44 שנים חלפו מאז שיהודה כץ ז"ל נראה בפעם האחרונה בתוך טנק המג"ח שלו בקרב סולטן יעקוב. במשך עשרות שנים נבדקו עדויות, התקבלו ידיעות מודיעיניות, נחקרו פלסטינים ונבחנו שוב ושוב זירות אפשריות. גופתו של זכריה באומל ז"ל שנעדר מאותו קרב הושבה לישראל ב-2019, וגופתו של צבי פלדמן ז"ל, שנעדר אף הוא מאז, חולצה בשנת 2025. אבל כץ עדיין לא אותר, עד שגופתו הוחזרה ארצה בשבוע שעבר.
"כששואלים איך הגענו לכץ, לפחות בהיבט המחקרי-מודיעיני, זה מסע של ארבעה עשורים", סיפר סגן-אלוף (במיל') אבי כאלו, לשעבר ראש מחלקת שבויים ונעדרים באגף המודיעין של צה"ל, שהיה שותף למאמץ החקירה לאורך השנים. "באירוע כל כך ארוך אין נקודה אחת שבה הכול נפתח. זה סיפור רב-שכבות".
גלריה
יהודה כץ ז"ל מובא למנוחות בהר הזיתים, 44 שנים אחרי שנפל בלבנון
(צילום: באדיבות המשפחה, אלכס קולומויסקי)
נקודת המוצא של החיפושים הייתה הקרב עצמו, שהתרחש ב-11 ביוני 1982. לאחר נסיגת צה"ל נותר בשטח ציוד רב, ובו גם טנקים שנפלו שלל. "למרות שהאירוע התרחש בלבנון, זו פרשה בגוונים פלסטיניים", הסביר כאלו. "מי שהשתלט על השלל היה ערב רב של פלסטינים. היו שם אש"ף, פת"ח וצבא השחרור הפלסטיני. התרחש שם מעין 'מיני 7 באוקטובר' - אזרחים וחיילים השתלטו על זירת הקרב שצה"ל השאיר".
מאותה נקודה ניסו החוקרים במשך שנים להבין מי הגיע לכץ, מה נעשה בטנק שלו ולאן הועבר. לשם כך שולבו יכולות של אמ"ן, שב"כ והמוסד. "שדה הקרב היה מבחינתנו ראשית הצירים", אמר כאלו, "מי נגע בחלל, מי היו הגורמים המעורבים, לאן יכול להיות שהוא נלקח".
השבת גופתו של באומל ב-2019 חידדה את ההבנה שכץ עבר מסלול אחר. "זה יצר מעין אפקט דומינו - מבאומל, לפלדמן, ואז לכץ", נזכר כאלו. האפשרות ששרידיו של כץ נותרו בתוך הטנק הייתה מוכרת עוד קודם, אבל כעת המאמץ התמקד באיתור הכלי הספציפי. "ידענו שאנחנו מחפשים טנק מג"ח עם מספר צבאי מסוים. נדרשה הפללה (אימות) מכמה כיוונים, באמצעות יכולות מיוחדות של המוסד ואמ"ן". גם יחידה 9900, יחידת האיסוף החזותי של אמ"ן, הפעילה יכולות חזותיות לטובת המאמץ.
זכריה באומל ז"ל
(צילום רפרודוקציה: עמית שאבי)
גורם מודיעיני שלקח חלק גם הוא במאמצים לאיתור כץ תיאר: "מרגע שהתקבלה ההחלטה להתמקד בטנק, נפתח למעשה ציר חקירה חדש. קודם היה צריך לנסות לאתר את הטנק עצמו".
אלא שגם לאחר איתור הטנק נדרשו כמה מהלכים בזירה. לדברי הגורם המודיעיני, לאורך כמה שנים בוצעו מבצעים שונים בשטח אויב - שנועדו לקדם את החקירה. "אלה לא היו פעולות מנותקות, אלא רצף מודיעיני אחד: מכל פעולה הופקו לקחים, המידע הוטמע בתמונת המודיעין והוביל לשינוי או סייע לדייק את הפעולה הבאה. כל אחת מהשאלות שעלתה דרשה מאמץ מודיעיני נפרד. וכל מבצע שנעשה במסגרת החקירה נועד לענות על שאלה מודיעינית קונקרטית. לא יצאנו לפעולה רק כדי לאסוף עוד מידע, אלא כדי לבדוק השערות, לאמת או לשלול אינדיקציות, ולנסות לצמצם את הפערים בתמונת המודיעין. כך, כל פעולה תרמה להבנה של הפעולה הבאה".
