לפני שבועות אחדים יצא לאור באמריקה ספרם של מאגי הברמן וג'ונתן סואן "הפיכה משטרית" (REGIME CHANGE). הספר לא עוסק בהפיכה המשטרית שלנו ונוגע רק בכמה פרקים בהפיכה המשטרית שלא התרחשה באיראן. הוא מתאר את מה שקרה וקורה בקדנציה השנייה של טראמפ בבית הלבן. הכותבים, שניים מבכירי הכתבים של "ניו-יורק טיימס" בבית הלבן, דובבו עשרות אנשים בעמדות כוח, מטראמפ עצמו ועד עובדי משק באגף המגורים. מתברר שהמכונה הפוליטית שהקים טראמפ תוקפנית להפליא, אכזרית להפליא, ממוקדת להפליא ברצונו של אדם אחד, אבל גם דולפת להפליא, עד ציטוטים מלאים משיחות שניהל טראמפ עם הקרובים לו ביותר. השורה התחתונה: לא היה נשיא כזה באמריקה – גם לא טראמפ בקדנציה הראשונה שלו.
דונלד טראמפ
(צילום: Julia Demaree Nikhinson/AP)
אני לומד מהספר המון. קודם כל, איך קמה ונפלה המלחמה עם איראן מנקודת המבט של טראמפ, סגנו ואנס, שר החוץ רוביו, ראשת המטה סוזי ויילס ובכירי הממשל האחרים, כל אחד והגרסה הנפרדת שלו; שנית, מה כל אחד מהם חושב על נתניהו, מה הוא חושב על ישראל; שלישית, איך מתנהג טראמפ בחדרי חדרים, מה מוביל אותו, מה החוזקות שלו, מה החולשות; רביעית, עד כמה שברירית החוקה האמריקאית מול נשיא שאין לו גבולות.
אמריקה תתגבר: היא יכולה להרשות לעצמה. אבל אוי למדינות שהפוליטיקאים שלהן מסתכלים על מה שקורה באמריקה בעיני עגל, וממהרים להעתיק את כל שגיאותיה. ההפיכה המשטרית באמריקה מוטב לה שתישאר באמריקה.
טראמפ משווה את עצמו בספר לסטאלין, מאו, היטלר, נפוליאון. כדאי לראש ממשלה של מדינה קטנה לחשוב פעמיים לפני שהוא יוצא להרפתקה עם מי שאלה דמויות המופת שלו
על פי תמלילי הדיונים שמתפרסמים בספר, ישראל יצאה למבצע "עם כלביא" ביוני אשתקד בלי שקיבלה את תמיכתו המפורשת של טראמפ. נתניהו התחייב להזהיר את טראמפ מראש, וכך עשה. טראמפ הגיב באמירות סותרות – למתנגדים למבצע סיפר שהזהיר את נתניהו, "ביבי, אל תעשה זאת"; לתומכים במבצע אמר ההיפך. רוביו הקפיד לפרסם, ביום הראשון למבצע, הודעה שמכחישה כל מעורבות של ארצות הברית במבצע. החשש בבית הלבן היה מפגיעה איראנית בבסיס אמריקאי במפרץ. ההודעה נועדה להרגיע את האיראנים.
דעתו של טראמפ נקבעה רק למחרת, לאחר ש"פוקס ניוז", ערוץ הטלוויזיה שהוא צופה בו, דיווח בהתלהבות על חיסול צמרת המשטר האיראני ובכירי מדעני הגרעין. "טראמפ נמשך לניצחון", הסביר אחד מעוזריו, "שום דבר אחר לא שובה את ליבו". בהדרגה סיפח טראמפ את המבצע לעצמו. הוא הורה להפציץ את הכור בפורדו בפצצות חודרות עומק שסירב לתת לישראל. אחרי 12 יום הורה לנתניהו לעצור את המבצע.
"אל תיגע בכפתור"
לאחר מבצע הביפרים בלבנון, בספטמבר 2024, נתניהו הביא לטראמפ במתנה ביפר מוזהב. טראמפ שיחק במכשיר בתערובת של התפעלות ואימה. "אל תיגע בכפתור", צעק לאורח בחדר הסגלגל שהחזיק בביפר, "זה יתפוצץ". הוא צפה בסרטון שהציג אנשים שידיהם נקטעו בהרף עין. האפקט הרשים אותו. הדם הרתיע.
בתוך טראמפ, אומר הספר, מקננת חיבה בסיסית לישראל. "הוא בומר", הסביר למחברים אחד מעוזריו. כלומר, הוא שייך לשכבת גיל שהתמיכה בישראל היא חלק טבעי מהחינוך שלה. האנשים שסובבים אותו חושבים אחרת. נתניהו נתפס בעיניהם כנטל – הם לא אהבו את ההשפעה שלו על טראמפ וחששו שתוביל אותו למלחמה שתסתיים בהכרח בקטסטרופה כלכלית ופוליטית. לאחר שההבטחות לקריסת משטר מהירה באיראן עלו בתוהו, הם שמחו להטיל את האשמה על נתניהו: זה מה שתומכי המפלגה רצו לשמוע.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזיטראמפ מתואר בספר בכפל פנים. פן אחד מתאר אותו כאישיות על גבול ההפרעה, אדם שלא מסוגל לשלוט בפיו, לא מסוגל לנהל סדר יום, חי בתוך בועה שמונעת ממנו להתמודד עם המציאות, קשוב רק לאינסטינקטים שלו, עסוק בעצמו ובטוח בעצמו, בור, הפכפך וכושל ביחסים שלו עם ראשי מעצמות. הפן השני מתאר אותו כשליט סמכותי שבנה מנגנון פוליטי רב-עוצמה, נקמני, גחמני, נשען על תרבות העדר של הרשת החברתית, מצפצף על החוקה, החוק וכללי המשחק, והשיג שליטה חסרת תקדים בממשל, במפלגה, בבתי הקונגרס ובבית המשפט העליון. העולם פוחד ממנו; חברי הקונגרס פוחדים ממנו. איך זה מתיישב יחד? זה מתיישב כאשר נזכרים בשליטים דומים. במהלך הקריאה צצה מעצמה הדמות שמשחק צ'ארלי צ'אפלין ב"דיקטטור הגדול", בריקוד המופלא שלו עם הבלון שעליו מפת העולם.
בשיחה שקיים עם הכותבים הוא השווה את עצמו לסטאלין, מאו, היטלר, נפוליאון. הוא גדול מהם, חזק מהם. הלקח לראש ממשלה של מדינה קטנה: חשוב פעמיים לפני שאתה לוקח איתך להרפתקה נשיא אמריקאי שאלה דמויות המופת שלו: מעבר לדלת אורבת החמיצות.
