לגליה חושן יש אינספור שאלות פתוחות על השעות האחרונות בחייה של בתה הדר ז"ל, שנרצחה במסיבת הנובה. האם חייה היו יכולים להינצל אילו הייתה ממשיכה בנסיעה במקום להיכנס למיגונית בכניסה לרעים שהייתה למיגונית מוות; האם ידעה שהיא עומדת למות; ואם כן – מדוע לא השאירה הודעה בטלפון; האם סבלה. השאלות רבות, אבל גליה גם יודעת שאין בהן הרבה טעם. "כל ה'אם ואם' לא משנים. הייתי רוצה אותה בחיים". שלוש שנים חלפו מהיום ההוא, וגליה עדיין מתקשה להאמין שהדר לא בסביבה; שהאנרגיה המדבקת והחיוך הקורן שלה לא יאירו שוב את החדר.
הדר, שהייתה כמעט בת 28 בהירצחה, הייתה צעירה אופטימית ושמחה. "מאירה", אומרת אמה גליה, "היא הייתה אדם של חברות, של אנשים, רואה תמיד את הצד הטוב והשמח". היא הותירה אחריה שלושה אחים, וגם אחות, הלל, שהייתה גדולה ממנה רק בשנה.
הניסיון להנציח, והסירוב
כחודשיים לאחר האסון, עלה לגליה רעיון ייחודי שינציח את זכרה של בתה: תכשיט הנושא את טביעת האצבע של הדר. "טביעת האצבע היא הדבר שיש רק לה, הדבר הממשי היחיד שנשאר ממנה – חשוב לנו להנציח את זה", היא מסבירה. דווקא משום שבמציאות הדר זוהתה כעבור עשרה ימים מורטי עצבים באמצעות דנ"א ולא באמצעות טביעת אצבע, ועד היום המשפחה לא יודעת באיזה מצב בדיוק נמצאה גופתה, לתכשיט מסוג זה יש ערך נוסף. "העובדה שאי-אפשר היה אפילו לקחת ממנה טביעת אצבע זעזעה אותנו", משתפת גליה.
מהרגע שנבט הרעיון להכין תכשיט מטביעת האצבע של הדר, הוא סירב להרפות והפך לצורך של ממש עבור המשפחה. גליה ביקשה להנציח באותה ההזדמנות גם את בעלה אבטליון, אביה של הדר, שנפטר לפני יותר מעשור. בני המשפחה הניחו שהביצוע לא יהיה מסובך במיוחד: הרי הדר ואביה הותירו את טביעות האצבע שלהם במאגר הביומטרי. אלא שפנייה לרשות המאגר הביומטרי במשרד הפנים נענתה בשלילה, בנימוק כי החוק אינו מתיר מסירה של טביעת האצבע לאדם אחר.
"לא משנה מה אמרנו, לא משנה שהסברנו שלא נעשה בזה שום שימוש חוץ מהתכשיט – לא איפשרו לנו", אומרת גליה. במקביל, ניסתה המשפחה לאתר טביעת אצבע של הדר בדרכים אחרות: חוקר זיהוי פלילי התנדב להגיע לחדר שלה ולנסות לאתר את טביעת האצבע שלה על חפצים שהותירה. אלא שהזמן שחלף, והעובדה שבינתיים בני משפחה נגעו בחפצים, הפכו את המשימה לבלתי אפשרית.
לאחר שבקשתה נתקלה בסירוב, פנתה גליה לסיוע המשפטי במשרד המשפטים, המלווה את המשפחות השכולות מ-7 באוקטובר. "ברור שהבקשה מורכבת מבחינה משפטית, אבל מצד שני זו בקשה כל כך קטנה בנסיבות יוצאות דופן", מסבירה עו"ד מיכל פומרנץ, שייצגה את המשפחה מטעם הסיוע המשפטי. לאורך ההליך ניסתה המשפחה להציע פתרונות יצירתיים: למשל, שבמקום טביעת האצבע המלאה תועבר להם טביעת אצבע עם פגם קטן ובלתי נראה, שיהפוך את השימוש בטביעת האצבע לבלתי אפשרי.
