יש משהו מתסכל בעובדה שאד מיליבנד, שר החוץ החדש של בריטניה, לא הספיק לחמם את הכיסא, והוא כבר ניצב בראש החזית להפעלת סנקציות נגד ישראל. אלא ששום דבר לא התחיל השבוע. בריטניה היא אחת המדינות העוינות ביותר לישראל כבר זמן רב. כמו-כן, כל מה שאנחנו יודעים על הקמפוסים בארה"ב - שנרצה או לא נרצה, יש השפעה על הפוליטיקה - נכון גם בבריטניה.
לפני 12 שנים זה היה מבצע "צוק איתן". חמאס חטף ורצח שלושה נערים, נתניהו דווקא עשה כל מאמץ כדי שלא תהיה מלחמה, אבל חמאס התעקש וישראל נאלצה להגיב. אז, כבר אז, הטענה ש"ישראל מבצעת פשעי מלחמה" זכתה לתמיכת 62% מהבריטים. לאחר כשנתיים, בפברואר 2016, אלכס צ'למרס, מנהיג תא הסטודנטים של הלייבור באוקספורד, התפטר בעקבות הצטרפות התא ל"שבוע האפרטהייד" נגד ישראל. הוא גם האשים את חבריו בשמאל בנימות אנטישמיות. אד מיליבנד, שהספיק לכהן תקופה קצרה כיו"ר הלייבור, ביטל את הופעתו באירוע השנתי של אותו תא סטודנטים. הרי המפלגה עצמה פתחה בחקירה כדי לבדוק את הטענות על אנטישמיות, והוא, היהודי - לא רצה להיות שם.
אד מיליבנד בפרלמנט
(צילום: AFP PHOTO / PRU)
עוד לפני כן, באוגוסט 2014, השמיע מיליבנד ביקורת נוקבת על מי שהיה אז ראש הממשלה, דייוויד קמרון, בגין מכירות נשק לישראל. מיליבנד השמיע את הטענה השחוקה: ישראל הורגת אזרחים בעזה, אז אסור לספק נשק לישראל. העובדה שישראל נאבקת בארגון טרור רצחני, שכבר באותם ימים השמיעו מנהיגיו הצהרות על השתלטות על אירופה - לא הפריעה למיליבנד.
אבל אל נא נאשים את מיליבנד בלבד. זה הלייבור הבריטי, שאחרי מיליבנד, עמד בראשו ג'רמי קורבין, שונא ישראל לכל דבר ועניין. מבחינתו, חמאס וחיזבאללה היו חבריו. נכון שהיה נדמה שהמפלגה משנה את דרכיה, אבל תמיד כדאי לשים לב לדעת הקהל. היא הייתה עוינת. היא נותרה עוינת. ומה שהיה לפני כעשור שנים הוא כאין וכאפס לעומת העוינות שהלכה וצמחה מאז 7 באוקטובר.
כרגע זו ארה"ב שמזהירה את בריטניה מפני הפעלת סנקציות נגד ישראל. אבל ארה"ב של היום היא לא ארה"ב של לפני עשור. היא איבדה ממעמדה. הסיכוי שהאזהרה האמריקאית תמנע או תצמצם את הצעדים שבריטניה מתכננת - אינו גדול. גם ידידתה החשובה ביותר של ישראל כבר לא יכולה לעזור. ובכל מקרה, אלה לא סנקציות של האו"ם, שם לארה"ב יש זכות וטו, וגם לא של האיחוד האירופי, שגם שם לישראל עדיין יש ידידות שמונעות סנקציות. בריטניה היא מדינה עצמאית, ושלטון הלייבור מושפע יותר מדעת הקהל העוינת לישראל מאשר מהטפות אמריקאיות.
זה לא רק הם. זה גם אנחנו. ספק אם יש בריטי אחד, ולא רק בריטי, שצופה בתמונות שמגיעות מיהודה ושומרון ולא מסנן קללה נגד ישראל
זה לא רק הם. זה גם אנחנו. ספק אם יש בריטי אחד, ולא רק בריטי, שצופה בתמונות שמגיעות מיהודה ושומרון ולא מסנן קללה נגד ישראל. ישראל יכולה להצדיק את רוב פעולותיה נגד חמאס בעזה, נגד תאי הטרור בשטחים, ואת אמצעי הזהירות שהיא נוקטת. אבל כדאי שנכניס לעצמנו לראש: אין ישראלי שיכול להתייצב ב-BBC ולהצדיק את ההתרחבות האדירה בשטחים. עוד מאחזים ועוד חוות, גם בשטחים B ו-A, שההמשך שלהם אלימות בלתי פוסקת נגד פלסטינים בשטחים. אז מה לנו כי נבוא בטענות לבריטניה או לשר החוץ החדש שלה, כאשר ישראל הרשמית מאשרת בקריצת עין את התפרקות הריבונות בשטחים?
יש עוינות לישראל. יש מוסר כפול. אבל נדמה שכדאי לשים לב גם לאחריות שלנו. מעשינו יקרבונו ומעשינו ירחיקונו. ובינתיים, על רקע מה שקורה בשטחים - מעשינו ירחיקונו עוד ועוד. ואם לא נתעשת, אז בריטניה תהיה רק הסנונית הראשונה. אין צורך בהמשך. משום שהוא עלול להיות כואב.
