אין עדיין שלום אזורי, אבל נדמה שדווקא סגירת מצרי הורמוז מחזירה לחיים את "מסדרון השלום" - רעיון שהעלה נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן במהלך פסגת ה-G-20 בהודו, בספטמבר 2023. שבועות בודדים לאחר מכן, חמאס יצא לטבח ה-7 באוקטובר. הרבה רעיונות - כמו המסדרון, כמו נורמליזציה עם סעודיה - ירדו מהשולחן. אבל באופן פרדוקסלי משהו, הרעיון חוזר לסדר היום. אולי, רק אולי, יכול לצאת משהו טוב מסגירת המצר.
היוזמה של ביידן התקבלה באותם ימים בברכה. הוא לא שלף את הרעיון מהשרוול. מדובר ביוזמה עם משמעויות אסטרטגיות אדירות. המסדרון קושר את הודו, את מדינות המפרץ, את ירדן ואת ישראל לפרויקט אדיר ממדים שיוצר ברית אזורית. יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמן, הודיע על השקעה של 20 מיליארד דולר במסדרון. לאחר ימים בודדים הלך צעד קדימה והודיע שהנורמליזציה עם ישראל מתקרבת, משום שהא בהא תליא. גם נתניהו, בצדק, אמר אז שמדובר ב"חלום שהופך למציאות". עם גיבוי של האיחוד האירופי, האינטרס האמריקאי, והשלום הדופק בדלת בין ישראל לסעודיה - היה נדמה שהחזון עומד לקרום עור וגידים. אלא שלחמאס היו תוכניות אחרות.
רג'פ טאיפ ארדואן
(צילום: Khalil Hamra/AP)
העניין הוא שטורקיה נכנסה לתמונה. היא לא רוצה מסדרון שייצור שיתוף פעולה של מדינות האזור עם ישראל. ולכן, ב-10 ביוני האחרון נחתם הסכם בין סעודיה לטורקיה לחידוש רכבת החיג'אז העות'ומאנית, שתמשיך מסוריה לטורקיה, ומשם יימשך המסדרון לאירופה. וכך, בעצם, יתבטל הצורך במסדרון השלום. מדובר במאבק על הגמוניה אזורית, ושר המסחר הטורקי, עומר בולאט, אמר ש"המטרה היא פגיעה בהשפעה האזורית של ישראל". זה קצת ריב על עור הדוב לפני שמישהו צד אותו. אבל זה ריב שאסור להזניח אותו. משום שמדובר בפרויקט אדיר, ככל הנראה הפרויקט האסטרטגי והכלכלי החשוב ביותר לעשור הקרוב - שישראל חייבת להיות חלק ממנו.
כדאי לשים לב שמזכר ההבנות שנחתם בניו דלהי בפסגת ה-G-20 כולל מפה של המסדרון. במסלול המזרח תיכוני, הוא מתחיל בשלוש נקודות לאורך המפרץ, מגיע לעמאן שבירדן, ומשם לנמל חיפה. אבל מכיוון ששום דבר לא סגור, טורקיה מתערבת. ואסור לזלזל בה. ארדואן הוא הבן יקיר של טראמפ. הוא לא מפסיק לשבח אותו ולהלל אותו. הוא גם מבטיח לו מתנות. ויש חשש שלא מדובר רק באף-35, שזו צרה צרורה מבחינת ישראל, אלא גם מתנה אסטרטגית – המסדרון. צריך לקוות ולהתפלל שזה לא יקרה, משום שזו תהיה מכה אחת יותר מדי. אנשי ארגון אקופיס, המקדם פרויקטים לשלום סביבתי, טוענים שאין צורך לבחור בין המסלול הטורקי למסלול הישראלי. אפשר להקים את שניהם.
נכון שהיום, בפסגה באנקרה, מנהיגי אירופה יפזזו ויכרכרו מסביב לארדואן. אבל הם חוששים ממנו. הם לא רוצים שהוא ישלוט במסדרון, הם סומכים, הפלא ופלא, דווקא על ישראל
הישועה, באופן מוזר, יכולה להגיע דווקא מכיוון האיחוד האירופי. נכון שהיום, בפסגה באנקרה, מנהיגי אירופה יפזזו ויכרכרו מסביב לארדואן. אבל הם חוששים ממנו. הם לא רוצים שהוא ישלוט במסדרון, הם סומכים, הפלא ופלא, דווקא על ישראל. מה גם, שמבחינת האירופים מדובר בהזדמנות לכלול את הפלסטינים. הרי מדובר בהשקעה של עשרות מיליארדים, שתצריך כוח אדם ושיתופי פעולה, גם של הרשות הפלסטינית. בעניין הזה, לשם שינוי, לפלסטינים, לישראל ולאירופים יש אינטרס משותף.
מכיוון שמדובר במסדרון אסטרטגי, שאמור להעביר אנרגיה, סחורות ודאטה, הוא יכול להתאפשר רק בתנאים של נורמליזציה. בינתיים מדובר רק בתכנונים, במזכר הבנה ובפעילות דיפלומטית בנוגע למסלול. אין עדיין עבודות בשטח. אבל כדי לחזור למזכר ההבנות שכבר נחתם, יש צורך בנורמליזציה עם סעודיה. וזה אומר, חזון למדינה פלסטינית. רק חזון. לא מדינה.
שרת התחבורה מירי רגב שלחה לאחרונה מכתב לראש הממשלה, שבו היא מזהירה מכך שההסכם של ארה"ב עם איראן עלול להביא הפסד אסטרטגי לישראל, משום שהוא עלול בעקיפין לגרום לכך שתישאר מחוץ לנתיבי הסחר העולמיים. זו אזהרה נכונה. אלא שרגב יכולה להפנות את הטענות רק לממשלה שבה היא יושבת. גם חודשים לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר הייתה נכונות סעודית לנורמליזציה, תמורת אמירה בנושא הפלסטיני. זו הייתה יכולה להיות אמירה בלבד לצורך רווח אסטרטגי אדיר. אבל הממשלה אפילו לא דנה בעניין.
כדאי לדעת שגם ללא כותרות, מתקיימים בחודשים האחרונים דיונים בין הממשל האמריקאי, מדינות אירופיות, האיחוד האירופי ומדינות ערביות. משום שהמסדרון אמור לחסוך 40% מדמי ההובלה שמשלמת אירופה היום, על מוצרים מהמזרח. כך שיש אינטרס אמיתי בהקמת המסדרון. אלא שישראל לא בתמונה. וזה קורה, משום שלישראל אין מדיניות חוץ. יש לה רק מדיניות פנים. הממשלה הנוכחית, שצועדת במסלול של בן גביר וסמוטריץ', עלולה להפסיד את הפרויקט האסטרטגי החשוב ביותר של העשור הקרוב. אלא אם כן תקום כאן ממשלה ציונית, שהאינטרס הלאומי יהיה חשוב לה קצת יותר מהקמת עוד מאחזים.