צבי פלדמן ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
חשיבות המידע הישן
הגורם המודיעיני שהשתתף במאמצי האיתור הוסיף כי "העבודה המאוחרת יותר כללה גם חזרה למידע ישן. היו מקרים שבהם חומר שהיה מוכר למערכת במשך שנים קיבל משמעות אחרת, אחרי שהצטבר מידע חדש. לכן חלק מהעבודה לא היה רק לאסוף מידע חדש, אלא לדעת לחזור למידע קיים ולשאול מחדש מה הוא אומר בתוך התמונה המעודכנת.
החקירה המחישה שמידע מודיעיני לא בהכרח מאבד את הערך שלו עם הזמן. לפעמים הוא פשוט מחכה לנקודת חיבור. מידע שנראה שולי בנקודת זמן אחת, יכול להפוך למכריע כשמצטרפת אליו אינדיקציה חדשה שנים לאחר מכן".
במקביל, לכאלו חשוב להדגיש שבמהלך אותן פעולות ומבצעים נשמר חופש הפעולה של צה"ל וקהילת המודיעין, באופן שאפשר לחוקרי תיק כץ ללמוד מכל ניסיון, ולתקן: "בכל זאת, מדובר בשטח אויב שאתה צריך לעשות בו פעולה חשאית. זה עוד ביטוי למחויבות העצומה לפתרון של התיק הזה".
טנק בוער בקרב סולטן יעקוב
"זה תהליך מורכב מכמה חלקים של פאזל - נסיבתי, ראייתי וגם פורנזי", הסביר סא"ל ש', ראש ענף איתור נעדרים באית"ן, יחידת איתור הנעדרים של צה"ל. "צריך לשכנע מעל לכל ספק את המשפחה שזה זה. אחרת למה אנחנו עושים את זה? הכי חשוב לנו זה לסגור למשפחה את המעגל. האנשים שלנו 'לא רואים בעיניים', וכל קצה קלוש נבדק. גם כשיש בדל של ספק, הם מגיעים עד איפה שאפשר. אנחנו מעדיפים לצאת 'טועים' מאשר לוותר, כי גם אם טעינו - אז לפחות זיכינו נקודה, וגם זו התקדמות בחקירה".
הפיג'מה של התצפיתניות
תיק כץ – שמי שהובילו את הגילוי בנוגע אליו הם רב-סרן מ', שהתחיל כנציג שב"כ בצוות ועם פרישתו לגמלאות עבר להיות נציג אמ"ן בצוות, ורס"ן נ' ממפקדת השבויים והנעדרים – הוא רק תיק אחד מתוך משימה רחבה בהרבה.
לדברי סא"ל ש', למדינת ישראל נותרו כיום שני נעדרים ועוד חללים לא מעטים שמקום קבורתם לא נודע (מקל"נים), ומתחילת 2026 בלבד פוענחו כבר שלושה תיקים. לצד חקירות העבר, פועלים אנשי אית"ן גם בתיקים שמתהווים בזמן אמת. במהלך המלחמה, למשל, ליוו קציני היחידה כוחות שפעלו במנהרות ברצועה, ובאחד המקרים זוהו במהלך החיפושים פיסות בד מפיג'מות שלבשו התצפיתניות שנחטפו ב-7 באוקטובר. בשנים האחרונות נוסף גם ממד שלישי: איתור נעדרים אזרחיים באירועים לאומיים מורכבים. "באירועים של נפילות טילים איראניים היו בקלות יכולים להיות נעדרים אם לא היה טיפול נכון", אמר סא"ל ש'.
אבל בחקירות הישנות יש יריב נוסף: הזמן. "אנחנו מבינים שאנחנו על זמן שאול", הסביר ש'. "חלק מהיכולת לפצח תיקים היא להגיע לעדים שהיו באותו אירוע, או להספיק לפענח את התיק לפני שבן המשפחה האחרון שבחיים הולך לעולמו". באחד התיקים שפוענחו ב-2025, למשל, אותר אדם שהיה מעורב באירוע כשהוא כבר בן יותר מ-90 ועל ערש דווי. "אם היינו מגיעים חצי שנה מאוחר יותר", סיפר ש', "אולי התיק הזה היה נשאר תעלומה לנצח".
לדברי ש', אחרי איתור גופתו של כץ פנו אליו משפחות של חללים שמקום קבורתם לא נודע. הן שמחו עבור משפחת כץ, אבל ביקשו להזכיר שהחוב לא הסתיים עם פתרון פרשת סולטן יעקוב. "המשפחות רוצות שבווליום הלאומי תהיה הבנה שמקל"נים הם בדיוק כמו נעדרים. מבחינתנו נעדר ומקל"ן זה אותו דבר. אנחנו משקיעים בדיוק את אותם המאמצים".
