זו עונת השריפות. לא בגלל החום הכבד אלא בגלל הניסיונות של גורמי ימין קיצוני ערב הבחירות בישראל, להדליק את התבערה הבאה בשטחי יהודה ושומרון. אין זה סוד שהימין הקיצוני ונציגיו בממשלת ישראל, אם במפלגת "הציונות הדתית" ואם בקרב אנשי "עוצמה יהודית" של איתמר בן גביר, מעוניינים בפירוק הרשות הפלסטינית והחלת הריבונות הישראלית בכל השטחים.
פעולות כמו השחתת האנדרטה לזכר מחבל פלסטיני בכפר מאדמה שמדרום לשכם, בידי יו"ר ועדת החינוך בכנסת ישראל, צבי סוכות, איש הציונות הדתית, נועדו להשיג את כל המטרות בבת אחת: הבערת השטח, התפרצות אלימות פלסטינית נגד ישראלים שעשויה (או עלולה, תלוי את מי שואלים) להביא לפעולה ישראלית נגד הרשות הפלסטינית, ובסופו של יום גם לחזק את התמיכה בישראל במפלגה של סוכות, לנוכח התחרות עם "עוצמה יהודית". במילים אחרות: win win situation לסמוטריץ וחבריו, פחות למדינת ישראל ולחיילי צה"ל, בסדיר ובמילואים.
ח"כ צבי סוכות משחית את האנדרטה
אלא שההיתממות של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בתגובתו למעשיו של צבי סוכות, היא זו שמצביעה על רמות הטמטום שהוא מייחס לאנשי הימין בכלל ולתומכי הליכוד בפרט. התגובה של נתניהו לפעולתו של סוכות שנעשתה אחרי שהיטעה את כוחות צה"ל, מזכירה עד כמה האיש ציניקן. נתניהו כתב כי "צה"ל הוא הריבון ביהודה ושומרון ואמון על יישום החלטות הדרג המדיני. לקיחת החוק לידיים, בפרט ע"י אנשי ציבור, היא דבר פסול ומפריע לצה"ל להתמקד במשימותיו נגד הטרור וההסתה". נזכיר, הקואליציה בראשותו של בנימין נתניהו, היא שהעניקה לצבי סוכות תמיכה בשתיקה ולא בשתיקה לפריצה לבסיס צה"ל וכן לפעולות אלימות אחרות שעשה בחודשים האחרונים בעודו מכהן במינוי הקואליציה, כיו"ר ועדת החינוך בכנסת. כלומר זה האדם שאמון מטעם הכנסת לטפל בסוגיות החינוך במדינת ישראל.
הקואליציה בראשות נתניהו היא זו שמסכימה בשתיקה והתעלמות כבר כמעט ארבע שנים, לפעולות הטרור היהודי שהפכו למגפה שמסכנת את היציבות הביטחונית במדינת ישראל. ממשלת ישראל מאפשרת לכמה מאות פורעי חוק לעשות ככל העולה על רוחם ברחבי הגדה המערבית, כולל בשטחי A ו-B, תוך גילוי אזלת יד מכוונת שנועדה לקרוץ לפורעים, בעיקר כדיי לקנות עוד כמה קולות בבייס, גם אם משמעות הדבר שחיקה הולכת וגדלה במעמדו של צה"ל בשטחים, בוודאי של משטרת ישראל.
אי אפשר שלא להתייחס למה שקורה לצה"ל בשטחי יהודה ושומרון. אין מדובר רק בכך שאותם מאות קיצונים מרשים לעצמם להתעמת מדי פעם בפעם עם חיילי צה"ל, אלא גם שבעצם צה"ל הפך בהסכמה או שלא בהסכמה, למי שמשתף פעולה עם אותם קיצונים
וכאן כבר אי אפשר שלא להתייחס למה שקורה לצה"ל בשטחי יהודה ושומרון. אין מדובר רק בכך שאותם מאות קיצונים מרשים לעצמם להתעמת מדי פעם בפעם עם חיילי צה"ל, אלא גם שבעצם צה"ל הפך בהסכמה או שלא בהסכמה, למי שמשתף פעולה עם אותם קיצונים. בעוד אלוף פיקוד המרכז אבי בלוט מזהיר מפני אלימות היהודים הקיצונים, היה בצה"ל מי שאיפשר לסוכות להיכנס לכפר מאדמה, גם אם הוא לא הצהיר מראש על כוונתו להרוס אנדרטה. הדבר דומה למי שמאפשר לפירומן להסתובב עם פח נפט בקרבת שריפה.
דוגמה נוספת לכפל המדיניות הזו היא ההסכמה של צה"ל לגייס את חלק מאותם קיצונים יהודים, לכיתות כוננות חמושות שמסתובבות בשטח ובסופו של יום, נותנות גיבוי לפורעים יהודים. ומעל כולם מרחפת רוחו של הדרג המדיני–שר ביטחון שקורץ בכל הזדמנות לאנשי הימין הקיצוני בפעולותיו, וראש ממשלה שרק ערב בחירות נזכר "להתמרכז", אך עד לבחירות לפחות, לא עשה כמעט דבר כדי לעצור את האלימות היהודית ביהודה ושומרון. אבל כאמור, כאשר על המאזניים הבחירות בישראל, תבערה קטנה לא תהרוג אף אחד. או שבעצם כן.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.08.26
