קל מאוד להגיד אנטישמיות. ויש אנטישמיות. קל מאוד לומר "אירופה", כי ליבשת הזאת יש מסורת עתיקת יומין של שנאת יהודים. קל מאוד לתרץ את העניין עם צביעות, ויש צביעות. וסהדי במרומים שאת כל הדברים הללו אמרתי וכתבתי והוכחתי ופירטתי בעשרות השנים האחרונות. ומן הסתם, המערב הצבוע עוד יספק לנו הרבה סיבות להציג את השנאה. הכל נכון.
אלא שאחרי שאמרנו את כל הדברים הללו, כדאי לשים לב שלא כל דבר נובע משנאת ישראל. הנה, עכשיו אנחנו מתבשרים על יוזמות חדשות לסנקציות, לא רק מהולנד, אירלנד או בריטניה, אלא גם מארה"ב, ידידתנו הגדולה והחשובה. ולא רק בקונגרס האמריקאי, שיש בו קולות שונים ומשונים, אלא שגם הממשל עצמו שוקל להטיל סנקציות על ישראל. אלה לא אילהאן עומאר, רשידה טליב וברני סנדרס, ששנאת ישראל בוערת בעצמותיהם. ואלה לא המועמדים החדשים לקונגרס, כמו עבדול אל-סייד, שככל הנראה ייבחר כסנטור מטעם מישיגן, ושונאי ישראל הוותיקים ייראו ציונים לידו. מדובר גם באלה שנחשבו עד לא מזמן לידידי ישראל. נמאס להם מאיתנו.
פלסטיני נפצע לאחר שהותקף באלימות קשה על-ידי מתנחלים בכפר אוסרן, דרומית לשכם.
אז כן, זה אנחנו. זה גם בגללנו. משום שמה שרואים משם לא רואים מכאן. ואנחנו דווקא רואים את החוליגנים, בשר מבשרנו, שמחוללים פרעות בשטחי יהודה ושומרון. עוד פוגרום פה, עוד גירוש שם. רק אתמול היה עוד אחד. כאשר הגל הזה התחיל חשבנו שהוא ידעך. הרי ישראל היא מדינת חוק. יש משטרה. יש צבא. יש שב"כ. הם ימצאו את הקודקודים ואת המבצעים ונחזור לשגרה, שמלכתחילה לא הייתה משהו להתגאות בו.
אבל שום דבר לא קרה. וכל מה שאנחנו רואים מכאן, ורוב הישראלים כועסים, וכנראה גם רוב המתנחלים – רואים משם הרבה יותר. וזה נראה רע. וזה משרת את מה ששונאי ישראל אומרים על ישראל. לך תסביר לדעת הקהל העולמית שזה לא ישראל, אלא רק "קומץ" פשיסטי, שכמותו יש בכל מדינה בעולם. אלא שאנחנו לא מאמינים לנתניהו כשהוא אומר "קומץ". שהם יאמינו? ולמה שיאמינו? הרי מדובר בגל הולך ומתגבר. הרי אין כמעט עצורים. הרי מדי פעם יש גם פלסטינים הרוגים, שמא נאמר נרצחים.
נא לא לבלבל את המוח עם שמאל וימין, עם כן ביבי ולא ביבי. משום שהפעם מדובר במאבק של המחנה הלאומי, הציוני, נגד הימין האנטי-ציוני מימין, שמסייע למחנה האנטי-ציוני משמאל. זה מאבק קיומי. לְמה אנחנו מחכים בדיוק?
אבל יש הרבה יותר טרור פלסטיני, אומרים לנו המתרצים. הם צודקים. אנחנו יודעים. אבל סליחה, ממתי טרור פלסטיני יכול להצדיק את מודל חיזבאללה שהולך ומתפתח כאן? קבוצה של מאות חוליגנים, חלקם חמושים, מצפצפת על המשטרה ועל הצבא, עושה בשטחים כרצונה, פורעת בפלסטינים כרצונה, ולפעמים גם בחיילים. לממשלת לבנון סולחים, משום ששם יש צבא חלש. כשמדובר בישראל – העולם לא קונה את התירוץ הזה. משום שלא יכול להיות שהצבא החזק ביותר במזרח התיכון לא מסוגל לעצור את הקומץ. המסקנה היא, שהבעיה היא עם הממשלה בכבודה ובעצמה. היא לא עוצרת את גל הטרור היהודי הזה, משום שיש שרים בממשלה שלא רוצים שיאונה כל רע לטרוריסטים שלנו, והתוצאה היא שהרמטכ"ל ואלוף הפיקוד מדברים גבוהה גבוהה נגד הטרור הזה, שמחבל בנו, שמפריע לצה"ל, שמעודד סנקציות על ישראל – אבל ידיהם ככל הנראה קשורות.
ונא לא לבלבל את המוח עם שמאל וימין, עם כן ביבי ולא ביבי. משום שהפעם מדובר במאבק של המחנה הלאומי, הציוני, נגד הימין האנטי-ציוני מימין, שמסייע למחנה האנטי-ציוני משמאל. זה מאבק קיומי. לְמה אנחנו מחכים בדיוק? לכך שהטרור היהודי יעמיק את הפגיעה בצה"ל? לכך שלא יהיו חלקי חילוף חיוניים לטנקים ולמטוסים? יש לנו מספיק שונאי ישראל מבחוץ. אין שום צורך לסייע להם עם שונאי ישראל מבפנים.
