"כל מקרה אלימות הוגדר בידי השב"כ כפעילות טרור, ולכן הם יכלו לעצור אנשים ללא משפט, ללא ייצוג, לטפל בהם כמו במחבלים". דברים נוקבים כפיגיונות. מילים כדורבנות. אמירות שכל עורך דין המייצג פלסטינים המערערים על צווי מעצר מנהליים היה חותם עליהן בשמחה. אבל הדובר אינו פעיל זכויות אדם. הוא שר הביטחון. ואצלו, כך יודעים כולם, המילים מתורגמות מיד למעשים: "קראתי לראש השב"כ הקודם והודעתי לו: זה מבוטל ולא יהיה יותר. וזה בדיוק מה שהיה!"
בעולמו של ישראל כ"ץ, הטענות כבדות המשקל נגד מעצרים ממושכים ללא משפט, ללא עורך דין, ללא זכויות, בלי לדעת במה מאשימים אותך אפילו – רלוונטיות רק כשמדובר על אוכלוסיה מסוימת מאוד: מתנחלים. שלשום בערב נאם כ"ץ בכנס הפריימריז של הליכוד באריאל. זה כמובן לא הנאום ההזוי והמופרע ביותר שנשא שר בממשלת ישראל הנוכחית – בכל זאת, חברים בה בן-גביר וסמוטריץ – אבל זה כנראה הנאום הקיצוני ביותר מסוגו שנשא אי פעם בכיר בליכוד. "אני ביטלתי מיוזמתי, מאחר והיכרתי את זה, את כל צווי המעצר המנהליים נגד המתיישבים ביהודה ושומרון", אמר כ"ץ בכנס, "ואני אסביר לכם את הנקודה, כי היא לא תמיד ברורה: איך הוצאו צווי מעצר מנהליים? כי החטיבה היהודית בשב"כ הגדירה כל מקרה אלימות ביהודה ושומרון כפעילות טרור". הוא המשיך בתיאור שמופיע לעיל – "ללא משפט, ללא ייצוג" וכו', הדגיש כיצד בלם את ראש השב"כ הקודם, הניף את ידו והוסיף: "היד הזאת לא תחתום על צו כזה". אבל אז נזכר שיש בעיה: "אני ימני, שגם חזק ביד ימין, אה, וכותב ביד שמאל, כי בגיל שש דרכה לי פרדה על האצבע כשלקחנו אותה למחלבה. אז ביד הזאת לא חתמתי על צו מעצר מנהלי אחד!".
שני פנים לשב”כ
בהמשך, לכ"ץ היה חשוב לומר שיש צווים שעליהם הוא דווקא שש לחתום: "אבל למי אני כן חותם? והרבה, הרבה! אני חותם על אותם מקרים של טרור פלסטיני, של חשודים שהשב"כ מביא". כלומר, אחרי שהסביר כמה נורא הוא צו המעצר המנהלי כשמדובר במתנחלים, עכשיו אותו שב"כ, כדברי שר הביטחון עצמו, הינו סמכות מקצועית עליונה כשמדובר בפלסטינים.
אגב, היו בשב"כ כאלה שדי התפלאו. הרי אין צורך כלל בחתימה של כ"ץ על צו מעצר לפלסטינים בגדה. מספיק אישור של אלוף הפיקוד. כ"ץ מנכס לעצמו כאן צווים שעליהם לא חתם.
"אני חותם גם לאזרחי ישראל", המשיך השר כאילו מדובר בחתימה על כתובה בחתונה או על ערבות בנקאית, "מאחר והגדרנו את הברחת הרחפנים בדרום, ואני פעלתי, כפעילות טרור, אני חתמתי לתושבים מהפזורה הבדואית שעסקו בהברחה על צווי מעצר מנהליים".
ולא רק להם הוא הביא את ההזמנה ביד. "גם לתושבים מהגליל שחשודים בקשר עם ארגוני טרור, בטרם יכולת להעמידם לדין, חתמתי על עשרות צווי מעצר מנהליים. מדוע? כי זו פעילות טרור. למה לא חתמתי למתיישבים? כי זה לא טרור", הודיע.
ישראל כ"ץ לא המציא את הטרור היהודי. הוא עשה דבר פשוט הרבה יותר: הוא מחק אותו מהמילון הממשלתי, שלל מגורמי הביטחון כלי שנועד להתמודד איתו, ואז נסע לאריאל כדי להציג את המחיקה כהישג בפריימריז. אפשר להתנגד למעצר מנהלי. למעשה, יש סיבות טובות מאוד להתנגד לכליאתו של אדם ללא כתב אישום, בלי שיוכל לראות את מלוא חומר הראיות נגדו. שר ביטחון דמוקרטי יכול היה לומר: הכלי הזה פסול, ולכן אבטל אותו ליהודים ולפלסטינים כאחד. אבל כ"ץ לא עשה זאת. ב-2024 הוא הוא הותיר אותו על כנו כלפי פלסטינים וביטל אותו בנוגע למתנחלים.
