לכאורה, בעיה פשוטה, שהייתה צריכה להיפתר בשלושה טלפונים. גדי איזנקוט הוא כרגע המועמד המוביל בהתמודדות על ראשות הממשלה. לישראלים שניזונים ממכונת הרעל הביביסטית יש עניין לפגוע בו, מסיבות מובנות; גם לאיראנים יש עניין לפגוע בו, כמעשה נקם על חיסול הבכירים שלהם. איומים בנוסח "רבין מחפש חבר" מגיעים לרשת החברתית, גם לשיח ברחוב. בניגוד למאוימים אחרים איזנקוט מסתובב יום יום בחוץ, נחשף לציבור, נוגע באנשים ומניח להם לגעת בו.
יש שני אנשים שיש להם אינטרס ברור לספק לאיזנקוט אבטחה מירבית. אחד הוא ראש השב"כ דוד זיני: לבד מהעובדה שהוא שירת תחת איזנקוט בצבא ומעריץ אותו, הדבר האחרון שזיני זקוק לו הוא עוד קמפיין תקשורתי שמתאר אותו כאויב העם. הרי אם יקרה לאיזנקוט משהו, יאשימו קודם כל אותו.
זיני סולברג איזנקוט
(צילום: אוליבייה פיטוסי, שלו שלום, ריאן פרויס)
השני הוא הבוס של זיני, בנימין נתניהו. בהערכה זהירה, יש סיכוי של 50 אחוזים לפחות שבעוד שלושה חודשים התפקידים יתחלפו: איזנקוט יהיה ראש הממשלה ונתניהו יזדקק לרצונו הטוב בכל סוגיות האבטחה שלו ושל משפחתו – בעיקר משפחתו. בנט סיפר השבוע בראיון לדנה ויס איך בחפיפה הקצרה ביניהם נתניהו דאג לבקש שירותי הסעה ואבטחה לרעייתו. האינטרס של נתניהו הוא להורות לשב"כ לאבטח את איזנקוט, מיד, ברגישות ונחישות.
הבעיה מתחילה בוועדת השרים לאבטחת אישים, הוועדה שאישרה אבטחה של היחידה ליאיר נתניהו ולאחיו אבנר. מזכיר הוועדה הוא אל"מ (בדימוס) רונן כהן, מינוי פוליטי. משום מה, הוועדה לא כונסה לדון באבטחתו של איזנקוט, למרות שבקשה התקבלה. איזנקוט הניח שלרונן כהן יש חשבון איתו, על רקע אירועים מתקופת הצבא. לחילופין, זאת ההוראה שקיבל מהדרג הפוליטי.
הבירורים שערכתי בפרשה העלו שתי גרסאות וסוף אחד. אביא אותם לפי הסדר. לפני כמה חודשים, אומרים אנשי המטה של איזנקוט, שכרנו חברת אבטחה פרטית. החברה ביקשה מהמשטרה אישור לחמש את המאבטחים. הבקשה סורבה. לאחר כמה שבועות המטה העביר למשטרה ולשב"כ פנייה נוספת. לבקשה צורפו ידיעות על איומים ספציפיים. המשטרה לא טרחה להשיב. כשהפנייה פורסמה בתקשורת המשטרה הבטיחה להחזיר תשובה – ולא השיבה עד היום.
בשב"כ הבטיחו שיתאמו את סידורי האבטחה. תיאום לא היה. זיני שוחח בטלפון עם איזנקוט. הוא הבטיח שירשו למאבטחים לשאת נשק ושבחמ"ל של השב"כ יהיה איש קשר שתפקידו יהיה להיענות לכל פנייה. שני הדברים האלה לא קרו.
בשב"כ הבטיחו שיתאמו את סידורי האבטחה. תיאום לא היה. זיני שוחח בטלפון עם איזנקוט. הוא הבטיח שירשו למאבטחים לשאת נשק ושבחמ"ל של השב"כ יהיה איש קשר שתפקידו יהיה להיענות לכל פנייה. שני הדברים האלה לא קרו. אתמול, יום ראשון, התקשר למטה מפלגת "ישר!" מישהו מהיחידה לאבטחת אישים (יחידה 730), לא מהחמ"ל. הוא אמר שהוא יהיה איש הקשר. במטה איזנקוט זה נתפס כמהלך לא רציני, משהו כדי לצאת ידי חובה.
מדוע, שואלים עוזרי איזנקוט, כל הדיון בסוגיה הזאת נעשה בשיחות טלפון, בלי מסמכים בכתב? מדוע ניסה זיני להעביר את האחריות להחלטה ממנו אל השופט סולברג? מדוע מתעקשים להימנע מלאבטח כאשר יודעים שב-28 באוקטובר, כך או כך, המועמד שלהם יהיה לסמל שלטון (ראש ממשלה, שר ביטחון או ראש אופוזיציה) ויקבל אבטחה מלאה?
הגרסה השנייה היא של שב"כ. הפנייה של המטה הגיעה באיחור, כתוצאה מתקלה טכנית. זיני התנצל על כך באוזני איזנקוט. כאשר הפנייה נקלטה נדרשו עוד כמה ימים לבירורים פנימיים. באגף האבטחה בשב"כ הגיעו למסקנה שאין צורך באבטחה של 730. אין תקדים לאבטחה מהסוג הזה למועמד שאיננו אחד מסמלי השלטון: בנט מלווה במאבטחים כראש ממשלה לשעבר; לפיד כראש אופוזיציה וכרה"מ לשעבר. הטענה שגנץ קיבל אבטחה כמועמד נבחנה והופרכה (יש ויכוח על מה שניתן לגנץ כשהתמודד בסבב שני).
בכל זאת, זיני חיפש דרך. הוא התייעץ עם השופט סולברג, יו"ר ועדת הבחירות. לא העביר אליו את ההחלטה – רק התייעץ. הוא חזר ובדק את המודיעין. באגף האבטחה, לפי גרסת שב"כ, הייתה תמימות דעים: איזנקוט לא זקוק, לא זכאי, לאבטחה של 730.
ביום חמישי דיבר זיני בטלפון עם איזנקוט. הוא הסביר לו שידיו כבולות. איזנקוט הבין. דיברתי איתו אתמול: הוא חשב שההתנהלות של השב"כ פורמלית, מרובעת, בּוֹקית, אבל מתיישבת עם החוק ותקדימי העבר. זיני הבטיח לו שבתוך ימים יגיע האישור שייאפשר למאבטחים שלו להתחמש. הם באים מיחידת האבטחה המיוחדת בצה"ל. בינתיים איזנקוט מחמש את עצמו: הוא נושא נשק. במטווח האחרון שעשה, לא מזמן, המקבץ שלו היה יותר מסביר.
יכול להיות שראש שב"כ אחר היה מוצא דרך – אני לא בטוח. בעניינים שנוגעים לגופם של פוליטיקאים עדיף שהדרג המקצועי יקבע – אחרת, כמו שראינו במקרה של יאיר נתניהו, מגיעים להתבזות ולביזיון. בשולי האירוע הזה אולי מותר לומר משהו על הרפלקס הפבלובי בכל מה שנוגע לזיני האיש. כמו בשיר של יאיר ניצני, הוא האשם תמיד.
