רבים מאיתנו, אוהבי ישראל, חיים בפיצול אישיות. מצד אחד, אנחנו מנסים להיאבק בתעמולת השקרים נגד ישראל – אותו "מחקר אקדמי", שמייצר פמפלטים אנטי-ציוניים. ומצד שני, אנחנו מתבוננים באחים שלנו, בשר מבשרנו, חוליגנים בשר ודם, אנטי-ציונים מימין, ששוב ושוב מבצעים פרעות בשטחי יהודה ושומרון, ולפעמים גם בוזזים, הורסים ורוצחים. יש לנו אויבים מבית. ואנה אנו באים?
אבל זה בעצם לא פיצול אישיות. משום שמדובר באותו מאבק. מאבק על צדק, על אמת, על מדינה יהודית ודמוקרטית ומוסרית. ובמאבק הזה יש טעויות ונפילות. כך, למשל, מכון מחקר פיקטיבי ייצר עשרות מאמרים שמציגים את נקודת המבט הישראלית. הושקעו בכך עשרות מיליוני דולרים. לוּ היו משקיעים מיליוני דולרים בודדים באיתור ובמעצר החוליגנים ביהודה ושומרון, לוּ היו מונעים מופעי אימים מהסוג של כפר קוּסרה ששמו הולך לפניו מקצה העולם ועד קצהו – זה היה מועיל הרבה יותר. אבל גם ללא קוסרה, השפעת הפרויקט על מנועי חיפוש או מנועי בינה מלאכותית – הייתה אפסית.
כוח צה"ל בקוסרה
(צילום: Jaafar Ashtiyeh/AFP)
קטאר וסין ניצבות בראש רשימת המדינות הזרות שמממנות אוניברסיטאות ומכוני מחקר בארה"ב. מדובר בשתי מדינות חשוכות, שהראשונה שבהן קשורה לטרור, והיא מוקד עולמי של האחים המוסלמים, כלומר, האיסלאם הרדיקלי, והשנייה מפרה זכויות אדם ללא הפסקה. התוצאה היא שבמדעי הרוח והחברה יש רוב לתומכי ה-BDS. זה בערך כמו להעניק לחבורה עם רוב של גזענים תומכי העליונות הלבנה את המונופול על מחקרים בנוגע לאפרו-אמריקאים.
התשובה לעיוות המובנה הזה היא לא מאמרים פיקטיביים. גם אם כל מה שכתוב בהם נכון ומדויק הרבה יותר מהתוצרים של אנשי אקדמיה גזענים – הם לא ישפיעו. העיוות התעמולתי – באקדמיה, במדיה וברשתות החברתיות, הופך את המלחמות הצודקות ביותר למלחמות הבלתי צודקות ביותר. מלחמת ישראל בחמאס ומלחמת ארה"ב וישראל באיראן הן מלחמות בציר הרשע. אלה מלחמות בישויות שמאיימות בהשמדה ומתחמשות כדי לבצע השמדה. אלה מלחמות שאם לא ינהלו אותן עכשיו – גם המזרח וגם המערב ישלמו מחיר איום ונורא.
לישראל יש אינספור הצדקות למלחמה הנחרצת בג'יהאד שמאיים להשמידה. דווקא בגלל שהג'נוסייד הוא יציר תעמולה ולא עובדה, דווקא בגלל שגם המחקר של UNICEF שפורסם בשבוע שעבר מגלה שאף פעם לא היה רעב ברצועת עזה – לא היה שום צורך במאמרים תוצרת AI כדי להפריך את השקרים. היה צורך להפיץ בעולם את דברי מנהיגי החמאס על "השמדת יהודים ונוצרים", על "כיבוש אירופה ושתי האמריקות", על "שימוש בילדים ובנשים כמגן אנושי" ועל גיוס ילדים ללחימה. לא היה צורך בשום פיקציה כדי להציג את העובדה שגם לפי רשימת ההרוגים שהחמאס עצמו פרסם – רוב ההרוגים הם גברים בגילי לחימה. אבל פעם אחרי פעם, במפגשים עם סטודנטים בקמפוסים או קהילות יהודיות – נתקלתי בחוסר ידע מפחיד. שמעתי אותם משוועים לעובדות. לא לתעמולת AI.
והכי חשוב: יש בעיה של מדיניות. קשה לשווק את ישראל על רקע אוזלת היד נגד הפורעים ביהודה ושומרון ועל רקע ההצהרות של אנשי ימין אנטי-ציוני כמו איתמר בן גביר. זה הרבה יותר קשה כאשר פעם אחרי פעם פועלים חוליגנים בכפר קוסרה – צה"ל חסר אונים ואין מעצרים
והכי חשוב: יש בעיה של מדיניות. קשה לשווק את ישראל על רקע אוזלת היד נגד הפורעים ביהודה ושומרון ועל רקע ההצהרות של אנשי ימין אנטי-ציוני כמו איתמר בן גביר. זה הרבה יותר קשה כאשר פעם אחרי פעם פועלים חוליגנים בכפר קוסרה – צה"ל חסר אונים ואין מעצרים. הרי הפושעים הללו הם אויבי הציונות והיהדות והמדינה. אבל יש להם תומכים בממשלה.
וגם עם מדיניות קלוקלת, יש לישראלים סנגורים מצוינים, מדאגלס מאריי ועו"ד נטשה האוסדורף ועד ריצ'רד קמפ וג'ון ספנסר. יש גם תחקירנים מדהימים כמו סאלו אייזנברג וגבריאל אפשטיין ועוד רבים אחרים (רובם באנגלית). עם מיליוני דולרים בודדים אפשר להגדיל את החשיפה לדברי הטעם שלהם. דברי אמת. הם אנשים בשר ודם. הם נהדרים. אין צורך בבוטים. אבל לפני הכל, יש צורך בממשלה שנאבקת בחוליגנים מבית. וזה יקרה, צריך לקוות, אחרי הבחירות.
