השבוע התווסף עוד פחד לתפריט הפחדים שמציעה לנו הממשלה לקראת הבחירות באוקטובר, אם בכלל יהיו בחירות, וזו האזהרה של ראש הממשלה שיש סימנים שלקראת הבחירות אויבינו ינסו לתקוף אותנו.
מטוס של חברת פליי דובאי, שהמריא מאיחוד האמירויות לישראל, נחטף ונחת בסעודיה. בזכות הנוסעים – לנוסעים שלום. ארבעה אזרחים ואזרחית אחת, אלמונים שאיש לא הכיר, הבינו שמשהו רע מתרחש בקוקפיט, קמו מהכיסא והצילו 174 נוסעים, ביניהם 27 ילדים, ונוסעת אחת שכבר שלחה הודעות פרידה להוריה.
אז בזמן שבו מציינים 50 שנה ל"מבצע יונתן", רגע לפני שמבצע החילוץ מסעודיה מקבל את השם "מבצע בנימין", ולפני שראש הממשלה מגיע לנתב"ג כדי להצטלם עם גיבור המבצע, יניב חיון – שהרי בשבילו גיבורים לא רק עפים, הם נוחתים היישר לתוך הקמפיין – התעוררה השאלה - האם כשנתניהו דיבר על הסימנים המדאיגים, הוא התכוון לחטיפת מטוס. האם בעדכון הביטחוני שנתן ליו"ר האופוזיציה, התריע על אפשרות כזאת, או כמו שלפיד טוען, ש"שום דבר שדומה אפילו לאירוע המטוס לא הופיע בעדכון הביטחוני עם ראש הממשלה. לא דומה, לא מזכיר אפילו לא ברמז". דברים שגררו תגובה של גורם מדיני, שטען שבניגוד לדברי לפיד, המזכירות הצבאית עדכנה אותו שיש התגברות משמעותית של האיומים.
צילום: shutterstock, AP, שלו שלום
(צילום: שלו שלום, AP, Jack GUEZ / AFP)
סליחה? מתי לא הייתה "התגברות משמעותית" של פח"ע בחו"ל, או בניסוח המל"ל "אמצעי זהירות מוגברים"? מתי לא שקלנו אם לוותר על סיני, אוקראינה, אוסטריה, אזרבייג'ן, ספרד, צרפת, בלגיה ואפילו יוון ואיטליה, והרשימה עוד ארוכה. חברות התעופה הפכו לג'ונגל. תפוס כפי יכולתך. אתה מזמין טיסה אצל חברה ישראלית ומוצא את עצמך עם מטוס בולגרי וטייס רומני. או טייס משנה עומאני עם גרזן ביד.
במקומם של ראש הממשלה ושר הביטחון לא הייתי מזדרזת לאמץ באיזה כשל מדובר פה. לא את דברי נתניהו, שאמר שמדובר ב"אירוע ביטחוני חמור", ובטח לא את דברי כ"ץ, שדיבר על פיגוע "ג'יהדיסטי". כי אם אכן היו סימנים מודיעיניים, כפי שמיהרו מקורביו ושופרותיו של נתניהו לטעון, למה לא נעשה כלום? איפה היו ראשי מערכת הביטחון והתחבורה? איפה היה הקבינט? למה לא היו הנחיות מחמירות לבדיקת הטיסות היוצאות לישראל עד כדי כך שבקוקפיט ישב, בניגוד מוחלט להנחיות, טייס עומאני? במילים אחרות: אם אכן היו אזהרות – למה ראש הממשלה לא עשה כלום. שוב לא העירו אותו? שוב לא משכו בדש מעילו? שוב היתה "בגידה מבפנים"?
מצד שני, אם זה היה אירוע ג'יהדיסטי, כפי שטוען כ"ץ, איפה היה המודיעין, איפה הייתה כל המערכת? איפה היו השב"כ, המוסד, האבטחה? שוב מחדל, רק שהפעם לא הסתיים באסון?
שלושה ימים קודם טס נתניהו במטוס פרטי לאבו דאבי, כשנלוו אליו ראש המוסד, ראש המל"ל, המזכיר הצבאי, ראש אגף הביטחון בשב"כ ושרה נתניהו. זו הייתה טיסה חשאית, שכמו כל דבר חשאי הודלפה מיד. הרקע לנסיעה היו הפרסומים ההולכים ומתרבים בתקשורת הישראלית והעולמית על אזהרות שקיבל נתניהו זמן לא רב לפני 7 באוקטובר על מתקפה שמכין חמאס. על פי הפרסומים, אחד מהמזהירים היה נשיא האמירויות, מוחמד בן זאיד, שזמן קצר לפני הטבח בעוטף, הזהיר את נתניהו מ"רעידת אדמה" שמכין לו סינוואר. נתניהו הכחיש את השיחה וטען שבתקופה הזאת לא התקיימה שום שיחה ואף הורה לתבוע את עיתון "הארץ" שפרסם את הידיעה.
