בזמן שצה"ל מנהל את הלחימה הארוכה ביותר בתולדותיו ומתמודד עם משבר כוח אדם חריף ומחסור בלוחמים - קבוצת צעירים שנולדו וגדלו בישראל נאבקת כבר חודשים בבית המשפט כדי לקבל צו גיוס ולשרת את המדינה.
ג'ון ריי דליסאי, מוליב ויסנטה ומריאל איה איי, שנולדו בישראל להורים שהיגרו באופן חוקי מהפיליפינים, הם בין הצעירים שעומדים מאחורי המאבק המשפטי בבג"ץ. מריאל (19) נולדה בבאר שבע, גדלה בתל אביב, ומאז סיום כיתה י"ב ממתינה להתפתחויות במאבק המשפטי. לצידה ג'ון ריי (20) מתל אביב, ששואף להתגייס לשירות קרבי ביחידה מיוחדת. יחד איתם מוליב (20), שנולד בירושלים וחי בתל אביב, וכבר השלים שנת שירות.
"המשפט שהכי מתאר את הסיטואציה הוא 'האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו'", מסבירה מריאל. "נולדנו פה, וגדלנו כמו כל ישראלי אחר על ערכים של ציונות. אנחנו מרגישים שיש לנו חלק משמעותי לתת ולתרום. כשאנחנו רואים את חברים שלנו חוזרים הביתה מהצבא, זה עושה לנו קווץ' בלב. גם אנחנו רוצים להחזיר למדינה״. ג׳ון ריי מחזק: "נולדתי וגדלתי לחברה שאוהבת את המדינה ורוצה לשמור עליה. כל החברים שלי, כל הסביבה שלי, יודעים שאחרי בית ספר אתה תורם מעצמך שלוש שנים או יותר. לא כי אתה חייב, כי אתה רוצה. זה מה שאני התחנכתי עליו וזה מה שאני גם שואף אליו".
טבח 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו הגבירו את המוטיבציה שלהם להתגייס ולתרום למאמץ המלחמתי. "חונכתי בבית הספר ובצופים על ציונות", סיפר מוליב, שבסיום התיכון המשיך לשנת שירות בגרעין רעים. "אחרי 7 באוקטובר התנדבתי בקיבוץ נירים. ראיתי מה קרה שם, ראיתי גם מה קורה בקריית שמונה, ואמרתי לעצמי 'זו המדינה שלי, אין מצב שאני לא שומר עליה'". גם מריאל התקשתה לעמוד מהצד אחרי האסון: "הייתי בכיתה י"ב, הלכתי לרכז שכבה ולמנהל. ניסיתי לעשות מה שאפשר. אני חושבת שזה האפקט שרוב הנוער בישראל קיבל, להתגייס ללוחמה. כולם ראו מה קרה ורצו להיות אלו שעומדים בחזית ומגינים על המדינה".
תעודת ישראליות
ההחלטה לא לגייס אותם מעלה אצלם תהיות לנוכח המחסור בכוח אדם בצה"ל. "ראש אכ"א והרמטכ"ל אומרים שחסרים אנשים. זה מטורף שיש פה קבוצה שמוכנה לעמוד בחזית, להיות חלק, גם במחיר סכנת חיים", אומרת מריאל. "אנחנו עובדים זרים? אנחנו פיזית גדלנו פה, על הערכים של המדינה הזו, אפילו יודעים עברית יותר טוב מהרבה אחרים. זה אבסורד. המדינה עדיין במלחמה, ואנחנו פה מוכנים".
"מקבלים את הדחייה, אבל לא מאבדים תקווה"
(צילום: מוטי קמחי)
ג'ון ריי מצטרף ומחזק את דבריה: "יש אנשים שמנסים להשתחרר בכל דרך אפשרית. מתי תראי קבוצה של אנשים שאומרת שהיא רוצה להתגייס, למרות שהיא לא חייבת? יש דברים סותרים במערכת שאני לא אבין. אני יודע שצריכים אותי, אבל לא רוצים לקבל אותי. אני מאוכזב, זה פוגע. אני רק מבקש שיעצרו דקה ויסתכלו עלינו בתור מי שאנחנו, ולא תחת ההגדרה 'ילדים להורים מהגרים'".
