בסוף השבוע האחרון, שלוש שעות בלבד לאחר שהגיע לביתו הנמצא בחאן ערוגות שבגוש עציון, צילצל הטלפון של סא"ל נ'. על הקו היה מפקד חטיבה 401. המילים היו קצרות, חותכות ומצמררות. "דב"ש נהרג. אתה צריך להגיע. עכשיו", אמר המח"ט. סא"ל נ' הבין מיד את כובד המשימה שהוטלה עליו.
דב"ש הוא סא"ל דור בן שמחון ז"ל, מפקד גדוד 52 המוערך שנהרג זמן קצר קודם לכן בתקרית הקשה של התפוצצות הטנק באזור הכפר תבנית שבדרום לבנון. "באותו רגע קמתי, נשקתי למירי אשתי ולילדים ויצאתי", משחזר סא"ל נ' (36), סמח"ט 401, שמונה בו במקום לממלא מקומו של מפקד הגדוד. "לקחתי את המדים מסל הכביסה, הם אפילו לא הספיקו להיכנס למכונה. תוך זמן קצר כבר הייתי במטולה. לפני אור ראשון צעדתי במרחב הבופור, נכנס אל תוך האש, כדי לקחת פיקוד על גדוד שעובר אירוע מורכב", הוא מספר.
דבריו של סא"ל דור בן שמחון ז״ל ללוחמיו לפני הכניסה ללבנון
(צילום: דובר צה"ל )
משימת חילוץ הרואית
המראות שנגלו לנגד עיניו של נ' היו קשים מנשוא. טנק שהתפוצץ, זירה בוערת, והכל תחת מטח של פצמ"רים ורחפני נפץ. אלה היו היומיים האחרונים לפני שנכנסה לתוקף הפסקת האש, ומחבלי חיזבאללה ריכזו מאמץ אחרון נגד הגדוד במרחב הכפר תבנית. "הבנתי שיש לי שלוש משימות מיידיות", הוא מתחיל, "הראשונה, להגן על הגזרה בכפר תבנית. השנייה, לחלץ את הטנק ואת החללים. השלישית, ואולי המורכבת מכולן, לשקם מסגרת לוחמת שאיבדה ברגע אחד את המפקד שלה ועוד שלושה לוחמים".
חילוץ הגופות הפך לקרב גבורה. עשרות פצמ"רים ורחפני נפץ שוגרו לעבר הכוחות לאורך כל הלילה. בקרב משולב עם לוחמי חטיבת גבעתי וההנדסה, תוך הפעלת אש כבדה שבה חוסלו כ-50 מחבלים, הצליחו הלוחמים במשימתם. "הסתכנו שוב ושוב תחת אש חיה. המטרה הבלעדית הייתה להביא את האחים שלנו לקבר ישראל. זה לקח שעות ארוכות ולא עצרנו עד שזה קרה".
עבור סא"ל נ', הסיטואציה שבה מפקדים בכירים נפגעים בשדה הקרב אינה זרה, אך היא מורכבת בכל פעם מחדש. רק תקופה קצרה לפני כן, הוא נדרש לתפקד ולפקד ברגעים הדרמטיים ביותר, כאשר מפקד החטיבה שלו, אל"מ מאיר בידרמן, נפצע קשה לנגד עיניו.
"חופש מעולה מוחלט". לוחמי צה"ל במבצר הבופור
(צילום: דובר צה"ל)
"בידרמן ואני היינו באותו איתור כשהרחפן הראשון פגע", משחזר סא"ל נ'. "הרחפן פצע את בידרמן ועוד שני לוחמים. לראות את המפקד שלך נפצע ולטפל בו בידיים שלך, תוך כדי פינוי תחת אש, זה אירוע מורכב מאוד. עסקנו בו-זמנית בפינוי הפצועים וביירוט הרחפנים. שיגרו לעברנו כ-10 רחפני נפץ באותה תקרית קשה. הצלחנו להפיל שניים מהם, והשאר פגעו באיתור. זו הייתה סיטואציה קרבית מורכבת במיוחד, אבל המערכת שלנו חזקה ויש בה הרבה עתודות. המשכנו לתפקד".
