מה עדיף, ממשלה מתפקדת עם חברה ישראלית כושלת או חברה ישראלית מתפקדת עם ממשלה כושלת? השאלה הזאת הציקה לי לא מעט בשלוש השנים מאז 7 באוקטובר, וחזרה להציק לי השבוע, לאחר ניסיון הפיגוע במטוס מדובאי. הדמיון בני שני האסונות, זה שהתרחש וזה שנמנע, מצמרר: אותה רשלנות מזעזעת ועיגול פינות לפני האירוע; אותה היחלצות אזרחית, גבורה ותושייה בזמן אמת; אותה הקרבה חוצת מעמד כלכלי, חוצת מוצא עדתי, חוצת גושים; וכן, גם אותה בריחה של הדרג המחליט מקבלת אחריות; ואותה תחבולת קסמים שיודעת להוציא מהמחדל הנורא רווח פוליטי דווקא לאלה שאשמים בו: יניב חיון מול מירי רגב.
מירי רגב, דוד זיני
(צילום: יריב כץ, אוליבייה פיטוסי, REUTERS/Ammar Awad)
ממשלה כושלת אפשר להחליף; החברה, העם, חשובים מהממשלה. לכן היה משמח כל-כך לראות את הישראלים במיטבם – לא רק הנוסעים שהיו מעורבים בסיכול הפיגוע, אלא גם אלה שידעו לשלוט במטוס, בצוות ובמחבל ולהרגיע את הנוסעים עד לנחיתה.
אבל הבחירה שאנשים עושים בקלפי יותר מורכבת מהבחירה שהם עושים במטוס שצולל אל מותם. שוב ושוב, בישראל ובמדינות אחרות, אנשים טובים בוחרים מרצונם החופשי בממשלות שממיטות עליהם אסון. הם יודעים, ובכל זאת הם בוחרים בהם: בוש, פוטין, נתניהו, טראמפ, והרשימה ארוכה. "מטורף לעשות אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאה שונה", אמר מישהו, אולי אלברט איינשטיין. מטורף או לא מטורף, זה מה שאנשים עושים בקלפי.
הבחירה שאנשים עושים בקלפי יותר מורכבת מהבחירה שהם עושים במטוס שצולל אל מותם. שוב ושוב, בישראל ובמדינות אחרות, אנשים טובים בוחרים מרצונם החופשי בממשלות שממיטות עליהם אסון. הם יודעים, ובכל זאת הם בוחרים בהן
את המחדלים שאפשרו לג'יהא-דיסט מעומאן להטיס 174 ישראלים לתל-אביב יחקרו גם באמירויות, גם בישראל. אני מציע להתייחס לחקירות האלה בספקנות. לחברת "אמירייטס" הענקית, ש"פליי דובאי" היא חברת בת שלה, אין אינטרס להסביר איך ובאיזה דרג החליטה להפר את ההסכם על סדרי האבטחה שחתמה עם משרד התחבורה בישראל. יש כאן שיקולים של יחסי ציבור, אולי גם שיקולים עסקיים.
יש מקום לספקנות. הרבה מקום
בוודאי שצריך להתייחס בספקנות לחקירה בישראל. הממשלה הזאת יודעת, יותר מכל ממשלה קודמת, לא לחקור את עצמה. המחדל והמלחמה הם הדוגמאות הבולטות. גם כשכופים עליה חקירה, כמו באסון במירון ובפרשת הצוללות, היא יורקת על הממצאים וממשיכה הלאה. משרד התחבורה תחת מירי רגב הוא תפוח רקוב, אולי התפוח הכי רקוב בארגז של תפוחים רקובים, בית יוצר למינויים פוליטיים בלתי-כשירים ולמשחקי פריימריז. הממשלה לא תתנדב לחקור את הריקבון לעומק, לגובה, בוודאי לא ערב בחירות. אין סיכוי. גם שב"כ מסודר: ההתלהבות שהממשלה גילתה בחקירת מחדלי השב"כ פגה ברגע שזיני מונה לראש השירות. לכל היותר ידיחו שם ש"ג.
אין דרך לקיים לאורך זמן חברה מצליחה, משגשגת, כשהממשלה מטפחת אנרכיה. התהליך המכאיב ביותר, אולי גם המסוכן ביותר, מתרחש היום בצה"ל, בפיקוד המרכז. בסוף השבוע הגיעו בכירי הפיקוד, ממפקד האוגדה תא"ל קובי הלר ומטה, למשכן נשיאי ישראל. הרצוג, שחטף ביקורת על חנינת אלאור אזריה, ביקש לאזן את מה ששיבש. הוא הניח לקצינים לשפוך את מררתם על מעשי הטרור היהודי בגדה. הנשיא הוסיף דברי הטפה משלו. שני הצדדים ידעו שמדובר בהצגה.
הצבא הוא הריבון בגדה: הוא אחראי על חיי האזרחים, יהודים כערבים; זאת חובתו החוקית. הוא לא עומד בה. אלוף הפיקוד אבי בלוט נוהג לומר, שכאשר מדובר בטרור ערבי נותנים לו את כל הכלים – מכאן ההצלחות. כאשר מדובר ביהודים אין לו כלים. האמירה הזאת נכונה עובדתית, אבל היא בגדר הפרת אמונים כאשר היא באה מפיו של הריבון. לקחו ממנו את הכלים כי זאת המדיניות. הממשלה רוצה שצה"ל ייכשל. מי שמוביל אותה חותר לאנרכיה, נישול, גירוש, ג'נוסייד. ובניגוד לכל נושא אחר, בנושא הזה הממשלה זוכה להצלחה מסחררת.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזיהנזקים בעולם קולוסליים. כל ישראלי ירגיש בהם אם אותה ממשלה תמשיך לכהן לאחר הבחירות. אבל הנזקים הם גם פנימיים. צבא, כל צבא, מתקיים על כוחו: אם הוא לא מסוגל להשליט מרות הוא מועל בתפקידו. חמור מזה – הוא מתבזה ברבים. הפורעים, מוגנים על-ידי עורכי-דין ופוליטיקאים, מכים חיילים, יורקים עליהם, מקללים אותם, מחבלים ברכבים שלהם ואז שורפים ערבים, באין מפריע. אילו היו עושים מקצת מהדברים האלה בהפגנה בתל-אביב השוטרים היו מרסנים אותם באלות, בגז, בסילוני מים ובבואש. הם היו נעצרים בהמוניהם. מה שנדרש מאלוף הפיקוד, מפקד האוגדה והמח"טים הוא להבהיר לדרג המדיני שכך אי-אפשר להמשיך. הצבא ינהג מעכשיו לפי סמכותו, יהרוס כל נקודה שממנה יוצאים פורעים, ישחרר את המחסומים שהוקמו למענם ויפסיק להשתמש בחיילים ככוח עזר לגירוש. לחילופין, שיחליף את הפיקוד בנערי גבעות.
יש מי שמאמין שב-27 באוקטובר, ברגע קסום אחד, הכל יסתדר להפליא: הצבא יחזור להיות צבא, הפורעים יחזרו להיות ילדים, הקרוואנים שמתחזים לחוות ייעלמו והגבעות תתמוגגנה. אני פחות בטוח.
