יש חוקים שאפשר להתווכח עליהם, יש חוקים שאפשר לתקן ויש חוקים שעצם העיתוי שלהם הוא הטעות הגדולה ביותר. כזה הוא בעיניי "חוק יסוד לימוד התורה" שמקודם דווקא בזמן שבו אלפי לוחמים ואנשי מילואים נמצאים שוב ושוב בחזית, ומשפחות שלמות נושאות על גבן את מחיר המלחמה.
(צילום: יאיר שגיא, ראובן קסטרו, עמית שאבי, AFP, אלכס קולומויסקי, יואב דודקביץ', AP, שאטרסטוק)
כדי שלא תהיה אי-הבנה, אין דבר יקר יותר לעם ישראל מהתורה, התורה היא השורש של קיומנו, הזהות שלנו והסיבה שבגללה שבנו לארץ הזאת אחרי אלפיים שנות גלות. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית והיהדות שלה לא תהיה שלמה בלי התורה. אין לי שום ויכוח על מקומה של התורה בחיינו, להיפך.
אבל דווקא משום שאני מאמין כל כך בערכה של התורה, אני מתקשה לקבל חוק שמשתמש בשמה כדי לטשטש את ההבדל בין מי שנושא בנטל ההגנה על העם לבין מי שאינו עושה זאת. אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה, מאות אלפי אנשי מילואים עזבו שוב ושוב את בתיהם, את ילדיהם, את עבודתם ואת עסקיהם. יש מי שנפצעו, יש מי שלא שבו, ויש משפחות שלמות שנושאות את המחיר מדי יום. במציאות הזאת, המסר שהמדינה אינה מבחינה בין מי שמגן עליה בפועל לבין מי שאינו שותף לנטל, הוא מסר שגוי ומסוכן.
אני כותב את הדברים האלה לא מתוך כעס על הציבור החרדי ובטח שלא שנאה חלילה, יש לי הערכה עמוקה ללומדי תורה, ואני מאמין באמת ובתמים שלימוד התורה הוא אחד ממקורות הכוח של עם ישראל, אבל אהבת התורה לא יכולה לבוא על חשבון האחריות המשותפת לקיומו הפיזי של העם.
מי שנושא על כתפיו גם את ספר התורה וגם את האלונקה זה המופת היהודי האמיתי, זו הסינתזה של הספר והסייף, של רוח ומעשה, של אמונה ואחריות
אילו היו מביאים לכנסת חוק יסוד לימוד תורה אחר - הייתי הראשון לתמוך בו. חוק שהיה קובע שהתורה היא נכס היסוד של מדינת ישראל, שהמדינה מחויבת לחזק את לימוד התורה, לעודד כל ילד יהודי להכיר את מורשתו, להשקיע בעולם הישיבות, במכינות, בבתי המדרש ובחינוך היהודי, חוק שהיה מצהיר כי לימוד התורה הוא ערך לאומי עליון.
אבל באותה נשימה, חוק שהיה קובע שהאידיאל השלם של מדינת ישראל הוא מי שמשלב תורה עם אחריות, מי שיושב בבית המדרש, וכשעם ישראל נקרא לדגל גם מתייצב להגן עליו. מי שנושא על כתפיו גם את ספר התורה וגם את האלונקה זה המופת היהודי האמיתי, זו הסינתזה של הספר והסייף, של רוח ומעשה, של אמונה ואחריות.
זו הייתה דרכו של יהושע בן נון, זו הייתה דרכו של דוד המלך, זו הייתה דרכם של דורות של לוחמי ישראל כדרור וינברג, רועי קליין והרב סעדיה דרעי, וגם של רבים מגדולי התורה בדורות האחרונים, שראו בהגנה על עם ישראל מצווה קדושה ולא סתירה ללימוד התורה. התורה מעולם לא נועדה להיות תחליף לאחריות הלאומית. היא נועדה להעניק לה כיוון, ערך ומשמעות.
דוידי בן ציוןדווקא עכשיו, כשהחברה הישראלית מתוחה וכואבת, אסור לנו להפוך את התורה לכלי במאבק פוליטי. התורה גדולה מכל קואליציה, מכל ממשלה ומכל מערכת בחירות ואסור ששמה ישמש להצדקת מציאות שבה מי שמוסר מאות ימי מילואים ומסכן את חייו - נתפס כשווה למי שאינו נושא כלל בנטל.
אם הכנסת רוצה באמת לחוקק חוק יסוד לימוד תורה זה החוק שראוי להעביר: חוק שמרומם את התורה, אבל גם מרומם את האחריות הלאומית, חוק שמלמד את הדור הצעיר שהאידיאל היהודי השלם אינו לבחור בין בית המדרש לשדה הקרב, אלא לדעת לשאת את שניהם יחד כי התורה לא פוטרת אותנו מן האחריות לעם ישראל אלא מחייבת אותנו אליה.
