נוסעים גיבורים וטייס בעל תושייה בטיסת "פליי-דובאי" הכריעו טייס משנה שניסה לרסק את המטוס. הם היו האחרונים בשרשרת. אבל כבר עכשיו ברור שכל מה שלפניהם לא עבד: לפי דיווחים, רשימת הצוות, ובה אזרחותו העומנית של טייס המשנה, הגיעה לישראל לפני ההמראה, ואיש לא פתח אותה. משרד התחבורה מתנער ואומר שהוא "לא גוף מודיעיני". השרה מירי רגב אומרת שהמוסד ושב"כ אחראים. במוסד אומרים שלא קיבלו את המידע. גורמים במשרד התחבורה מודים שנתוני צוותים זרים לא נשלפו מהמאגר כשנתיים. כלומר, זאת לא בהכרח הפעם הראשונה. זאת הפעם שבה האסון התממש ונמנע רק בזכות הנוסעים שהבחינו בזמן.
גיבורים: צביקה מנס, יניב חיון, אסף רג'ואן, שוטה מוסייב
(צילום: יריב כץ)
יש מי שנוח לו שנתמקד בנס. גם מקבלי ההחלטות שאחראים על הביטחון שלנו מעדיפים שנדבר על גבורה ולא נשאל שאלות קשות. ההיסטוריה שלנו מלמדת שזה הרגע שבו חייבים לתחקר, להטיל אחריות ולהעמיד לדין.
במקרה הנוכחי הכתובת כבר הייתה על הקיר. במאי 2024 פירסם מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, דוח על אבטחת התעופה האזרחית מישראל ואליה. בחלק המועט שפורסם המליץ המבקר למועצה לביטחון לאומי לבחון את התעופה האזרחית "על כלל היבטיה", ולהסדיר את חלוקת האחריות בין הגופים השונים. את השאר אנחנו לא יודעים. ועדת המשנה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה החליטה לפי חוק מבקר המדינה שהדוח לא יפורסם, "לשם שמירה על ביטחון המדינה".
החיסיון הפך עכשיו למחסה למי שכשל
החיסיון הזה הפך עכשיו למחסה למי שכשל. הציבור זכאי לדעת לאחר שהליקויים שעליהם ככל הנראה הצביע המבקר התממשו: מה בדיוק נמצא, אילו ליקויים נקבעו, ועל איזה גוף ואיזה בעל תפקיד הוטל לתקן. ויש מסמך נוסף, שאפילו פחות מדברים עליו. חוק מבקר המדינה מחייב כל גוף מבוקר להקים צוות לתיקון ליקויים ולדווח למבקר על החלטותיו. דוח המענה הזה קיים, או שהוא לא קיים. בשני המקרים יש בו תשובה: או שמישהו הבטיח לתקן ולא תיקן, או שמישהו לא טרח להבטיח והתעלם מהליקויים. בשני המקרים מישהו צריך ללכת הביתה.
מקבלי ההחלטות מעדיפים שנדבר על הגבורה ולא נשאל את השאלות הקשות. ההיסטוריה שלנו מלמדת שזה הרגע שבו חייבים לתחקר, להטיל אחריות ולהעמיד לדין
את הדינמיקה הזאת כבר ראינו. דוח ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון, מ-2024, מצא "תרבות רעה של התעלמות מהתרעות חוזרות ונשנות", "של הצגת דברים למראית עין בלבד" ושל התחמקות מאחריות. המבקר התריע על האסון בדוחות ביקורת. ב-2014 אמרה יו"ר ועדת הפנים דאז, ח"כ מירי רגב, כי "כנראה בזכותו של הצדיק הגדול לא קרה שם אסון". ב-2021 הנס לא התרחש. 45 הרוגים באסון שניתן היה למנוע.
הפעם, בזכות הנס שהתרחש, אפשר לעשות את הסדר ההפוך. ועדת המשנה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה צריכה להתכנס עוד השבוע ולהסיר את החיסיון מהחלקים של הדוח העוסקים בתעופה זרה נכנסת ולפרסמו לציבור. סודות מבצעיים אפשר להשחיר.
מתן גוטמןצילום: שלומי יוסףבמקביל יש לדרוש מהמל"ל, משב"כ, ממשרד התחבורה ומשאר המבוקרים, לפרסם את דיווחי תיקון הליקויים שהגישו, אם הגישו.
הציבור, ובוודאי הנוסעים בטיסה שניצלה, זכאי לדעת מי היה אמור לשמור עליו ולמה הוא לא עשה זאת. נס איננו מדיניות, וגיבורים אינם מנגנון לשמירה על ביטחון הציבור. במירון הוטלה אחריות אישית אחרי האסון. הפעם קיבלנו הזדמנות שנייה, בלי שהאסון יתרחש. אם היא תבוזבז - הדוח יישאר בכספת, דיווחי התיקון יישארו במגירה ואיש לא ישלם את המחיר - בפעם הבאה כבר לא יהיה פיגוע שנמנע בנס. כן יהיה דוח ועדת חקירה ממלכתית נוסף, עם אותו ציטוט על "הכתובת שהייתה על הקיר" ועם מאות משפחות מרוסקות.
הכותב הוא עו"ד, דוקטור למשפטים, מומחה למשפט ציבורי מאוניברסיטת רייכמן ופרשן משפטי ב-ynet. לשעבר ראש מטה במשרד מבקר המדינה
