"אני לא צריך שביבי יגיד לי מה קורה באיראן. הוא אומר לי את זה כי הוא רוצה שאשאר מעורב", אמר טראמפ שעות בודדות לפני שהחלה הפגישה. אלא שיש בעיה. זו בדיוק הסיבה שנתניהו הגיע לבית הלבן – כדי לספק לטראמפ מודיעין שאולי אין לו. אבל טראמפ לא רוצה לשמוע. ההדלפות עצמן, על המידע המודיעיני שיעביר נתניהו לטראמפ הן הדבר האחרון שישראל זקוקה לו. משום שזו בדיוק הנוסחה שיוצרת את התחושה שנתניהו דוחף את טראמפ להמשך הלחימה. הרי מאשימים את נתניהו שבפגישה הקודמת, ב-11 בפברואר, הוא זה ששכנע את טראמפ לצאת ללחימה. אינספור מאמרים וקריקטורות הציגו את נתניהו כמי ששולט בטראמפ. זה לא היה מדויק. הרי טראמפ הכריז על היציאה שלו לעזרת העם האיראני בעקבות ההפגנות, כבר בחודש ינואר. נתניהו הגיע אז בעיקר כדי לתאם. לא כדי לשכנע.
ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בבית הלבן
(צילום: מעיין טואף/ לע״מ)
אלא שהתוצאות העגומות של הלחימה מובילות למציאת אשם. במקום להיות שותף, הפך נתניהו לאשם. והדברים שאמר טראמפ לפוקס ניוז, זמן קצר לפני הפגישה, ממשיכים את אותו קו. זה לא הוגן. יש מספיק טענות נכונות נגד נתניהו, לא הטענה הזאת. אבל במקום להוריד את הלהבות נגד ישראל, ההדלפות של לשכת נתניהו רק חיזקו את הטענות נגד ישראל. כבר הרבה זמן שמשהו השתבש בהתנהלות האסטרטגית של לשכת ראש הממשלה. אתמול קיבלנו עוד הוכחה.
באופן מוזר משהו, המטרה של נתניהו הייתה לשכנע את טראמפ לממש את המטרות שהוא עצמו הציב כדי להצדיק את המלחמה: הוצאת האורניום, חיסול הפרויקט הגרעיני, הגבלת ייצור הטילים, הפסקת הסיוע לשלוחות הטרור. לא רק שאף מטרה לא הושגה, אלא שנוצרה בעיה חדשה – איראן חסמה את מצר הורמוז. וראו זה פלא, כל המשא ומתן שמתנהל בימים הללו, בין עומאן לאיראן, עוסק בהסדרי המעבר בהורמוז, כל ויתור אמריקאי גורם להקשחה נוספת של העמדה האיראנית. הרי לא עברו שעות בודדות מאז הוכרז על ההסכמה המבישה החדשה, "שקט תמורת שקט", וערוץ טלוויזיה איראני פרסם תשדיר הדרכה לרצח מלניה טראמפ.
פייסנות כלפי איראן אומרת שליטה איראנית בתימן, בלבנון, בעיראק, ובארגוני הטרור הפלסטיניים. שליטה על ידי מימון. שליטה על ידי אספקת נשק. שליטה שהמשמעות שלה היא מזרח תיכון שנשלט על ידי מדינת טרור. זו לא רק בעיה של ישראל. זו בעיה של ארה"ב ושל כל מדינות האזור
ספק אם טראמפ מבין שהמזרח התיכון כולו, לא רק ישראל, נמצא על השולחן. פייסנות כלפי איראן אומרת שליטה איראנית בתימן, בלבנון, בעיראק, ובארגוני הטרור הפלסטיניים. שליטה על ידי מימון. שליטה על ידי אספקת נשק. שליטה שהמשמעות שלה היא מזרח תיכון שנשלט על ידי מדינת טרור. זו לא רק בעיה של ישראל. זו בעיה של ארה"ב ושל כל מדינות האזור.
ככל שמדובר במילים – טארמפ הוא אכן גיבור על. הוא יכול לשבור ולנפץ ולחסל והוא רואה עם המצלמות של ארה"ב, כדבריו, בדיוק מה קורה בהר המכוש, ואם רק ירצה – תוך שעות הוא ירסק גשרים ותחנות כוח ואיראן תכרע על הברכיים ותתחנן לקבל את כל התנאים כדי להפסיק את הלחץ האמריקאי. האיש אמיתי? אחרי שבועות של הפצצות בסיבוב הראשון ועוד 12 ימים של הפצצות בסיבוב האחרון – איראן על הרגליים וארה"ב מתחננת להישג כלשהו. אבל הפה של טראמפ מפיק הישגים וניצחונות אדירים.
כך שצריך להודות. ישראל בבעיה. בסיום הפגישה יצאה הודעה קצרה וצפויה על פגישה מוצלחת. הלוואי. אלא שהמילים איבדו משמעות בעידן טראמפ. ואף אחד לא ציפה שתצא הודעה אחרת. גם את שפת הגוף של המשתתפים, בסיום הפגישה, לא הצלחנו לקרוא. משום שלא היו מצלמות.
טראמפ עשה דברים נפלאים למען ישראל, מהעברת השגרירות לירושלים והכרה בריבונות ישראל בגולן, ועד לשיתוף הפעולה במלחמה נגד איראן. אבל משהו השתבש. טראמפ החליף מילים במעשים. ייתכן, בהחלט ייתכן, ש"הושג תיאום", כפי שהדליפו מקורות מקורבים לנתניהו בעקבות הפגישה. הימים הקרובים והשבועות הקרובים יבהירו אם משהו אכן השתנה.
פורסם לראשונה: 00:00, 29.07.26
