קריסתו המהדהדת של מיזם "הגוש השלישי" (שנקרא כך משום שכל מפלגה בו קיבלה בערך שלושה קולות) מעידה כי מלכתחילה לא היה בו צורך אמיתי (כלומר מלבד סיפוק האגו של ראשיו), והוא לא היה אלא מניה שנופחה מעבר לכל פרופורציה על ידי ספקולנטים ואינטרסנטים: חלקם בבסיסם שוחרי טוב, שאכן מאמינים בכל ליבם כי זאת הדרך היחידה ליצור סיפור ישראלי חדש לאחר השבר הנורא של השנים האחרונות.
איילת שקד יולי אדלשטיין בני גנץ חילי טרופר גלעד ארדן יועז הנדל
(צילום: עמית שאבי, רפי קוץ, אלכס קולומויסקי, shutterstock, מארק ישראל סלם, מוטי קמחי, דנה קופל)
אחרים, בפוליטיקה ובתקשורת, הריצו את הבלוף מתוך הבנה שהוא יכול לשרת את גוש נתניהו במה שמסתמן ברוב הסקרים (שגם אותם יש לקחת עם צנצנת גדושה במלח) כמו מאבק הישרדות קשה במיוחד. בסוף, ברגע האמת, הסחורה גם נשארה מיותמת על המדפים וגם החלה להדיף ריח חמוץ.
הסיבות לכך רבות ומגוונות, אך ראשית הצירים היא השסע הטוטאלי סביב בנימין נתניהו, שלא נותר על כנו אלא התעצם פלאים. אם בעשור הקודם עוד אפשר היה איכשהו לטעון שיש בכך טעם לפגם, שהופך אדם אחד לשליח האל מצד אחד והתגלמות כל מה שרע מהצד השני, הרי שארבע השנים האחרונות מחייבות מוסרית את הציבור לנקוט עמדה ספציפית ביחס לאדם שהגה, עיצב והוציא לפועל את כל המהלכים הדרמטיים ביותר (או את היעדרם), תוך כדי שהוא מכתיב נורמות שחוללו מהפך חסר תקדים בתרבות הפוליטית, עד כדי ערעור היסודות העדינים שעליהם הוקמה המדינה באמצעות העלאת הכהניזם. "הגוש השלישי" התנשא על החרדה מנתניהו מחד וזלזל בהערצה הטוטאלית כלפיו מאידך, ולכן נותר עם מחמאות ריקות וחלולות.
הכישלון הזה מעיד עד כמה מנותקת מהמציאות היא הקלישאה האופטימית, כאילו שהפערים בין השבטים אינם גדולים כפי שנדמה וכי טבעה של מלחמה קשה כל כך, ארוכה ושוחקת הוא לצמצם אותם לסוגיות כגון הגיוס והאוטונומיה החרדית
הכישלון הזה מעיד עד כמה מנותקת מהמציאות היא הקלישאה האופטימית, כאילו שהפערים בין השבטים אינם גדולים כפי שנדמה וכי טבעה של מלחמה קשה כל כך, ארוכה ושוחקת הוא לצמצם אותם לסוגיות כגון הגיוס והאוטונומיה החרדית.
בפועל, על הפרק ניצבות שורה של הכרעות הרות גורל, הנוגעות ישירות לנפש האומה והשאלה אם היא רוצה שהצרעת הכרונית שלה תשתדרג למעמד סופני או לעלות על מסלול שיקום, שגם הצלחתו מוטלת בספק אך הוא תנאי הכרחי להמשך קיום ברוח מגילת העצמאות. גם מחנה ה"שינוי" לא מסוגל לספק עמדה קוהרנטית בנושא, אך הוא לפחות דורש (מה יקרה אחרי הבחירות, אין לדעת) מהצד שהוביל לאסון לקחת אחריות ולפנות את הבמה. "הגוש השלישי" לא היה מסוגל לעשות אפילו את זה.
כמו כן, כפי שהציפייה ל"מחאת מילואימניקים שתרעיד את המדינה" התגלתה כפנטזיה שהתבססה על שהות יתר ברשתות החברתיות, גם התפיסה כאילו נטל המילואים ייצור כוח אלקטורלי חדש ועצמאי התגלתה במערומיה. אולי עוד מוקדם מדי.
ואולי ההסבר פשוט יותר: יש די והותר מבין המשרתים והמשרתות, אנשים בוגרים שמקריבים מאות ימים בשנה, שבחירתם בקלפי מבטאת לפני הכל תפיסת עולם זהותית, דתית, ביטחונית, משטרית וכמובן השאיפה לקבוע מי יהיה (וגם מי לא יהיה) ראש הממשלה ולא איזה תפקיד יהיה לגלעד ארדן או יועז הנדל.
אגב, חוסר היכולת לקבל את הדין במקום להמשיך להתבזות הוא כל ההבדל בין כוונות ראויות למגלומניה. את זה חשוב לזכור גם בסיבוב הבא.
פורסם לראשונה: 00:00, 07.09.26
