בכל תקופת בחירות בעבר שבה נתניהו היה מועמד לראשות הממשלה, ידעו הוא ומעריציו לנפנף בשני טיקטים מרכזיים: האחד - שנתניהו הוא-הוא "מר ביטחון". הוא יודע איך להילחם בטרור, הוא יודע כיצד לפעול מול איראן. הטיקט השני של ביבי "רמה מעל כולם" נתניהו, היה כמובן היחסים עם ארה"ב, ובשנים האחרונות בעיקר מול הנשיא דונלד טראמפ. והנה, שני הטיקטים המרכזיים של נתניהו קורסים כמה חודשים לפני הבחירות.
"מר ביטחון" לעולם יישא את אות הקין של מי שהוביל את מדינת ישראל לכישלון הצבאי הגדול ביותר בתולדותיה, לאסון 7 באוקטובר. הוא זה שמימן את חמאס במו ידיו ובהחלטותיו המדיניות, הוא שהוביל מדיניות שראתה בחמאס נכס - לא פחות, הוא שאיפשר לחבר יועציו לייעץ לקטאר, המדינה שהיא הפטרונית המרכזית של האחים המוסלמים וחמאס, הוא זה שהתעלם מאזהרות חוזרות ונשנות של ראשי מערכת הביטחון, שההפיכה המשטרית והשבר שיצרה בדעת הקהל בישראל יגרמו בסופו של דבר לאויבי ישראל לצאת למלחמה נגדנו.
רה"מ נתניהו
(צילום: REUTERS/Ronen Zvulun)
הכישלון לא נעצר שם - למרות מלחמה שנמשכת יותר משנתיים ותשעה חודשים בעזה, ישראל לא הצליחה להכריע את חמאס. להפך, הארגון לא רק ששרד את המלחמה הקשה אלא שהוא גם ממשיך לשלוט ברצועה ביד רמה, וגם כאן מדובר בכישלון מדיני חרוץ, הרבה יותר מצבאי. נתניהו וממשלתו לא ידעו, ואפילו סירבו, לתרגם הישגים צבאיים במלחמה הכי ארוכה בתולדות ישראל, להישגים מדיניים. תושבי עזה נתונים לחסדי הארגון והוא הולך ומתעצם צבאית ומכין עצמו לקראת הסבב הבא של המלחמה. מעריציו של ביבי יכולים עדיין לנפנף מדי פעם בחיסולו של איש נוח'בה כזה או אחר, אלא שבפועל המציאות מול עזה היא תוצר של פוליטיקה מקומית זולה. פעם אחר פעם העדיף נתניהו לשמר את חמאס בשלטון על פני האפשרות של הכנסת כוחות ערביים ופלסטיניים מתונים (כפי שחשף רק בסוף השבוע נדב איל בהקשר של יוזמה סעודית לנורמליזציה מול ישראל), רק בגלל החשש לשלום הקואליציה.
גם בחזיתות האחרות המצב לא שונה בהרבה. חיזבאללה בונה את עצמו מחדש בלבנון, כמעט באין מפריע, על אף היוזמה המדינית מול לבנון שלכאורה מביאה שינוי, אלא שמדובר בשינוי תיאורטי בלבד, לא מעבר. ואיראן? אפשר להודות בשלב הזה שאנו נתונים לקפריזות של הנשיא טראמפ, שאם ירצה המלחמה תיעצר בכל רגע שיהיה לו נוח, ואם לא, המלחמה תימשך, אך ללא הפלת המשטר ובלי שהאורניום המועשר ייצא מתחומי איראן. אולי ידולל, גם זה בספק.
נשיא המדינה לשעבר ראובן ריבלין, איש ליכוד רק נזכיר, אמר בעבר שיש שלושה נדבכים קריטיים לעתידה של מדינת ישראל: 1. היחסים מול ארה"ב. 2. היחסים מול ארה"ב. 3. היחסים מול ארה"ב
וכאן בעצם אנו מגיעים לכישלון השני המשמעותי - מול ארה"ב ודעת הקהל האמריקאית. נשיא המדינה לשעבר ראובן ריבלין, איש ליכוד רק נזכיר, אמר בעבר שיש שלושה נדבכים קריטיים לעתידה של מדינת ישראל: 1. היחסים מול ארה"ב. 2. היחסים מול ארה"ב. 3. היחסים מול ארה"ב. והנה גם את הנדבך החשוב ביותר עבור מדינת ישראל במישור המדיני והביטחוני, נתניהו הצליח להרוס ולחרב. יועציו של טראמפ מתעבים את נתניהו ומקדמים מהלכים סופר-משמעותיים באזור מבלי להתייעץ עם ישראל. גרוע מכך - מה שמתחולל בדעת הקהל האמריקאית בימים אלה, במפלגה הדמוקרטית בוודאי אך למרבה הצער גם ברפובליקנית, זה כישלון שייקח שנים על שנים, אם לא דורות, לתקן.
הציבור האמריקאי, שהיה עד לפני כמה שנים בודדות בלבד פרו-ישראלי ברובו, הפך להיות עוין לישראל, בוודאי לממשלת נתניהו. ישראל עשתה כל טעות אפשרית ביחסים מול הממשל, אך בעיקר מול דעת הקהל. המועמדים השונים לקונגרס מטעם שתי המפלגות הפכו לא סתם לקולות ביקורתיים כלפי ישראל, אלא לעוינים ברמות שלא ידענו בעבר. ראש עיריית ניו-יורק, ממדאני, הוא רק דוגמה אחת למה שמתרחש בימים אלה בארצות-הברית. כל מי שיש לו קשר כזה או אחר לארצות-הברית, לכלכלה, לפוליטיקה, לתקשורת, יודע שמדובר בנזק חסר תקדים שלא ברור איך נצא ממנו בשנים הקרובות, גם לאחר הבחירות ב-27 באוקטובר.
מספיק לשמוע את סגן נשיא ארה"ב, את הדוברים בפודקאסטים הכי פופולריים בארה"ב, את הצעירים בקמפוסים, כדי להבין לאן נושבות הרוחות ולאיזה בור עמוק הכניסו אותנו נתניהו, בן גביר, סמוטריץ' ושאר מיני תכשיטים. ישראל מואשמת בכל פינה, בכל מקום, בביצוע ג'נוסייד - רצח עם, ושום הסברה ישראלית שלא קיימת גם כך, לא מצליחה לגרד במשהו את הנרטיב הזה.
אז איך יכולים כעת אנשיו של נתניהו להסתיר את עוצמת הכישלונות? פשוט - ב"אסטרטגיית נתן אשל". כלומר לחרחר שנאה. ראשית, נגד הערבים. סרטוני תעמולה עלובים במיוחד בשקל תשעים, מבית היוצר של היועץ של קטאר, יונתן אוריך, מאיימים עלינו שוב ושוב במנסור עבאס, אחד האנשים האמיצים ביותר בפוליטיקה הערבית המקומית שמדבר על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וטוען שהערבים צריכים לעשות שירות לאומי. זה בזמן שביבי נותן מענקים ופטורים למפלגות חרדיות שרק מחפשות לחמוק מכל שירות לאומי או צבאי. שנית, שנאה נגד התקשורת, בג"ץ, היועמ"שית, הרמטכ"ל, האשכנזים, הקיבוצניקים, "ההגמוניה הישנה" ומי לא.
בהיעדר הישגים ובהינתן שיש רק כישלונות באמתחתו של נתניהו, מה שנותר מקמפיין הבחירות של הליכוד בימים אלה, זה רק לשנוא.
פורסם לראשונה: 00:00, 19.07.26
