כשאנה (שם בדוי) יצאה מאולם בית המשפט המחוזי בחיפה לפני כשבועיים, היא הרגישה שהרחוב מואר יותר. "הכל בצבעים כאלה, חזקים", היא מתארת. דקות אחדות קודם לכן הוקרא בבית המשפט גזר הדין המהדהד שהושת על אריה גוטליב, האדם שפגע בה מינית בילדותה: 24 שנות מאסר.
אנה לא ציפתה שכך ייראה קו הגמר של המסע המשפטי שהחל לפני כחמש שנים; כמעט 30 שנה חלפו מאז הפגיעה הממושכת, וגילו של גוטליב כיום נושק ל-80."פחדתי שלא יאמינו לי", היא אומרת. אך בית המשפט קבע: פגיעתו של גוטליב באנה, מגיל 11 ועד גיל 14, היתה "מבעיתה, חמורה ומתמשכת", לשון גזר הדין. גם לאחר ההרשעה, אנה הנמיכה ציפיות בנוגע לעונש. "פחדתי שירחמו עליו, שיגידו שהוא מסכן, זקן", היא אומרת. אך השופטת אילנית אימבר, החתומה על גזר הדין יחד עם השופטים יחיאל ליפשיץ וגיל קרזבום, היתה נחרצת: "השתת מאסר על הנאשם - גם במצבו הרפואי הנוכחי וגילו - הוא דבר הכרחי", כתבה.
אילוסטרציה
היום, בתום ההליך המשפטי ולאחר כמה שנות טיפול, אנה מספרת בשיחה עם ynet ו"ידיעות אחרונות" שהיא יודעת לומר שהמעגל לעולם לא ייסגר לגמרי - אבל עצם קיומו של ההליך והידיעה שהפוגע ייתן את הדין עשויה להקל, ולו במעט. "אי אפשר לשכוח את מה שהיה, הפצע לא נרפא", היא אומרת, "אבל הטיפול עוזר להרגיש יותר טוב ולהתחיל להוריד שכבות של הגנות ומסכות".
אנה מספרת שמאז שהייתה בת 11, ועד גיל 14, גוטליב פגע בה מינית באופן שיטתי ומתמשך. את הקשר עמה הוא בנה בהדרגה, תוך שהוא מנצל את חולשתה של משפחתה של אנה - אם ושני ילדים צעירים, שעלו לארץ בגפם. גוטליב, תושב נהריה, השכיר דירה באזור הצפון למשפחה הקטנה, ופרש עליה את חסותו. "הוא נהיה ממש חבר", היא אומרת, "תמיד דאג לנו, עזר לנו כשלא היה לנו כלום". הרשת סביבה החלה להיטוות בהדרגה: בתחילה לקח את המשפחה לטייל בשמורת טבע סמוכה, שבה הפעיל קיוסק למטיילים.
בהמשך, ביקש גוטליב מאנה שתעזור לו בכל סוף שבוע. אמה עודדה אותה לכך, מבלי שהיה לה מושג מה הוא זומם. אנה חוסכת בתיאורים, אך מבעד לקול המאופק מצטיירת עוצמת הפגיעה, שנמשכה באופן שיטתי לאורך שנים - ועלתה עד לכדי אונס. היום היא יודעת לספר ששתקה מפני שהתביישה. "לא רציתי להיות אחראית לזה שנישאר בלי קורת גג", היא אומרת. לאורך כל השנים האלה, קיוותה שמישהו יראה אותה ויעצור את הפגיעה, "אבל לא קרה כלום".
בגיל 14, כשהרגישה שלא תוכל לשאת זאת עוד, אמרה אנה לגוטליב שתפנה למשטרה. בפעם הראשונה התעלם ממנה ופגע בה. בפעם השנייה, כשחזרה על האיום בתקיפות, פסק ממעשיו ומאז לא פגע בה יותר. היא עצמה ניסתה לשכוח מכל מה שאירע. להמשיך כרגיל. הסוד היה שמור היטב, אך ניהל את חייה: בעבודה, שאליה התמסרה עד כלות, במערכות היחסים עם גברים, שעמם התקשתה לייצר אינטימיות. גם לאחר שהתחתנה, סימני הפגיעה המתמשכת היו שם כל הזמן אך היא נמנעה מהתמודדות עמם. בהיריון הראשון, סיר הלחץ של הטראומה איים להתפרץ.
לפני כחמש שנים, לאחר שניתקלה במקרה בתמונה של גוטליב בפייסבוק שטלטלה מחדש את עולמה, אנה החליטה להגיש תלונה במשטרה. היא נדחקה לעשות זאת לאחר שהבינה שהעבירה נמצאת על סף ההתיישנות: ככלל, תקופת ההתיישנות בעבירות מין בילדות נמשכת עשר שנים מיום הגעתו של הנפגע לגיל 28. ואולם, בנסיבות מסוימות, ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות. אמש עבר בכנסת חוק המאריך את תקופת ההתיישנות בעבירות מין שבוצעו בקטינים.