כ"ץ יטען שהוא מגנה אלימות, ובמקרים שבהם מתנחלים תקפו חיילים אף דרש טיפול והקים מנגנונים. אבל כאן נחשפת ההיררכיה: כשהאלימות מופנית כלפי חייל יהודי, השר מזדעזע. כשהיא מופנית כלפי פלסטיני, המושג "טרור" נעלם, ושב"כ מגלה שהכלים לפעול נלקחו ממנו
זה לא תיקון של עוול חוקתי. זו חלוקת זכויות לפי לאום. וכאן מצויה הבעיה החמורה ביותר. כ"ץ אומר ששני בני אדם החשודים באותה מסוכנות יקבלו יחס שונה. לגישתו, הזהות הקבוצתית קודמת להערכת הסיכון המקצועית. יהודי החשוד בטרור יועבר להשגחת רבנים או לכל היותר תוגבל התנועה שלו. פלסטיני החשוד בטרור יועבר למעצר מנהלי.
נאום אחד אינו מוכיח לבדו, במובן המשפטי, את פשע האפרטהייד. לשם כך נדרשת הוכחה של מערכת ממוסדת ושיטתית של דיכוי ושליטה, וכוונה לשמר אותה. אבל כ"ץ מוסר לכל מי שמעלים את הטענה הזאת מוצג ראייתי מרשים: שתי מערכות אכיפה. המציאות, לרוע מזלו של השר, מסרבת להתאים את עצמה ללוח הפריימריז של הליכוד. נתוני צה"ל ושב"כ מצביעים על עלייה מתמדת במעשי הטרור והאלימות מצד יהודים כלפי פלסטינים. אלוף פיקוד המרכז אבי בלוט הגדיר את הטרור היהודי כ"תופעה חמורה שמסכנת את כולנו". אלה אינם פעילי שמאל או דיפלומטים אירופאים. אלה האנשים שכ"ץ עצמו הפקיד על ביטחון הגדה.
ביקור בתא המעצר
כ"ץ יטען שהוא מגנה אלימות, ובמקרים שבהם מתנחלים תקפו חיילים אף דרש טיפול והקים מנגנונים. אבל כאן נחשפת ההיררכיה: כשהאלימות מופנית כלפי חייל יהודי, השר מזדעזע. כשהיא מופנית כלפי פלסטיני, המושג "טרור" נעלם, ושב"כ מגלה שהכלים לפעול נלקחו ממנו. פרשת טל ינון דרדיק היא צילום רנטגן של השיטה הזאת. דרדיק הוא תושב חווה בבנימין ואב לארבעה. מערכת הביטחון ייחסה לו מעורבות באירוע לאומני חמור שהתרחש במארס 2026: עשרות ישראלים רעולי פנים הגיעו לקהילה הבדואית ח'ירבת חומסה בצפון בקעת הירדן. לפי העדויות מהמקום תושבים הוכו, נעצרו בכוח ונגנב צאן. אחד הפלסטינים העיד כי הותקף מינית לעיני בני משפחתו. המשטרה עצרה שבעה חשודים, והאירוע הועבר לחקירה. לפי הפרסומים, בידי גורמי החקירה יש מודיעין שדרדיק נכח במקום, אך לא די ראיות קבילות שיאפשרו להגיש נגדו כתב אישום על מעשי האלימות עצמם. בהמלצת שב"כ חתם האלוף בלוט על צו הגבלה מנהלי שמורה לדרדיק לשהות במעצר בית מלא בבית חמותו. דרדיק סירב להיות שם והתעקש לשהות בחווה שלו. מאחר שלא קיים את הצו, הוא נעצר והוגש נגדו כתב אישום בגין הפרתו. השר כ"ץ, אחרי קמפיין חריף שניהלו נגדו פעילים קיצוניים בליכוד, הגיע לתא המעצר כדי לבדוק מה שלום כבודו ולהציע לו חלופות. אין פסול בשמירה קפדנית על זכויותיו של דרדיק. אבל צריך לשאול את השאלה הפשוטה: מתי הופעלה כל הרגישות הזאת כלפי פלסטיני?
לאחר שהערר של דרדיק התקבל בשל הטענה כי לא ניתן לכפות על החמות לקבל אותו לביתה, אלוף הפיקוד ופרקליטות מחוז ירושלים ערערו לבית המשפט המחוזי. דקות ספורות אחרי שהוגש הערעור הורה כ"ץ לא לחדש את הצו ודרש "להתמודד עם הבעיה בדרכים אחרות".
פרשת דרדיק אינה תקלה צדדית במדיניות כ"ץ. היא המדיניות כולה. דבריו ומעשיו של שר הביטחון הם סכנה לביטחון המדינה. לא רק שהם עלולים לשמש להוצאת צו מעצר בינלאומי נגדו, אלא שהם עלולים להכחיד את כל מה שנשאר מהמוניטין של ישראל כמדינה שיכולה לאכוף על עצמה את החוק, ללא מורא וללא הבדל של גזע, דת ומין. הם גם יכולים לחשוף את כלל חיילי צה"ל ואת המדינה למערכה משפטית הרת אסון. בית הדין הבין לאומי אמור להימנע מטיפול במקרה כאשר המדינה חוקרת ומעמידה לדין באופן אמיתי; הוא רשאי להתערב כאשר המדינה אינה מוכנה או אינה מסוגלת לנהל הליכים כנים. כ"ץ מעניק לתובעים חומר מפליל ומחליש את יכולת ההגנה של ישראל. הסכנה הגדולה לא נובעת מהטענה ש"אין טרור יהודי". היא נובעת מזה שאין חוק אחד ליהודים ולפלסטינים.
מטעמו של שר הביטחון לא נמסרה תגובה.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.07.26