למרות שהגזרה נכנסה לימי הפסקת האש, סא"ל נ' מבהיר היטב כי ידי צה"ל לא כבולות. "אחרי 7 באוקטובר הצבא השתנה, אנחנו כבר לא מחכים שהאויב יפגוש את האזרח בגבול", הוא מדגיש. "צה"ל הגדיר קווים ברורים מאוד, אדומים וירוקים, ואנחנו אוחזים במרחב בצורה מצוינת ונערכים להגנה בקו החדש". מבחינת נ', נוהלי הפתיחה באש תחת ההסכמים הם חד-משמעיים, "יש לנו חופש פעולה מוחלט. מול כל זיהוי של איום וחריגה התגובה שלנו היא אגרסיבית ומיידית. כרגע אנחנו נערכים להגנה בקו הצהוב וממתינים למה שיוחלט על ידי הדרג המדיני".
להוסיף אומץ
עבור גדוד 52, שאיבד 23 מלוחמיו מאז 7 באוקטובר, השבר היה עצום. אחרי שנתיים וחצי של לחימה מרצועת עזה ועד לקרבות הקשים בלבנון באל-חיאם, בינת ג'ביל ורכס עלי טאהר, הלוחמים היו זקוקים לעוגן. סא"ל נ' אסף אותם סביבו, בין ההריסות, והחל לדבר איתם. "הזכרתי להם שאנחנו נלחמים במלחמה מהצודקות ביותר שידע עם ישראל", הוא מספר. "אמרתי להם 'ברגע זה יש מיליוני אנשים בעורף שמתפללים עליכם. אתם לא לבד. אתם שליחי ציבור, ולאדם שיודע שהוא שליח יש כוחות אינסופיים'".
“הלוחמים הם אנשים אופטימיים מאוד". סא"ל נ'
(צילום: דובר צה"ל )
סא"ל נ' שיתף את הלוחמים במאמר "להוסיף אומץ" של הרב קוק. "סיפרתי להם על חבורת אנשים שחופרים באר. הם חופרים וחופרים, מתעייפים, וכשהם מגיעים סוף-סוף למים, המים הראשונים עכורים. חלקם מתייאשים. אבל מי שממשיך לחפור מגיע למים החיים. המלחמה הזו היא הישג מצרפי. כל איתור אמל"ח, כל חיסול מחבל, כל דלי של בוץ שאנחנו מוציאים מקרב אותנו אל המים החיים, אל הניצחון".
במהלך הריאיון, נ' מבקש להדגיש שוב ושוב את הערבות ההדדית. מרגע שקיבל את הפיקוד, הטלפון שלו לא הפסיק לצלצל. לוחמי מילואים ואזרחים הגיעו מהבית, ללא צווי 8, רק כדי לסייע בחילוץ ולחבק את הלוחמים.
כשהוא נשאל על הבית ועל מירי אשתו, הוא משתתק לרגע. "ברגעים כאלה אין כמעט מילים. יש בעיקר המון מבטים, חיבוק פנימי והרבה מאוד תפילה. הנשים של אנשי הקבע הן הגיבורות האמיתיות של המלחמה הזו. העובדה שהן מחזיקות את העורף ומגדלות את הילדים, מאפשרת לנו לבצע את המשימה של עם ישראל בדורנו".
למרות האובדן, סא"ל נ' מנסה לשמור על אופטימיות. "אנחנו הלוחמים אנשים אופטימיים מאוד", הוא מסכם. "אנחנו רואים את תעצומות הנפש שהמלחמה מוציאה מעם ישראל. בסוף, אנחנו ננצח. נחזור הביתה, נשקם את הבתים, והילדים יגדלו בשקט. אנחנו פה כמה זמן שנצטרך".
פורסם לראשונה: 00:00, 25.06.26