הדר חושן ז"ל
עוד הצעה שהועלתה היא שטביעת האצבע שתועבר לא תגיע מהמאגר הביומטרי עצמו, אלא ישירות מתוך הצ'יפ האלקטרוני בתעודת הזהות ובדרכון של הדר. ההצעות נדחו, בנימוק כי הן אינן פותרות את הבעיה המרכזית – האיסור בחוק.
בשלב מסוים קיבל המאבק דחיפות מיוחדת, לאחר שלבנות המשפחה נודע כי המדינה פועלת בימים אלה למחיקת מאגר טביעות האצבע והחלפתו במאגר שיכלול תמונות פנים בלבד. אירועי הטבח דחו את המהלך הזה, משום שטביעות האצבע במאגר סייעו לזהות רבים מהנרצחים, אך נכון להיום המשך ההחזקה בטביעות האצבע מבוסס על הוראות שעה המוארכות מעת לעת, וקיים חשש כי בשלב מסוים המאגר יימחק.
פסק הדין - והמשך המאבק
"ככל שהדבר נמנע מאיתנו, קיבלנו יותר מוטיבציה להצליח", אומרת גליה, "החלטנו להילחם על זה, בשבילנו וגם בשביל משפחות אחרות שאולי ירצו בזה. אין שום היגיון למנוע את הדבר הזה". לפני כשנה וחצי הגישה עו"ד פומרנץ עתירה מנהלית בשמה של גליה. ההחלטה שהתקבלה לפני כמה ימים דוחה את העתירה, ומקבלת את עמדת משרד הפנים שלפיה החוק אינו מאפשר שיקול דעת בנושא הזה.
"המקרה שלפנינו מעורר מורכבויות אנושיות ורגשיות קשות", נכתב בפסק הדין, "ברצונה להנציח את יקירה, מושיטה העותרת את ידה אל המדינה בבקשה הנחזית, על פניה, כצנועה, פשוטה ונוגעת ללב, אלא שנדמה שהיא נותרת ניצבת אל מול חומה בירוקרטית ומשפטית בצורה. על עוצמת הכאב אין ולא יכול להיות כל חולק. בית המשפט שותף לצערה העמוק של העותרת ומבין לליבה. עם זאת, הסוגייה הנדרשת בענייננו סוגייה משפטית היא, ועל כן – עם כל הכאב והתסכול שבדבר – כבולים אנו להוראות הדין שקבע המחוקק ועלינו להכריע בה בגדריו ובגדריו בלבד. קצרה ידו של בית המשפט מלהושיע".
למרות הסירוב, פסק הדין של שופט בית המשפט המחוזי מותיר פתח להמשך המאבק של גליה, באפיקים של חקיקה. עו"ד דניאל רז, מהנהלת הסיוע המשפטי וממונה תחום מעמד אישי, מסביר כי "מדובר בעתירה ייחודית שמטרתה לאפשר למשפחות שכולות להישאר עם זיכרון מוחשי מאהוביהם. בית המשפט קובע בהחלטתו שהמחוקק לא התייחס למישור הרגשי אלא שם את הדגש בנושאים טכניים ואנו סבורים שעל המחוקק לתת את דעתו על סוגייה כואבת זו".
בפסק הדין נכתב: "נראה כי המחוקק הקדיש את מרבית מאמציו ביצירת הקפדה מדוקדקת על מנגנוני הבקרה והבטיחות, במטרה להבטיח את חיסיון המידע ולהגן על פרטיות האזרחים מכל משמר. ומכל מקום, אין להכחיש כי הדין הקיים, בניסוחו העכשווי, אינו מספק מענה ראוי למקרים ייחודיים מעין זה שלפנינו. דברים אלו אינם נכתבים כביקורת כלפי המחוקק, אלא אך כהבעת אי-נוחות והזדהות עם תחושת אי-הצדק והתסכול של העותרת, עת בקשתה נבלמת על מפתנו של החוק מבלי שלרשות יהיה ולו שיקול הדעת לבחונה לגופה".
בינתיים, עד שהאפיקים השונים ימוצו, הורה בית המשפט למשרד הפנים להימנע ממחיקת טביעות האצבע של הדר ושל אביה למשך חמש שנים, "כדי לאפשר לעותרת למצות את מאמציה לקידום פתרון חקיקתי לסוגיה בטרם יאבד המידע לצמיתות".
