איראן סוחטת את המשא ומתן עד הקצה. במקביל למו"מ מול ארה"ב, היא מפעילה את הפרוקסי שלה - חיזבאללה - כדי להגביר את הלחץ על כוחות צה"ל בדרום לבנון ולנסות להביא לנסיגת ישראל. מבחינת טהרן, זהו מו"מ תחת אש: היא מפעילה את השלוחה שלה, ובוחנת אם ארה"ב מסוגלת להשפיע על בעלת בריתה - ישראל. השאלה היא איך זה ייגמר: פיצוץ המו"מ וחזרה למלחמה, נסיגה ישראלית, או פשרה שבה ישראל תישאר רק בחמשת המוצבים מעבר לגדר שבהם התמקמה אחרי "חיצי הצפון" ב-2024.
לבנון היא רק ההתחלה. אם המגמה תימשך, מחר יבקשו הפסקת אש בעזה, אחר כך יגבילו את הפעילות ביהודה ושומרון. במזרח התיכון, ויתור על חופש פעולה הופך מהר מאוד לתקדים. זה בדיוק הניצחון האסטרטגי שאיראן שואפת אליו. ישראל ניסתה לנתק את לבנון מאיראן – ונכשלה. איראן, מנגד, מנסה ומצליחה לנתק את ישראל מארה"ב.
1 צפייה בגלריה
שחיקת ההרתעה מקרינה על כלל הזירות. כוח צה"לי מפטרל על גבול ישראל־לבנון
(JALAA MAREY, AFP)
צה"ל קיבל הנחיה לנצור את האש כאשר כוחות נמצאים ממש על מרכז הכובד הכי חשוב של חיזבאללה באזור תיבנית, שם נמצאים עשרות מחבלים כלואים. התחושות הקשות העולות מלוחמי צה"ל הפועלים באזור הביטחון בדרום לבנון אינן ניתנות להתעלמות. בשיחות עם לוחמים חוזרות שוב ושוב אותן תחושות: הם חשים לעיתים כ"ברווזים במטווח", נדרשים לפעול במרחב רווי איומים תחת מגבלות מבצעיות, בעוד האויב ממשיך לנסות ולשחוק אותם. הכוחות הפועלים מהגדר ועד נהר הליטני אינם רשאים, לטענת גורמים המעורים בפעילות, לבצע תקיפות יזומות, אלא בעיקר להסיר איומים מיידיים. זוהי מציאות שבה רבים מהיתרונות המבצעיים של צה”ל מתקשים לבוא לידי ביטוי מול ארגון גרילה מיומן.
טהרן באסטרטגיית התשה
לגבי אסון הטנק שבו נהרגו סא"ל דור בן שמחון ז"ל ושלושה מחייליו: לדברי בכיר בצה"ל מדובר בפגיעה חיצונית של רחפן או טיל נ"ט ולא בתאונה.
הכוחות הפועלים מהגדר ועד נהר הליטני אינם רשאים, לטענת גורמים המעורים בפעילות, לבצע תקיפות יזומות, אלא בעיקר להסיר איומים מיידיים. זוהי מציאות שבה רבים מהיתרונות המבצעיים של צה”ל מתקשים לבוא לידי ביטוי מול ארגון גרילה מיומן
זו אינה רק תחושת תסכול. כאשר צבא נדרש להילחם לאורך זמן תחת מגבלות משמעותיות, מבלי שיוכל למצות את יתרונותיו המבצעיים, נשחקים בהדרגה גם ההרתעה וגם תחושת הביטחון של הלוחמים בשטח. לחימה "בידיים קשורות" עלולה להפוך מפתרון זמני למתכון לאסון. לצה”ל יתרון מודיעיני, טכנולוגי ואופרטיבי מובהק. הוא מחזיק ביכולות איסוף מתקדמות, בכוח אש מדויק וביכולת תגובה מהירה מהאוויר ומהקרקע. אולם במציאות הנוכחית יתרון זה נתקל במגבלות מדיניות ומבצעיות.
חיזבאללה מפעיל חלק ממערכי הרחפנים שלו מתוך סביבה אזרחית צפופה. מפעילי רחפנים וחמ"לי שליטה מסתתרים בתוך מבנים אזרחיים ובמרכזי אוכלוסייה, מתוך הבנה שהדבר מצמצם את חופש הפעולה של צה"ל ומציב בפני ישראל דילמות מבצעיות, מדיניות ומשפטיות. כאשר חופש הפעולה מצטמצם, האיום מתחדש והנטל עובר אל הלוחמים הפועלים בשטח. אם הדרג המדיני אינו מאפשר לצבא להפעיל את מלוא יכולותיו, עליו לבחון מחדש את עצם אופי המשימה המוטלת על הכוחות.
