש את הלחימה לפחות עד סוף 2026, וגם לא תיתן לישראל לצאת למבצע משמעותי באיראן או בלבנון. הלחימה לא תתחדש גם מפני שלאייתוללות יש אינטרס עליון לא להרגיז את טראמפ בחודשים הקרובים. הם רוצים את הסרת הסנקציות, ולכן התחייבו "לא לשנות את הסטטוס-קוו בעניין הגרעין". לאיראנים, כתפישת עולם וכתרבות, לא בוער דבר. גם אם רצונם לפרוץ לגרעין, סביר שהם יחכו שנה-שנתיים.
לסיכום המלחמה שהחלה ב-7 באוקטובר, ישראל אמנם לא חיסלה את האיומים, אבל אזרחיה בטוחים משהיו לפני הטבח. לעומת זאת, מבחינה אסטרטגית מצבה הוא מהגרועים בתולדותיה - יש אומרים הגרוע ביותר מאז הסתיימה מלחמת השחרור ב-1949.
פורסם לראשונה: 00:00, 19.06.26
