פעם, מי זוכר, הייתה בישראל חלוקה בין "ימין" ל"שמאל". הימין תמך בהקמת עוד ועוד התנחלויות, ביד קשה, חלקו גם בסיפוח של שטחי יהודה ושומרון. השמאל האמין ביוזמות שלום, בהקפאת הבנייה בשטחים, ב"כסף לשכונות ולא להתנחלויות", בהגנה על זכויות בסיסיות של פלסטינים. היה ביניהם ויכוח ענייני.
הוויכוח ההוא ירד כמעט לחלוטין מסדר היום הציבורי. הרי גם עצם החלוקה בין "שמאל" ל"ימין", מימים ימימה, הייתה משובשת משהו. וכי מי שתומך במדינה יהודית ודמוקרטית הוא "שמאל" ומי שתומך במדינה אחת גדולה, מהים עד הירדן, עם או בלי זכויות לפלסטינים, הוא "ימין"? גם בימין וגם בשמאל היו, ועדיין יש, קצוות. בימין - של כהניסטים וחוליגנים, שהולכים ומתחזקים, עם אידיאולוגיה בריונית וגזענית. ובשמאל - אנטי-ציונים שמתנגדים לקיומה של מדינה יהודית, שיחד עם שונאי ישראל בעולם מדקלמים את השקרים על היותה של ישראל מדינת אפרטהייד, פושעת, גזענית וקולוניאליסטית. מיותר לציין שהראשונים מנצחים בישראל. הם הופכים את יהודה ושומרון למזרח הפרוע, עם השתוללות ללא הפסקה. האחרונים מגבירים את כוחם בעולם.
בנימין נתניהו
(צילום: אלכס קולומויסקי)
אלא שאנחנו לא שם. הוויכוח הישן חשוב. דא עקא, שהוא מתנהל בשוליים. ומכיוון שלמעט הפסקה קצרה, כבר למעלה מעשור שולטת בישראל כמעט באופן בלעדי ממשלת "ימין על מלא", הוויכוח שינה את פניו. בימים הטרופים הללו להיות ימין זה בעיקר להעביר תקציבי עתק לחרדים, לוותר על לימודי ליבה, להעניק פטור ממעצר לעריקים, להפוך את המשתמטים לגיבורים, להעדיף את האנטי-ציונים, לצפצף על אזהרות הרמטכ"ל מהפגיעה בצבא. גם החרדים של שנות השבעים והשמונים הציגו דרישות וגם זכו להטבות. אבל הם היו הרבה יותר צנועים ומתונים. זה השתנה. החרדים היום הם הרבה יותר לאומניים. הם מעודדים שליחת אחרים למלחמה שהם לא ישתתפו בה.
כך שצריך לשאול: מה בדיוק "ימין-על-מלא" בגוש ההשתמטות של היום? פגיעה במשרתים היא ימין? תקציבי עתק לעריקים הם ימין? הפקרה מוחלטת של הצפון והדרום לפשיעה ולפרוטקשן היא ימין? השתוללות חוליגנים בשטחים, שמשום מה כמעט אף פעם לא נעצרים, היא ימין? התבטאויות על "בגידה מבפנים", שיוצרות שסע שמחליש את ישראל, שפוגעות בצמרת גופי הביטחון, שמחזקות את התיאוריות של שונאי ישראל על כך שזה לא החמאס אלא ישראל – הן ימין? עד כדי כך השתגענו? מהיכן, לעזאזל, יש למחלישי ישראל הללו חוצפה לקרוא לעצמם "ימין"?
סהדי במרומים שבעשורים האחרונים אני נאבק, בכוחותיי הדלים, בשמאל האנטי-ציוני. אבל אני לא יכול להתעלם מהעובדה שאף פעם, אבל אף פעם, לא היו לאויבי ישראל סייענים כל כך מוצלחים כמו חברים בולטים בקואליציית ההשתמטות הנוכחית
סהדי במרומים שבעשורים האחרונים אני נאבק, בכוחותיי הדלים, בשמאל האנטי-ציוני. אבל אני לא יכול להתעלם מהעובדה שאף פעם, אבל אף פעם, לא היו לאויבי ישראל סייענים כל כך מוצלחים כמו חברים בולטים בקואליציית ההשתמטות הנוכחית. שונאי ישראל, מבחוץ, אומרים עלינו שאנחנו גזענים ופשיסטים. וחברי כנסת מהליכוד אומרים: אנחנו בצד של בן גביר, וכהנא היה צריך לקבל פרס ישראל. מלאכתם של שונאי ישראל נעשית על ידי טיפשים מישראל. וכדי לחזק אותם עוד יותר, אז בכירים מקואליציית ההשתמטות מטפחים את ההבל של "אין חפים מפשע בעזה". הרי התועלת היחידה באמירה הזאת היא לשונאי ישראל. היא פוגעת במדינה. היא מופיעה בכל מאמר שני נגד זכות הקיום של ישראל. אז מה בדיוק ימני בפגיעה הזאת בישראל?
והשבוע, בדיוק השבוע, הכאילו-ימין שובר את כל השיאים. זה שבוע של ביזה חוקתית. שבוע של ביזה תקציבית. שבוע שבו זה לא מספיק לחרדים האנטי-ציונים מה שהם קיבלו עד עכשיו. לפי שורת החוקים שאמורה לעבור השבוע הם אמורים לקבל הרבה יותר. הם האליטה החדשה. רק זכויות. אין חובות. רוב מוחלט בציבור מתנגד כמעט לכל יוזמה חקיקתית במכירת החיסול של השבוע הנוכחי, שהוא כנראה השבוע הביזיוני ביותר בתולדות הכנסת. אז נשאל שוב: מה בדיוק ימני בשוד התקציבי והחקיקתי הזה, שבו מיעוט רומס את הרוב? וכאשר בג"ץ יפסול, והוא חייב לפסול, את השוד ההיסטורי הזה, אז שופרות הכאילו-ימין יצווחו: דיפ סטייט.
סהדי במרומים שגם נגד האקטיביזם של בג"ץ יצאתי שוב ושוב. זה היה בעיקר כאשר שופטי בג"ץ כפו עמדות של מיעוט על הרוב. אבל עכשיו, יסלחו לי השופרות, אנחנו זקוקים לבג"ץ כדי שיציל אותנו מציפורני המיעוט הדורסני, עם רוב בכנסת, שעסוק בביזה תקציבית וחוקתית של הרוב. הדיפ סטייט יכול להיות בעיה. אבל במצב שנוצר, צריך להודות, הדיפ סטייט הוא חבל הצלה.
ישראל זקוקה לימין ממלכתי. ימין שמסוגל להגן על ישראל. ימין שמעודד שירות ולא השתמטות. ימין שמקדם רפורמה חוקתית בהסכמה, ולא בדורסנות. ימין שמחזק את החוסן הלאומי ולא מחליש אותו. יש ימין כזה. אין לו זכר בקואליציית ההשתמטות שחומסת את מדינת ישראל.