אנה: "אני מנסה להפסיק להתבייש, וחשוב לי להעלות את המודעות בשביל נפגעות אחרות - שידעו שזה לא קל, אבל אפשרי"
אנה החליטה להתלונן, על אף שלא ידעה אם המקרה שלה עומד בדרישות ההתיישנות, ואם יש לה בכלל סיכוי. בתחילה אנה התקשתה אפילו להעלות בפני החוקרת את שמו של גוטליב. ובהדרגה הצליחה לספר הכל. בפירוט רב ככל האפשר. ובמקביל להליך המשפטי, היא המשיכה לשדר לסביבתה שהיא חזקה ולא פסקה לעבוד. בשלב הזה נכנסה לתמונה סוגיה נוספת שחשוב לה מאוד להעלות: היא פנתה ליחידה לטיפול בנפגעות תקיפה מינית באזור מגוריה - אחד מכ-100 מרכזים הפועלים ברחבי הארץ מטעם משרד הרווחה. אלא ששם גילתה מה שידוע לכל נפגע ונפגעת שפנו לטיפול: התורים במרכזים הללו ארוכים, מאוד. היא נכנסה לרשימת המתנה - ובינתיים פנתה לטיפול פרטי. רק כעבור חודשים, התקבלה לבסוף לטיפול מטעם המרכז. לעתים קרובות ההמתנה נמשכת הרבה מעבר לכך.
בפרקליטות החליטו להגיש כתב אישום, על בסיס הקביעה כי גוטליב לא היה "סתם" מבוגר שפגע בה, אלא אדם שבו הייתה תלויה, בדומה למורה או מדריך. על דוכן העדים מסרה אנה בפירוט רב את העדות הקשה. מה שלא סיפרה מעולם - לא לחברה, לא לקרובי המשפחה שלה ואפילו לא למטפלת המלווה אותה. "זו עדות ארוכה וקשה, השופטים לא מהססים לשאול הרבה שאלות וממש חוקרים", היא אומרת, "חוויתי פלאשבקים תוך כדי". אך היא התגברה על הקושי ומסרה עדות מפורטת מאוד.
"יש נפגעות שקורסות בשלב הזה, לא מצליחות לתאר את הדברים בצורה מיטבית", אומרת עו"ד סופי גרניט, שליוותה את אנה מטעם הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, "ואילו אנה הצליחה להעביר את השופטים דרך מסלול חייה". נפגעי ונפגעות עבירות מין זכאים לליווי מטעם הסיוע המשפטי, ובחודשים האחרונים הזכות הזאת אף הורחבה כבר בשלב הגשת התלונה במשטרה.
אנה היססה לפני שהחליטה להתראיין, אך הכריעה לבסוף שהיא מעוניינת בכך. "אני מנסה להפסיק להתבייש", היא אומרת, "מנסה להפסיק להאשים את עצמי שלא עצרתי את הפגיעה למרות שידעתי שזה לא בסדר. וחשוב לי להעלות את המודעות בשביל נפגעות אחרות - שידעו שזה לא קל, אבל אפשרי".
"שום עונש לא ישיב לאנה את הילדות שנגזלה ממנה, אך גזר הדין העניק הכרה, צדק וסגירת מעגל", מסכמת ֿעו"ד נג'וא סולימאן מפרקליטות מחוז חיפה, שניהלה את התיק מטעם התביעה, "לא רק אישה אמיצה ניצחה - גם הילדה בת ה-11, שאיש לא הגן עליה אז, קיבלה סוף-סוף את ההגנה וההכרה של המדינה".
"תיקון היסטורי ואנושי"
כאמור, מליאת הכנסת אישרה אמש סופית הצעת החוק המאריכה את תקופת ההתיישנות בעבירות מין שבוצעו בקטינים. בדברי ההסבר להצעה נכתב: "כדי למצות את הדין עם מי שפגע מינית בקטין ולאפשר לנפגע פרק זמן משמעותי לגבש החלטה להגיש תלונה נוכח הקשיים הרבים ולנקוט צעד זה כאשר הוא בשל לכך, מוצע אפוא להאריך את תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק".
לפי ההצעה, "בכל הנוגע לעבירות מין במשפחה או בידי אחראי על קטין, מוצע כי מניין תקופת ההתיישנות יחל בהגיע נפגע העבירה לגיל 34 במקום לגיל 28, כך שתקופת ההתיישנות תסתיים בהגיעו לגיל 49. בעבירות אינוס ומעשה מגונה שנעברו בקטין בידי מי שאינו בן משפחה או אחראי עליו, מוצע כי מניין תקופת ההתיישנות יחל בהגיע נפגע העבירה לגיל 33 במקום לגיל 23, כך שההתיישנות תסתיים בהגיעו לגיל 43 או 48, בהתאם לעבירה".
ח"כ אפרת רייטן (הדמוקרטים) מסרה כי "היו הרבה שותפים למאמץ הזה שנמשך כמה שנים. זהו חוק היסטורי ואנושי, שמסמל ומבטא את הביטוי המקראי 'צדק צדק תרדוף'. באנו להדגיש שלא רק המטרה צריכה להיות צודקת, אלא גם הדרך, והאמצעים חייבים להיות כשרים. זה היה מסע ארוך ואמיץ".
ח"כ אליהו רביבו (הליכוד) הוסיף: "תיקון החוק הזה הוא כל כך חשוב ומשמעותי שכאשר נחשפתי אליו היה לי ברור שאני הולך להוביל אותו בתהליך החקיקה".
פורסם לראשונה: 00:00, 30.06.26