בארמונו של הנשיא דממת אלחוט. לא הכחשה ולא אישור. נתניהו החליט כנראה שאם מוחמד (בן זאיד) לא בא אל ההר, ההר יבוא אליו, וטס עם הפמליה
בארמונו של הנשיא דממת אלחוט. לא הכחשה ולא אישור. נתניהו החליט כנראה שאם מוחמד (בן זאיד) לא בא אל ההר, ההר יבוא אליו, וטס עם הפמליה. על פי AP, בפגישה שארכה כשש שעות, ביקש נתניהו מבן זאיד להכחיש את קיומה של שיחת האזהרה. האמירויות אישרו שהביקור התקיים רק בלי תמונה ובלי ההכחשה המבוקשת. מה לעשות, הנשיא בן זאיד הוא לא מיקי זוהר, שיכחיש או יאשר מה שביבי רוצה.
אז הנה לכם התמונה המלאה של השבוע: בטיסה אחת קמו נוסעים אלמונים מהכיסא כדי להציל אחרים. בטיסה השנייה טס ראש הממשלה כדי להציל את כיסאו.
בכלל, קשה לזכור לשכת ראש ממשלה שנאלצה להכחיש כל כך הרבה. היא מכחישה את אזהרת בן זאיד, את אזהרת המצרים שחשפה סמדר פרי כבר בימי המלחמה הראשונים, את אזהרת ראש המודיעין המצרי שנחת בחשאי בנתב"ג 11 ימים לפני הטבח. לשכת נתניהו: לא נחת, לא נפגש, לא שוחח. ככל שמתרבות ההכחשות, נדמה שבמציאות המדומה שלנו הפייק הוא האמת והאמת היא פייק.
הגיע הזמן שמישהו מאלה שהיו לצידו של ראש הממשלה, יקום ויבהיר את התמונה. אי אפשר יותר לסבול את השתיקה של אנשים שהיו שם ויודעים בדיוק באיזו שעה הטלפון צילצל, מי דיבר עם מי, מי הזהיר ממה. אנשים כמו האלוף אבי גיל, שכיהן כמזכיר הצבאי לראש הממשלה במשך שלוש שנים, והיה זה שהתריע בפני היועצת המשפטית לממשלה על חשש לניסיונות שינוי פרוטוקולים ותמלולים של דיונים ביטחוניים ודיוני קבינט. או ראש השב"כ היוצא, רונן בר, שהשבוע האשים אותו נתניהו בפשעים, וטען כי הפרסומים האחרונים נועדו לכסות על מחדליו ופשעיו של בר, שהחליט לא להתריע לצה"ל וכי ידע על הסכנה האמיתית בליל 7 באוקטובר ואף קיים שיחות רבות עם הרמטכ"ל דאז, הרצי הלוי, ועם ראש אמ"ן אהרון חליוה, שבהן דנו בסימנים המעידים.
איפה אתם, בר וגיל? למה אתם מחכים? מתי תקומו ותדברו? אתם שיודעים בדיוק מה היה שם. הידע הזה הוא לא שלכם. הוא של אזרחי ישראל. פוחדים? מכונת הרעל מאיימת עליכם? במה אתם יותר טובים מעידית סילמן?
רונן, אל תתבע את נתניהו ותשחק לידיו במשפט שייקח שנים ושסביר יותר שלא יסתיים לעולם. צא ודבר. ספר הכל. תן לו לתבוע אותך. נראה אותו אז. חמישה נוסעים אלמונים לא חיכו לאישור, לא התייעצו עם עורך דין ולא התחבאו בבית מתחת לשמיכה. הם ראו שמשהו רע קורה, קמו מהכיסא ופעלו. תהיו גם אתם יניב חיונים.
אם כשגורל המדינה על הכף, אתם שותקים כמו חבורת הסמרטוטים שיושבת בממשלה –אז הפחד הגדול באמת הוא לא החוטף בקוקפיט. הוא השתיקה של היושבים בשורה הראשונה.