התסכול גובר כשהם משווים את מצבם לזה של חבריהם לספסל הלימודים. החלטות הממשלה שהתקבלו בשתי פעימות בין 2005 ל-2010 העניקו מעמד תושבות קבע לילדי עובדים זרים שגדלו בישראל ולמדו במערכת החינוך, בתנאי שישרתו בצה"ל בהגיעם לגיל 18. אך מכיוון שמדובר היה בהוראות שעה תקופתיות שלא עוגנו בחוק קבוע, חלון ההזדמנויות להגשת הבקשות הוגבל בזמן והופסק לחלוטין לאחר חמש שנים. "לחבר מהשנתון שלנו יש אחות גדולה שנכנסה בהסדר, ובזכותה גם הוא קיבל מעמד מוסדר והתגייס לגולני. אנחנו אותו שנתון, אותם נתונים, אותם הורים מהפיליפינים. מה שונה בינינו לבינם?".
מבחינתם, השירות הוא לא רק תרומה למדינה, אלא גם כרטיס כניסה לחברה הישראלית. "חשוב לי לא רק בגלל שאני רוצה להחזיר למדינה, אלא כי זה משהו בשבילי. הצבא ייתן לי את ההרגשה שאני חלק ממשהו. ייתן את הסטמפה הזאת שאני באמת חלק מהחברה, ויראו אותי כשווה בין שווים, ולא כמו עוף מוזר", אומר ג'ון ריי. מוליב שותף גם הוא לתחושה: "זה כמו לקבל תעודה שמגדירה אותי בתור ישראלי".
נשארים מאחור
השלושה הם חלק מקבוצה של עשרות נערים ונערות שפנו לבית המשפט בבקשה להתגייס לצה"ל. המענה לעתירה, שהוגשה על-ידי עורכי הדין זרי חזן, מיטל לופוליאנסקי ודרור שטרום בדצמבר 2025, נדחה פעם אחר פעם, וכעת המדינה נדרשת למסור התייחסותה עד 4 באוקטובר. "זה מאבק של שנים. אני זוכר את עצמי בן שבע, רואה את ההורים שלי נפגשים לשיחות עם עורכי דין, הולכים לדיונים בבתי משפט", משתף מוליב. "עכשיו דוחים אותנו בפעם השישית".
מבחינת ג'ון ריי, המחיר של גרירת הרגליים הוא כפול. "גם מאבדים את המומנטום וגם פוגעים בנו כשמשאירים אותנו מאחור. הוויז'ן שלי היה שלפני חצי שנה אני כבר באמת אהיה בבקו"ם, אבל לא הבנתי כמה המערכת המשפטית היא קשה ומסורבלת. דוחים אותנו בנושא כל כך חשוב ורגיש".
לצה"ל חסרים לפחות 12 אלף חיילים, אך יש מי שרוצה ולא מגויס
(צילום: דובר צה"ל)
למרות האתגרים והדרך הארוכה, השלושה מסכימים פה אחד שלהרים ידיים הוא לא תרחיש אפשרי. "אנחנו מקבלים את הדחייה, אבל לא מאבדים תקווה, כי אם היינו מאבדים תקווה אז כנראה כבר לא היינו בתהליך הזה. נקווה שזה יקרה בקרוב", מסכמת מריאל.
"אין מחלוקת לגבי הצורך של צה"ל באלפי חיילים נוספים", מסר עו"ד זרי חזן, יו"ר ועדת הגירה בלשכת עורכי הדין. "למרות שבג"ץ, בהחלטת הנשיא עמית, חייב את שר הביטחון והרמטכ"ל להשיב לעתירה כבר לפני חצי שנה, הם מתחמקים, ובכך הם מחריפים את הפגיעה המתמשכת בביטחון המדינה".
תגובת דובר צה"ל: "העתירה התקבלה. תגובת המדינה תובא במסגרת ההליכים, כמקובל". משר הביטחון ישראל כ"ץ נמסר כי "הנושא לא הוצג או הובא בפני שר הביטחון. לכשיבוא - נתייחס בהתאם".