הניסיון המבצעי מלמד כי כאשר הדרג המדיני מעניק לצה”ל חופש פעולה רחב ומגדיר יעד ברור, הצבא מסוגל להסב פגיעה קשה לחיזבאללה ולשנות את מאזן ההרתעה. דווקא משום כך בולטת הדילמה הנוכחית. אם הפעלת עוצמה רחבה הניבה בעבר הישגים משמעותיים, מדוע לחזור למצב של שחיקה מתמשכת? מבקרי המדיניות הנוכחית סבורים כי ההתפתחויות האחרונות אפשרו לאיראן ולחיזבאללה לשקם בהדרגה חלק מיכולותיהם, וכי טהרן ממשיכה לדבוק באסטרטגיית ההתשה ארוכת הטווח שלה מול ישראל.
המשא ומתן שניהל נשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ מול טהרן הפחית ממשקלם של ההישגים הצבאיים שהשיגו צה"ל והצבא האמריקאי, והעביר מסר שלפיו ישראל מתקשה לממש את חופש הפעולה שהיה בידיה בעבר. התוצאה היא פגיעה משמעותית בהרתעה הישראלית: אם בעבר תקיפות בביירות או בעומק לבנון נחשבו לאפשרות מבצעית זמינה, הרי שכיום גם בדרום לבנון פועל צה”ל תחת מגבלות כבדות. המסר הזה אינו נעלם מעיני השחקנים האזוריים – מטורקיה, דרך איראן ושלוחותיה, ועד ארגוני הטרור ביהודה ושומרון. טראמפ גם פגע באינטרסים של ארה"ב בלבנון כאשר חיזק את אחיזת איראן במדינה באמצעות חיזבאללה אל מול הגורמים המתונים שם, בהם נציגי הממשלה שמנהלת מו"מ מול ישראל.
העצמאות הופכת להכרח
זו המציאות: מדובר בסכנה אסטרטגית של ממש. שחיקת ההרתעה מקרינה על כלל הזירות. שיקום ההרתעה, לפי תפיסה זו, יחייב מהלך צבאי מוצלח במיוחד - בדומה למבצעים שהציגו עליונות מודיעינית ומבצעית מובהקת - אשר יסתיים גם במהלך מדיני שימנף את הישגיו ולא ישחק אותם.
במקביל, המציאות החדשה מחייבת בחינה מחודשת של בניין הכוח של צה"ל. ישראל תידרש להשקיע משאבים ניכרים בהתעצמות צבאית, בפיתוח יכולות ייצור עצמאיות ובהקטנת התלות במערכות נשק שמקורן בארצות-הברית. אין פירוש הדבר ויתור על הברית האסטרטגית עם וושינגטון, אלא יצירת יכולת עצמאית רחבה יותר שתאפשר חופש פעולה גם במצבים של חילוקי דעות מדיניים. מי שמאזין היטב לדבריהם של בכירים אמריקאים, ובהם סגן הנשיא ג’יי-די ואנס, יכול להבין כי בארצות-הברית גוברת הציפייה שבעלות בריתה יישאו בחלק גדול יותר מהנטל הביטחוני שלהן. מבחינת ישראל, משמעות הדבר היא שההתעצמות העצמאית אינה עוד מותרות - אלא הכרח.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ניצב בפני הכרעה מורכבת, אולם האפשרות הבעייתית ביותר היא הותרת המצב כפי שהוא. לחימה מתמשכת ללא הכרעה ברורה גובה מחיר יומיומי מהכוחות בשטח, מבלי לייצר שינוי אסטרטגי.
יוסי יהושועלמעשה, בפני ישראל ניצבות כיום שתי חלופות מרכזיות. האחת - להסיר את המגבלות מעל צה”ל, לאפשר הפעלת עוצמה רחבה ולהסתכן בהידרדרות לעימות אזורי רחב יותר, כולל אפשרות של עימות מול איראן ללא גיבוי אמריקאי מלא ומתיחות חריפה מול וושינגטון. השנייה - להסיג את הכוחות לקו הגנה אחר, לבצע התארגנות מחודשת ולהיערך למערכה בתנאים נוחים יותר. אלא שגם מהלך כזה עלול להתפרש במזרח התיכון כהודאה בכישלון או כהיחלשות אסטרטגית, על כל המשתמע מכך.
כך או כך, מצופה מהדרג המדיני, ובראשו ראש הממשלה נתניהו, להביט למציאות בעיניים ולהבין כי אי-קבלת החלטה היא כשלעצמה החלטה – ואולי הגרועה ביותר. כפי שנאמר במשפט האלמותי מ'אפולו 13': "Houston, we have a problem". השאלה אינה אם קיימת בעיה, אלא אם ישראל תפעל כדי לפתור אותה לפני שתשלם עליה מחיר כבד יותר. ויפה שעה אחת קודם.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.06.26
