קצת התבלבלנו. ישראל היא לא קטאר. היא לא קנתה מטוס מפואר בשווי 400 מיליון דולר לנשיא ארה"ב. מבחינת ישראל, ולא רק ישראל, מדובר בעניין שהוא "לא יעלה על הדעת". שחיתות בצהרי היום. אבל זה אפשרי בין קטאר לדמוקרטיה הגדולה והחשובה בעולם. ישראל היא לא קטאר. היא לא השקיעה מאות מיליארדים בספורט, בתרבות, באקדמיה ובפוליטיקה, במדינות המערב ובתוכן ארה"ב. ישראל היא לא קטאר. היא לא שילמה, וגם לא יכולה לשלם, 623 מיליון דולר לסטיב וויטקוף, כדי להציל פרויקט נדל"ני שלו.
ולא שאין צורך במבצע השפעה בארה"ב. בוודאי שיש צורך. מצבנו מעולם לא היה גרוע יותר. אבל כאשר ראש הממשלה נותן הוראה לצאת למבצע כזה, הוא היה אמור לדעת מה עובד ומה לא עובד. הרי הוא המומחה הגדול ביותר לארה"ב. שפתם היא שפתו. חינוכם הוא חינוכו. ונדמה שעכשיו יש צורך בסכום כפול ומשולש מהסכום שהושקע במבצע ההשפעה כדי לתקן את נזקיו.
דונלד טראמפ בנימין נתניהו
(צילום: lev radin/shutterstock, REUTERS/Nathan Howard, KAWANT HAJU/AFP, shutterstock)
זה עצוב משום שקטאר, מדינה מושחתת ומשחיתה, מדינה שהיא המוקד לתעמולה לא רק אנטי-ישראלית אלא גם אנטי-אמריקאית ואנטי-מערבית, מדינה שמפיצה את אידיאולגיית האחים המוסלמים החשוכה, האימפריאליסטית והמסוכנת – היא זו שזוכה למעמד מיוחד בארה"ב. ג'יי-די ואנס, סגן הנשיא, לא מסוגל לפלוט משפט אחד נגדה. אבל נגד ישראל – הוא מלא כרימון. ונדמה שיש צורך בכישרון אסטרטגי נדיר מסוגו כדי להגיע להיפוך הזה. קטאר למעלה וישראל למטה.
לפי מה שפורסם עד כה, ישראל השקיעה כ-50 מיליון דולר במבצע השפעה, שעיקרו שיגור מסרים על ידי חברה בבעלות בראד פרסקייל, יועץ אסטרטגי שעבד בעבר עבור נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ. כל מה שנאמר במסרים נגד ההסכם עם איראן, נגד הכניעה – נכון ומדויק. אבל הדרך להפצת המסרים הייתה כל כך שלומיאלית, כל כך שקופה, כך שהפרשנות המיידית והכמעט מתבקשת היא שישראל יצאה לקמפיין נגד טראמפ ו-ואנס. זה הדבר האחרון שישראל הייתה זקוקה לו בימים טרופים אלה, כאשר ממילא דעת הקהל בארה"ב מאשימה אותה בחרחור מלחמה.
מה כן? ראשית, עם התנהלות קצת יותר חכמה ישראל לא הייתה מגיעה לשפל המדיני שבו היא נמצאת בדעת הקהל בארה"ב. שנית, אם כבר "מבצע השפעה", אז בדיוק בכיוון ההפוך מזה שהתקבע בדעת הקהל. ישראל הייתה צריכה להבהיר שלפני כל דבר אחר – המאבק באיראן הוא אינטרס אמריקאי. איראן קשורה לציר הסיני-איראני. היא רוצה הגמוניה אנטי-אמריקנית ואנטי-מערבית בכל רחבי המזרח התיכון. היא מממנת את רשת הטרור הגדולה ביותר בעולם, שמשתרעת באופן גלוי מעיראק דרך המיליציות הפרו-שיעיות; המשך בלבנון באמצעות החיזבאללה; בקרב הפלסטינים באמצעות חמאס והג'יהאד האיסלאמי; וכמובן בים סוף באמצעות החות'ים בתימן. לאיראן יש גם תאי טרור שכבר נחשפו במוקדים רבים במערב, בנוסף לרשת השפעה של גופים וארגונים בתוככי המערב שזוכים למימון ישיר או עקיף של טהרן.
המפלצת האיראנית לא מאיימת רק על מדינות המפרץ וישראל, ולא רק שולטת במצרי הורמוז ובאב אל מנדב – היא מאיימת באופן ישיר ועקיף על אינספור אינטרסים אמריקאיים, כלכליים ואסטרטגיים
המפלצת האיראנית לא מאיימת רק על מדינות המפרץ וישראל, ולא רק שולטת במצרי הורמוז ובאב אל מנדב – היא מאיימת באופן ישיר ועקיף על אינספור אינטרסים אמריקאיים, כלכליים ואסטרטגיים. הצווחות הקבועות – "מוות לאמריקה" – הן לא רק טירוף. הן עיקר האידיאולוגיה. אלה עובדות. לא הטעיה ולא תעמולה. והעובדה שרוב האמריקאים לא יודעים את זה היא עוד כישלון אסטרטגי של ישראל.
ומה עשתה ישראל? באמצעות חברת ההשפעה שעלתה לה הון תועפות היא הפיצה את המסר "יכולת להיות הנשיא הגדול מכולם - אבל נכשלת". נו, באמת. יורשה לי לספר שלפני כל מפגש או הרצאה בארה"ב, בקמפוסים או בקהילות יהודיות, אני שומע כבר שנים את אותה בקשה-אזהרה: "נא לא לעסוק בפוליטיקה פנימית בארה"ב. לא בעד ולא נגד טראמפ. לא בעד ולא נגד הדמוקרטים. זה בדיוק הדבר שרק יפגע במסר שאתה רוצה להעביר". והמסר הפרו-ישראלי הוא bipartisan, כלומר, דו-מפלגתי ונייטרלי בהקשר הפוליטי בארה"ב. כבר למעלה מעשור, בעיקר מאז נאום 2015 של נתניהו בקונגרס, שהיה כל כולו התרסה כושלת נגד הנשיא דאז ברק אובמה – ישראל נמצאת במסלול של איבוד תמיכה.
הסברה היא עניין חשוב. גם מבצע השפעה. אבל יש דבר הרבה יותר חשוב: מדיניות. וכאשר המדיניות הישראלית היא סדרה של כישלונות – החל מזניחת הדמוקרטים, המשך בבעיטה ביוזמה להשגת נורמליזציה עם סעודיה, ועד אינסוף הצהרות פושעות במהלך המלחמה בחמאס, הקמת אינספור מאחזים ומתן גיבוי לפורעים בפלסטינים – אז מה לנו כי נלין על איבוד התמיכה? אין בעיה של הסברה. יש בעיה של מדיניות. ומבצע ההשפעה הכושל הוא עוד דלק למדורת איבוד התמיכה.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.07.26
